המעלית הסתחררה כנגד הזרם, מיטלטלת קלות במאמץ לשמור על יציבותה בתוך התנועה הקצובה של החוץ. בחוץ געש הזמן, מנסה ללא הצלחה להקיא מקירבו את הגוף הזר, וממשיך בדרכו הלאה, בכיוון שהאיש כינה "כלפי מטה", בקריסה בלתי-נמנעת אל המקום שבו החל הכל. אפשר, אם רוצים, לתאר את דרכה של המעלית כמסע-אל-המקורות, אלא שלאמיתו של דבר המעלית …
ספרות מדע בדיוני
כוכב הרוחות
קוטו רוח הערב פיתל את שתי מחשבותיו המקבילות, מפנה אותן זו כנגד זו, בשביעות רצון. הוא נשב את עצמו בעליצות במערבולת הולכת ועולה, מניח לעתיד הצפוי לו ולבני מינו לשטוף לכל אורכו. בעוד זמן לא רב יהיו כל הרמות והשקעים הברומטריים הנפלאים של כוכב-הלכת הזה, לנחלת הרוחות. חלום בן אלפי מחזורים עמד להתגשם ולהיות למציאות. …
זכויות יוצרים
הומונקולוס גר בתוך מוח פרימיטיבי נורא. היו לו שם ארון, וספה וכיסא, ומנורה. מדי בוקר הוא הקיף בריצה, חמש-עשרה פעמים, את ההיפותלאמוס. הוא טיפח בשקדנות את כושרו הגופני, אבל, בניגוד לחבריו, הומונקולוסים האחרים, הוא לא הזניח גם את שלוות נפשו. למענה הוא ערך, בשבתות ובחגים, פיקניקים נחמדים אי-שם במורדותיו של גזע המוח. נפש בריאה בגוף …
ימות המשיח
אהרון-יוחנן כתריאלי היה המשיח, אבל אנחנו לא ידענו. לא רצינו לדעת. עיניים לנו ולא נראה אזניים. ימינו שלנו היו ימות המשיח, אבל אנחנו לא האמנו. לא רצינו להאמין. מאות שנים אנחנו, אבותינו ואבות-אבותינו, מתפללים, מאמינים, ומצפים לגאולה. וכשהיא סוף-סוף הגיעה, דחינו אותה מעל פנינו בשאט-נפש. בגבהות לב אמרנו "לא למשיח הזה התפללנו". אין זה נאה …
זימרת הצנונית
הצנוניות היו שבות ממעוף-הכלולות. האוויר היה מלא אותן, להקות להקות של פירורי אודם סגלגלים על רקע שמי החנקן התכולים של אסטרואיד השחר. קליאו עמדה על מדף הסלע החלקלק והתבוננה, מוקסמת, בדרך המיומנת, הכמעט-מושלמת, שבה ביצעו את רחיפת הנחיתה. ובכן, הן שבו, אחרי ככלות הכל. היא חשה את ההקלה מתפשטת באבריה. מאז אותו בוקר שבו התעוררה …
מקור-הכוח
נגמרות הבטריות. מה? נגמרות הבטריות. מה? נגמרו הבטריות. מה!? . (שיר-עם. נהוג לזמרו בערב חג-ההצתה).. בגדיו היו תלויים על הכיסא, לצד מיטתו, בדיוק כפי שהשאיר אותם אמש. לידם היה מונח שעון-יד. הילד טובי היה בטוח שאתמול לא היה שם שום שעון. לפחות לא עד לרגע שבו עצם את עיניו ונרדם. הוא שלח את ידו בהיסוס …