מעוף כלולות – פרק ארבעה-עשר

.
הספר "מעוף כלולות" נכתב בשנת 1993 וראה אור בשנת 1994 בהוצאת "כתר".
.
פרק ארבעה-עשר.
.
על הסיפון, ישובה בשיכול רגליים על תיבת פלסטיק גדולה שהכילה
ציוד תחזוקה כלשהו, התבוננה נלי בשמי הבוקר האפרפרים. אור השמש חדר
והסתנן מבעד לעננים הדלילים, ועד שהגיע אל הספינה, לא נותר בו עוד
כוח להטיל צללים. אפור, אפור, אפור, לבנבן, ספרה נלי את תפיחות
העננים שעברו מעליה. אפור, לבן, אפור, אפור, לבן. בויקו ניצב בסמוך,
נשען על מעקה הסיפון. המפרש האמצעי קופל, לופף סביב צירו. שני
המפרשים הנותרים הספיקו, כנראה, כדי להניע את הספינה במהירות
שהתאימה לרב-החובל האלדור גונארסון. הוויקינג המזדקן ישב ללא ניע
מול מרקע המכ"ם-סונאר שלו, מחפש להקות דגים. שעות אחדות קודם לכן
למדו להכירו, כשירד לתאם, הציג את עצמו לפניהם. מבלי לשאול לשמותיהם
שלהם, פלט "אתם יכולים לעלות לסיפון", ופנה לענייניו. יחד אתו נמצאו
בספינה שני בניו וחתנו, ששמרו כמוהו על דממת אלחוט כמעט מוחלטת.
הנוסעים כמו לא היו קיימים שם, מבחינתם. המילים לא היו שוות בעיניהם
את הטירחה הכרוכה בהגייתן. הם הסתפקו בנהימות ובסימני ידיים שהובנו
מייד על ידי עמיתיהם.
.
חתיכת ירח דבש יש לנו, מה ?אמרה נלי בעצלתיים. הם חייכו זה אל
זו. בויקו עזב את מקומו ליד המעקה והתיישב לצידה על תיבת הפלסטיק.
הוא אחז בה והרים את פלג גופה העליון ממשטח התיבה, כך שפניה התקרבו
לפניו. עיניה התיזו זיקי שעשוע, אבל אצבעה שהונחה לרוחב שפתיה, חסמה
את ההתקפה. לא כאן, אמרה. הוא משך בידה, כמו ילד. אז בואי נרד למטה.
לא. עיניה הצטעפו.
.
אז אתה מאמין? שאלה. הוא קם, בפנים מרצינות. זה ההסבר היחיד
שנשאר. אם אני אוהב אותו ואם לא, כנראה שהוא האמת. הספינה צנחה לעמק
בין שני גלים, וקיבתו עלתה אל גרונו. אני רואה אותם, אמרה נלי. הוא
הביט בה בשאלה. את מי? את הדינוזאורים, אמרה. שיירה ארוכה של
דינוזאורים הצועדים אחרי גריונק, במסע החיפוש אחרי הר הפורגטוריו
שלהם. הם עברו ממש כאן, אתה יודע, על הים הקפוא, בדרך להרי הגעש של
איסלנד. זוגות, זוגות, כמו כל בעלי-החיים שעמדו בתור כדי לעלות
לתיבת נוח. סטגוזאורים, ברכיוזאורים, טירנוזאורים. ממש רואים אותם
בין העננים. הנה תראה, שם, למעלה מימין, טירנוזאור. וקצת מתחתיו,
מצד שמאל, סטגוזאור. כבר שעות אני מסתכלת בעננים האלה, והם כל הזמן
נעים ומשנים צורות, אבל איכשהו, כל הזמן אלה צורות של דינוזאורים.
בויקו התבונן בכיוון שאליו הצביעה. שטויות, אמר. אם היית חושבת על
כלבים, היית רואה בהם כלבים. הפסיכולוגיה עובדת אצלך שעות נוספות.
.
***
.
פורגטוריו – כור המצרף בקומדיה האלוהית של דאנטה. בתרגום העברי
הוא מתואר כ"טור הטוהר" – הר שבו נשמות המתים ממרקות את חטאיהן
במאמץ להיות ראויות ולהגיע אל העדן, על-פי התפיסה הנוצרית.
.
***
.
הרוח המתגברת סחפה את שיערם הצידה, וגלים שבאו בזה אחר זה
בתנועה מצפון לדרום, הניפו והשקיעו את הספינה חליפות. רב-החובל
עדיין ישב מול מרקע המכ"ם-סונאר, כמו ילד אבן, כמו בויקו בשעותיו
הרעות, מול המסוף שלו, חשבה נלי. שני בניו לא נראו כלל על הסיפון.
החתן, בנדיקט משהו, עבד מתחת לתרנים, מתח כבלים והזליף נוזל סיכה על
הגלגלות הקטנות שהפעילו אותם. רוצה לעוף? צעקה נלי, אבל הרוח הסיטה
את קולה, ובויקו לא שמע, ולא ענה. היא צחקה, והרוח שברה את צחוקה
לאלפי בנות קול שנישאו סביבם בקול ריסוק.
.
הוא עמד והביט בשמש שהיוותה כדור כתום, קטן, ברקע האפור המשותף
של המים והשמים. זו תקופת דמדומים, חשב, כפי שאמר גרג. תקופת
דמדומים. העולם פשוט הולך ונעשה קטן עלינו. אין שום הבדל משמעותי
בין מקום למקום. אותם מגדלי מצעוף. אין שום הבדל בין רחובותיהן של
ערים משני צדי העולם. אין בשביל מה לעבור ממקום למקום. אין מקומות
חדשים, והמלכודת עומדת להיסגר עלינו. דמדומים.
.
היית נכנס ללוע הר הגעש? שאלה נלי, כשירדו וחזרו לתאם. בויקו
הביט בה מופתע. מה? למה? ברור שלא. אלוהים, איזה שאלות את שואלת?
כי אם המלכודת נסגרת, ענתה, אולי כדאי להצמיח כנפיים ולהימלט ממנה
מבעוד מועד. היא קוראת את מחשבותי, או מה? חשב בויקו. למה לא?
לחצה. בויקו נאנח. כי אני פחדן, ואני לא ממש מאמין בכל העניין הזה,
למרות שהשכל שלי מקבל אותו, וחוץ מזה אני לא אוטו-טלקינטיקאי.
שטויות, אמרה נלי, כל אחד הוא אוטו-טלקינטיקאי. זו רק שאלה של כמות,
של מידה. אתה לא צריך להזיז חפצים כבדים ממקומם באמצעות המחשבה.
מדובר במבנים תת-מולקולריים בגופך, כך שבעצם, אפילו הביטוי "טלה"
אינו נכון בהקשר הזה. אולי צריך לקרוא לזה מיקרו-טלקינטיקה או,
בעצם, ננו-טלקינטיקה ואולי אפילו פיקו-טלקינטיקה. זה המקסימום.
כלומר, המינימום. תחשוב על זה לאט, בשקט, תתרכז, תראה, כלומר תרגיש,
כמה קל לעשות את זה. כל אחד יכול. בויקו הביט בה בחוסר אמון. אני
ניסיתי, אמרה, והצלחתי. נסה, אל תזיז שום דבר באמת, רק תרגיש את
הלחץ שאתה יכול להפעיל, זה לא קשה, רק צריך למצוא את כיוון המחשבה
הנכון, ולהתרכז. ידו נצמדה למצחו. את עשית את זה?! היא הנהנה בשקט.
קודם, כששכבתי על הסיפון והבטתי בעננים. הוא הביט בה בריחוק, ואמר,
לפעמים את חושבת כמו משוגעת.
.
נקישה בודדת קדמה לכניסתו של רב החובל האלדור גונארסון לתא.
האיש הזה לא שמע על נימוס אלמנטרי, חשב בויקו. ריקיאוויק באופק,
אמר הקברניט, אבל משהו שם לא נראה לי. פעילות רבה מדי. זה לא רגיל.
לאט לאט, חשב בויקו, אל תבזבז עלינו את כל המלים שיש לך בפה.
ולא רגיל משמעותו לא טוב. מוטב שנתרחק משם. נמשיך מעט צפונה, ונוריד
אתכם בסירה, מול פיורד "שן הזאב". בינתיים, אל תעלו לסיפון. הוא
הסתובב והלך מבלי לצפות לתשובתם.
.
מבעד לחרכי התריס, נראה באופק "המפרץ העשן", ריקיאוויק בשפה
הנורבגית העתיקה, שפתו של הוויקינג אינגולפאר ארנרסון, שגילה את
המפרץ ותקע בו יתד נורווגי ראשון עוד לפני תום האלף הראשון לספירה
הנוצרית. ארנרסון השליך מספינתו את כרעי העץ של כס אבותיו, ועקב
אחריהם כשצפו במים, וקבע את ביתו במקום שבו נסחפו אל החוף. קיטור
לבן עלה עכשיו, כאז, מהאדמה הצעירה, שנשפכה לא מכבר מקרב הארץ כלבה
רותחת. קרום דק, חמישה קילומטרים עוביו המרבי, הנע ומנסה בלא הצלחה
לסגור על האזור הוולקני הפעיל ביותר בכדור-הארץ.
.
האד הלבנבן שנתן לרייקיאוויק את שמה, התאבך מרצועת החוף, וכמו
התערב בעננים שמילאו את האופק. בתי העיר הלבנים, הנמוכים יחסית –
בויקו העריך את גובהם בלא יותר מארבע קומות – השתלבו ברקע הלבן,
המושלג של הגבעות שסגרו עליהם מצד היבשה, מאחור. עשן לא עלה
מארובותיהם. רוב הבתים באיסלנד מוסקים במים חמים טבעיים, המוזרמים
אליהם בצנרת עירונית מבודדת, מהמעיינות החמים הסמוכים לאזורי
הפעילות הוולקנית. שבעים מעלות צלסיוס, מתנת הטבע. שום מגדל משרדים
מודרני לא התנשא מעליהם, ואפילו מגדל מצעוף לא נבנה שם. מאוחר יותר,
למדו נלי ובויקו לדעת שמגדל המצעוף האיזורי ניצב בעיירה הסמוכה,
קפלאוויק, ששימשה בסיס מזדמן לכוחות שיטור והתערבות עולמיים. בנמל
המרוחק נראו שתי מפרשיות בינוניות, אחת, ככל הנראה, מפרשית מכולה,
והשנייה ספינת דיג גדולה במיוחד. שום פעילות לא רגילה לא נראתה, אבל
אולי לקברניט היו אמצעים משלו להבחין בפעילות כזאת, ובעצם, לא היה
להם מושג מהי פעילות רגילה בנמל רייקיאוויק.
.
גונארסון הורה על פרישת מפרשים מרבית, מה ששילח את הספינה,
שבטנה הייתה עדיין ריקה מדגים, לשיט מהיר ודלגני, על ראשי הגלים.
הגלים שבאו מצפון התנפצו על דופנות הספינה, ומימיהם המלוחים כיסו
לעתים את חלון תאם של נלי ובויקו, ופה ושם אפילו חדרו אל תוך התא
פנימה. רייקיאוויק נעה בהדרגה דרומה, עד שהוסתרה לחלוטין, תחילה
מאחורי אד לבנבן שעלה כקיטור מן הארץ, ולאחר מכן מאחורי צלע הר
שחצצה בינה לבין הספינה. במקום חוף המפרץ הנמוך, היה החוף המערבי
של האי, שלאורכו שייטו עכשיו, תלול ומשופע בצוקים. פה ושם נראו
בקרבת החוף סלעים שחורים שנפלו לים כגושי לבה, והתקרשו. כמה מהם
נראו כהריסות של טירות מעשה ידי אדם. על אחרים התפתחה צמחייה
שהציעה פריחה צהובה מרהיבה, אבל כל זה לא היה יותר ממקסם שווא של
הטבע. מקומות שזה מקרוב נוצקו ונוצרו, ובעוד זמן לא רב יפנו את
מקומם ליצירות אחרות שתזרומנה באש אדומה ובעשן שחור במורדות
הצוקים, עד שתיפולנה לים שיקרר את חומן. הספינה נטתה מעט והחלה
לנוע במסלול עקום שנועד ככל הנראה להתקרב אל החוף ואז להתרחק ממנו
במהירות הגדולה ביותר האפשרית.
.
כאן אתם יורדים אמר גונארסון שחזר ונכנס לתא, הפעם אפילו מבלי
להקיש בדלת פעם אחת. שרירי לסתו ומבטיו הסגירו מתח מסוים, דאגה,
אבל קולו עדיין נשמע בוטח, יציב, כאילו משועמם, כשהיה. על פי
הוראותיו, הם ארזו את חפציהם ועלו לסיפון. שם, אחוזה בשרשרות שנתלו
במנוף הסיפון, התנדנדה בוצית צבועה כחול. אחד מבניו של גונארסון מחק
ממנה במתז צבע את כל סימני הזהות של "איזבלה". גונארסון כבר לא
אוהב את "איזבלה", חשבה נלי. הבן השני העמיס על הסירה ציוד,
נעליים, מזחלת קטנה, חבלים ושתי תיבות של שימורי מזון.
.
אתם יורדים כאן, אמר גונארסון. בסירה תמצאו את כל מה שתזדקקו
לו במשך ימים אחדים. הוא פנה אל בויקו. אתה יודע לחתור? בויקו הנהן,
על-אף שבפעם האחרונה שהשיט סירה, עשה זאת בפארק המים העירוני, במשך
עשרים דקות שנקצבו לו על-ידי מפעיל המזח. טוב. גונארסון נראה מרוצה.
תחתור בקו ישר מכאן אל החוף. אנחנו נעמוד ככל שנוכל ונסתיר אותך.
תחתור בקו ישר. אין כאן שום זרמים שעלולים לסחוף אותך. תשתדל
להיכנס בין אי הלבה הצפוני לאי ההוא, זה שנראה כמו גשר ממוטט.
מאחוריהם יש כניסה לפיורד. תמשיך לחתור אל תוך הפיורד, שם כבר תמצא
מקומות מתאימים לעגינה. מה שלא יהיה, אל תנסה להחזיר לי את הסירה.
ואל תודו לי. אין לכם מושג עד כמה אני נהנה לשחק איתם במשחקים האלה.
אבל רק בתנאי שאני מנצח, אז אל תגרמו לי להפסיד.
.
ואל תדאגו, אמר בנדיקט. זו הפעם הראשונה שהוא אומר משהו מאז
תחילת ההפלגה, חשבה נלי, סלפניר, סוסו של האל אודין, יחכה לכם
על החוף וירכיב אתכם על גבו. הוא צחק צחוק גס, ונלי לא ידעה להחליט
אם הוא סתם טיפש או שהוא צוחק לאידם. בויקו ניסה עוד לומר משהו, אבל
בנו של גונארסון נטל מהם את חפציהם והשליך אותם לתוך הסירה. נראה
היה שאם הם לא יעלו לסירה בעקבות חפציהם מרצונם, הוא מוכן להשליך
גם אותם. הם אפילו לא המתינו שהסירה תתייצב, והחלו להוריד אותה
למים בעודה מתנדנדת. תחתור! המריץ אותו גונארסון שהתכופף לעברם
מהסיפון, תחתור! בויקו חתר, והסירה הקלה נענתה לו בקלילות מפתיעה.
.
אתה יודע, אמרה נלי, הסוס הזה שבנדיקט דיבר עליו, סלפניר, סוסו
של האל אודין, היו לו שש רגלים. אודין, שלפי המיתולוגיה הנורדית שלט
ברמה בכל מרחבי הצפון… רכב עליו לרוחב השמיים… בויקו לא ענה,
ורק התנשפותו הפירה את הדממה. אבל בדמיונו הוא כבר ראה את האל
אודין, טיפוס מזוקן בשריון וקסדה נורווגיים טיפוסיים, משלב את רגליו
על מפרק החזה של צרעה ענקית בעלת כנפים שקופות למחצה.
.
מקץ מחצית השעה, אולי מעט פחות, ניווט את עצמו בזהירות, ועבר
בין שני איי הלבה הראשונים. מאחוריהם נראה פתח הפיורד שעליו דיבר
גונארסון. כל אותו הזמן נחה "איזבלה" על עומדה, מה שגרם לו תחושה של
ביצוע תחת לחץ, כאילו שהוא חייב לעבור מבחן קבלה מסוג מסוים,
המתבצע תחת מבטיהם הביקורתיים של הבוחנים. הוא עבר את המבחן בהצלחה,
ו"איזבלה" החלה להרחיק מהם את חרטומה ולשוב ללב ים, כאשר אדווה לא
צפויה הניפה את קוער הסירה מעלה, והשקיעה אותו חזרה בתנופה. הוא פנה
בחתירה שקטה ככל האפשר אל מאחורי גוש לבה גדול שבלט מעל לפני המים.
בידיו ריתק את הסירה אל הסלע, ונלי, ששכבה על לוח החרטום, הציצה אל
מעבר לו בזהירות.
.
שתי רחפות מהירות (רחפות! חשב בויקו, עוד מעט הם יטילו למערכה
נגדנו את כוח ההתערבות העולמי כולו!) סגרו על "איזבלה", שקיפלה את
מפרשיה לאיטה, משני עבריה. אחת מהן השיקה את דופנה לדופן ספינת
הדיג, ושלושה אנשים מצוותה קפצו אל סיפונה של הספינה הנמוכה יותר.
התנהל דין ודברים לא מנומס ביותר, זה היה ברור מהנפת הזרועות
שנראתה היטב ממקום מסתורם של נלי ובויקו. ואז חזרה רחפת אחת והפליגה
בקצב אטי, כש"איזבלה "נשרכת אחריה. הרחפת השנייה התייצבה במקביל לקו
החוף, וסרקה אותו במתקני הגילוי שהוצבו על סיפונה. אבל מחסום הבזלת
לא הסגיר את המסתתרים בצידו ה"אפל".
.
בויקו ונלי שכבו ושיטחו את גופם ככל יכולתם. כעבור פרק זמן
שנדמה להם כנצח, שמעו את צווחת ההתנעה של מנועי הרחפת, שהתרוממה,
הסתובבה והסתלקה משם, בהתיזה לאחוריה סילונים אדירים שנועדו – כך
אמרה לעצמה נלי – להביע שאט נפש. שעה אחת מאוחר יותר, עלו על חופו של
פיורד "שן הזאב", במישורת קטנה, סבוכת צמחייה. הם פרקו את הציוד,
העמיסו אותו על המזחלת שצוידה גם בגלגלים מתפרקים שהקנו לה יכולת
מעבר בשטחי קרקע, והתארגנו לחניית הלילה. אלא שהלילה התאחר. אור
השמש המסונן סירב לפנות את מקומו. בויקו אחז באת החפירה המתקפל
שנתן להם גונארסון, וכפי שהורה לו רב-החובל לעשות, הלם
באמצעותו, בנחישות, בקרקעית הסירה. מים צלולים החלו לחדור לתוכה.
דחיפה קלה ברגל, שילחה אותה לשקיעה מהירה ומסוחררת במעמקי הפיורד.
שום תאורה מלאכותית לא נראתה בסביבה. הם היו מרוחקים מרחק יום
הליכה, לפחות, מהחווה הקרובה ביותר. יללת זאבים מרוחקת התערבה
ברישרוש הרוח בצמחיית החוף. לך תאמין שבעולם הזה חיים יחד איתך עוד
יותר מעשרים מיליארד בני-אדם, חשב בויקו לפני שנרדם בשק השינה בעל
מערכת החימום העצמית, חבוק בזרועותיה של נלי. בשלוש לפנות בוקר ירד
סוף-סוף הלילה, רק כדי לאפשר לשחר לחזור ולהאיר כעבור שלוש שעות.
.
הפרק הבא – והאחרון – יפורסם מחר.
.