הומונקולוס גר בתוך מוח פרימיטיבי נורא. היו לו שם ארון, וספה
וכיסא, ומנורה. מדי בוקר הוא הקיף בריצה, חמש-עשרה פעמים, את
ההיפותלאמוס. הוא טיפח בשקדנות את כושרו הגופני, אבל, בניגוד
לחבריו, הומונקולוסים האחרים, הוא לא הזניח גם את שלוות נפשו.
למענה הוא ערך, בשבתות ובחגים, פיקניקים נחמדים אי-שם במורדותיו של
גזע המוח. נפש בריאה בגוף בריא.
התיאור הזה עלול ליצור את הרושם כאילו הומונקולוס לא היה אלא
בטלן שבילה את עיתותיו בעיסוק בספורט ובבילויים בלבד, מה שלא עולה
כלל בקנה אחד עם העובדות כפי שהתרחשו במציאות. ובכן, רק למען
האיזון, עלינו לאמר כי הומונקולוס הקדיש חלק ניכר מזמנו וממרצו
לנהיגתו של בעל-המוח, אשר במקרה זה, היה גם בעל-הבית. האמת היא
שהומונקולוס היה טיפוס אחראי ובעל מוסר עבודה מחמיר למדי. הוא בילה
שעות מאחורי חלונות עיניו של בעל-הבית, קולט ומפרש בעבורו את המראות
החיצוניים. בו בזמן, הוא ניתח ועיבד גם צלילים שהגיעו אל המוח משני
אברי החישה שהזדקרו משני צידי הגולגולת. הומונקולוס ניסה, במשך שעה
אחת בכל יום, לכל הפחות, להפעיל את המוח בחשיבה לוגית, או יצירתית.
ההצלחות, אם לומר את האמת, האירו לו את פניהן לעיתים רחוקות בלבד,
אבל הוא לא התייאש. זה היה חלק מתפקידו, והוא מילא אותו, כהרגלו,
בדבקות במטרה, ללא פשרות.
פעם בשבוע, בדיוק לפי התקנות, נטל הומונקולוס את כלי עבודתו
ויצא לעבד את קליפת המוח החלקלקה. הוא גרף, עדר, חפר, ובסופו של כל
יום עבודה, יכול היה ליישר את גבו ולהתבונן בגאווה בקמט בן
סנטימטרים ספורים שנמתח לרוחב הישימון הלבן, החלקלק, של קליפת המוח.
הומונקולוס היה מרוצה מן הסידור הזה. העבודה הותירה לו מספיק זמן
לעיסוקיו הפרטיים. בכלל, האמביציה לא הייתה הצד החזק שלו. הוא שמח
בחלקו, וכל מה שייחל לו היה, שהעולם החיצוני יניח לו לחיות את חייו
בשקט.
השנים נקפו. קליפת מוחו של בעל-הבית התכסתה בהדרגה
בתלמים וקמטים שנחרשו בידיו האמונות של הומונקולוס. הריצה במסלול
ההיפותלאמוס הייתה דומה עכשיו לריצת מכשולים יותר מאשר לכל דבר אחר.
הפיקניקים במורד גזע המוח ירדו לחלוטין מעל סדר היום. התעלות
והקמטים לא הותירו אף שעל מוח ישר וחלק שאפשר היה להשתרע על פניו,
בנוחיות, למנוחה קצרה. ובעל הבית, האמת ניתנה להיאמר, יכול היה כבר
להסתדר בכוחות עצמו. הוא למד לחשוב, לנתח נתונים אור-קוליים, לבצע
פעולות חישוב פשוטות. תלותו בהומונקולוס הלכה ופחתה מיום ליום.
העבודה הפכה למיותרת ומשעממת. הספורט והבילוי שוב לא היו אפשריים.
אורח החיים הישן אליו הורגל הומונקולוס, עמד בפני פשיטת רגל מוחלטת.
לזכותו ייאמר, כי הוא ראה את העובדות הללו עין בעין. הוא לא יכול
היה, בגילו, להרשות לעצמו ליפול ברשתן של האשליות המתוקות. האמת,
מרה ככל שהייתה, משכה אליה את נפשו של הומונקולוס. כך, באופן טבעי,
אם כי באיטיות מסוימת, הלכה והבשילה במחשבתו החלטת ההגירה.
הוא לא התחרט על מעשיו, שהביאו, בסופו של דבר למצב הבלתי-נסבל
הנוכחי. הוא, בסך הכל, מילא את חלקו בעיסקה. לא עמדה לפניו כל
אפשרות אחרת. כל דבר שיש לו התחלה, יש לו גם סוף. רק טבעי הוא
שתקופת מגוריו של הומונקולוס במוחו של בעל-הבית, הגיעה לסיומה.
למעשה, רגשותיו באשר לפרשה, נעו על הקו הישר שבין צער על הפרידה
הבלתי-נמנעת לבין גאווה על מה שהוא עוזב אחריו. הוא השלים את
משימתו. מוחו של בעל-הבית שלו היה הגדול והמפותח מכל המוחות האחרים
בסביבה. הומונקולוס ניצב והתבונן בסיפוק בנוף החרוש המשתרע לרוחב
חללה הפנימי של הגולגולת. בהחלטה של רגע, רכן ורשם דבר מה בבסיס
המוח הגדול. לאחר מכן הזדקף, הידק את לסתותיו, מחה דימעה שנצצה
בזוית עינו, ויצא לאוויר העולם, בחיפושיו אחר בעל-בית חדש.
.
* * *
.
זמן לא רב לאחר האירועים הללו, גחנו שני אנשים על מערכת מיפוי מתקדמת
שניצבה למראשותיה של מיטה לבנה עליה היה שרוע גבר צעיר, כשעשרות
כבלים חשמליים מחוברים לגולגלתו. המיפוי הראשון של קשרי הסינפסות במוח
האנושי עמד להתבצע בכל רגע.
מבטיהם של שני החוקרים הצטלבו, ואז הסיט הטכנאי בחדר הבקרה את
המתג. אחר-כך השתררה דממה. השעות נקפו והמערכת עדיין פעלה. מקץ
שמונה-עשרה שעות, התנוצצה בבסיס המרקע הודעת סיום. שני האנשים זינקו
ממקומם ונדחקו לעבר המירקע הצבעוני. הם דיפדפו וחלפו במהירות
לאורכו של הקובץ הענק שהכיל את כל מסתוריו ומבואותיו של המוח
האנושי. פרט כלשהו לכד את תשומת ליבו של אחד מהם. הוא מיקד עליו את
המסך ונשימתו נעתקה מפיו.
– מה קרה?
– מישהו היה כאן לפנינו.
– שטויות.
– יש כאן כתובת.
– כן? הדובר השני משך באפו בלעג, מה כתוב שם?
הדובר הראשון אימץ את עיניו וקרא מן האותיות הזעירות: כל הזכויות
שמורות להומונקולוס. אין להעתיק, לשכפל, לצלם או להקליט את
התוכנית ללא קבלת רשות בכתב מאת המחבר.
