הדיבוק

הבוקר שבו נכנס השד לגופה של מרים גרוסמן, לא היה שונה, באופן
עקרוני, מכל בוקר קיצי אחר. אותה שעה הייתה הגברת גרוסמן שקועה
בעילפון קל שנבע מן החבטה העזה שספגה מכונית האוויר שלה, בעת
שהתנגשה חזיתית בקיר הקומה השבעים ושתיים של מגדל הביטוח הלאומי
בירושלים. המכונית צפה באוויר, תלויה על בלוני החירום שלה, והמתינה
בסבלנות ראויה להתעוררותה של בעלת הבית.

השד פקח בזהירות את עינה השמאלית של גברת גרוסמן והביט החוצה
בחשש. הוא ניסה לדלות מידע כלשהו ממוחה ההלום של מארחתו, אולם תמצית
מהותה של גברת גרוסמן נותרה חבויה עמוק בנבכי תת-הכרתה. היא סירבה
לצאת משם ולו לרגע. השד לא ידע זאת, אבל גברת גרוסמן לא נמנתה עם
הטיפוסים שקל להכניע אותם. היא הייתה מעדיפה למות ולא להיכנע ליישות
זרה כלשהי.

שלושה ימים לאחר מכן, נערכה התייעצות מומחים ליד מיטתה של גברת
גרוסמן בבית החולים הדסה-רמות. המומחים לא הגיעו להסכמה ביניהם
וגברת גרוסמן המשיכה לדמדם, לשאוג, ולהקיא ליחה ירוקה. בני משפחתה
הנואשים פנו לבקש עצת חכמים. החכמים אמרו לחשים, עצמו את עיניהם,
דפקו במקלות על הריצפה, רעדו בכל גופם. בלילה החמישי דומה היה
שמבוקשם עומד לעלות בידם. גברת גרוסמן פקחה את עיניה, ולראשונה מאז
האסון, אפשר היה לחוש את אישיותה העצמאית, החופשית, מעבר למבט. היא
הייתה שקטה מאוד. הטירוף חלף. דקות ספורות לאחר מכן, נפחה את נשמתה.
ניסיונות הרופאים להצילה עלו בתוהו.
.
* * *
.
אותה שעה, במרחק רב מאוד מירושלים, הגיש דיפאר את הדו"ח שלו לתוקף
הראשון בלהק. הרצף ההולוגרמי תיאר באופן מושלם את סיפור כשלונו השלישי
של השליח דיפאר. התוקף הראשון השפיל אליו את מניפותיו הרחבות במחווה של
זילזול.
.
-"ובכן, שוב נכשלת. לא שאני מופתע מזה במיוחד, אבל חשבתי שהפעם,
לפחות תשתדל יותר".
– "סליחה, התוקף, אני השתדלתי".
– "כן. בוודאי. עשית את מיטבך, אלא שזה לא הספיק. אמור לי דיפאר
יקירי, האם שקלת אי-פעם החלפת מקצוע? אתה יכול להיות טייס לא רע
בכלל. החלליות האיטיות מן האור נוחות בהרבה מערוצי השידור של הנפש,
אתה יודע".
.
דיפאר לא רצה לטוס בתנאי הנוחות של החלליות האיטיות מן האור.
טווח הפעולה של הללו היה מוגבל כל כך. והוא רצה לראות עולמות
רחוקים. עולמות שהחלליות אינן יכולות להגיע אליהם כלל מפאת ריחוקם
העצום ממרכז הגלקסיה. דיפאר רצה לגייס עולמות חדשים אל הפדרציה
הגלקטית. הוא שאף לכך שלפחות עולם אחד, קטן, יקרא על שמו. הוא היה
מוכן להשאיר את גופו מאחור. הוא היה מוכן לשדר את נפשו אל החלל
העמוק והבלתי ידוע. הוא אפילו היה מוכן להתממש בתוך גופו של בעל-חיים
זר ומוזר. הוא היה מוכן כמעט לכל, אבל הוא נכשל.
.
– "אתה נכשל בפעם השלישית", ציין התוקף הראשון. "מה הם עושים לך
שאתה בורח משם בכל פעם, בעוצמת שידור-נפש שהייתה מספיקה לחציית
הגלקסיה כולה?".
.
דיפאר נרעד. הוא לא רצה להיזכר בזה.
.
– "זה נורא", אמר, "הם מתאספים סביבך במעגל וקוראים במקהלה: 'צא
דיבוק! צא!'". הוא כינס את מניפותיו, התייפח קלות והוסיף: "אני… פשוט…
לא יכולתי לעמוד בזה".