.
רצח גליקוגני. רם סטון. הוצאת לילך. 160 עמודים
.
ארגונים יהודיים אחדים בארה"ב, נוהגים להעביר שאלונים שנתיים
בין חבריהם ותומכיהם. בין השאלות האלה מצויה לעתים השאלה "אם מדינת
ישראל תתחסל, האם תראה בזה טרגדיה אישית שלך?". כאשר יותר אנשים
עונים על השאלה הזאת בתשובה "כן", מכריזים "ידידי ישראל" על "הישג",
ועל "שיפור בדעת הקהל". כאשר מספר המשיבים "כן" יורד, הם נזעקים
לפעילות חינוכית וקהילתית במטרה "לשפר את תדמית ישראל", ו"לחזק את
הקשר בין ישראל לקהילה היהודית בצפון אמריקה". בדרך כלל, מאמינים
פעילי הקהילות היהודיות בארה"ב, מי שעונה על השאלה הזאת תשובה
שלילית, אינו מתכוון לזה באמת. הוא, בסך הכל, אדם חסר דמיון. צריך
רק להמחיש לו את משמעות השאלה, ואז הוא ידע להשיב נכונה.
.
בקיץ 1967, שבועות אחדים לאחר מלחמת ששת הימים, נעשה אחד מניסיונות
ההמחשה המפורסמים ביותר בתחום זה, כאשר הוצא לאור הספר
"אילו נוצחה ישראל". שם הספר היה, למעשה, כל הסיפור. אנשים רבים
מאוד, בארץ ומחוצה לה, רקחו בדמיונם תסריטים שונים שאפשר היה לתלות
מעליהם את הכותרת הזאת. תסריט אחד כזה פותח את הספר "רצח גליקוגני"
(הכולל שני סיפורים נפרדים).
.
התסריט פשוט: שליטה של נסיכות ערבית כלשהי, שהיה כל הזמן "ילד
טוב", הופך לפתע את עורו, ומתחיל להריץ תוכנית לפיתוח נשק גרעיני.
ניסיונות שונים לבלום את מאמציו מבעוד מועד, לא עולים יפה, וכך,
יום בהיר אחד הוא היום של הפצצה – ומדינת ישראל מתחסלת.
.
קשה לדבר על תיאור הדמויות בספר הזה, פשוט, מפני שרובן מתחסלות
כבר בראשיתו. הניצולות היחידות הן שתי פעוטות שנכלאו במסתור שהוכן
במיוחד למטרה זו בחצר וילה ברמת השרון. כאן מתחיל תיאור פעולותיהן
של הפעוטות, שאיכשהו, החזיקו מעמד עד לבואו של הצי האמריקאי הגואל.
אין כאן עלילה של ממש, לא היגיון וגם לא מתח. הכל הרי נגמר כבר
בהתחלה. יש הרהור קצרצר בסגנון "תאר לך ש…". הרהור אחד מרבים
שחולפים במחשבתו של כל אדם, בכל יום.
.
הסיפור השני בספר, מתאר התנכלות לספורטאי ישראלי. מדובר
בניסיון לבצע מניפולציה בין-לאומית בשיטה האווילית ביותר שאפשר
להעלות על הדעת. ההתנכלות לרץ הישראלי אמורה להביא ל"שמירה על
שלמות העולם כולו" (עמוד 103) כדי להשיג את המטרה החשובה הזאת, יש
להבטיח את זכייתו של רץ המרתון הרוסי בתחרות הבין-לאומית בענף
ספורט זה. הניצחון – והמאבק להשגתו – יחממו את הלבבות ברוסיה,
יעוררו געגועים לעבר ויסתיימו באיחודה מחדש של ברית-המועצות.
.
את השמחה יכול לקלקל רק רץ המרתון הישראלי. אם הוא יזכה
בתחרות, הרפובליקות הסובייטיות לשעבר לא יתאחדו, דבר שיאיים
על שלום העולם. והרץ הישראלי, כצפוי, אינו פראייר. בסופו של דבר,
מדובר בישראלי גא, קצין סיירת, דוקטורנט בפיסיקה. זה, בערך, כל
מה שאנחנו יודעים עליו, מכיוון שזה מה שהסופר חושב שאנחנו ראויים
לדעת. מין דמות חד-ממדית ארכאית, של הישראלי שכל העולם נגדו,
ושהולך להראות לכל העולם מאיפה מרטיב הדג. ובכן, בסופו של דבר,
הוא שופך לאגר בסיבוב, ומתנכל לפרנסתם של שני צלפים שחיכו לו
בפינה.
.
באמצע יש גם כל מיני הסברים פיסיולוגיים על מה שקורה, או לא
קורה בגופו של רץ מרתון בשעה שהוא עושה את זה, אבל זה באמת לא חשוב.
מה שחשוב, זה שיש ספר. 160 עמודים כרוכים בכריכת נייר, וששם הסופר
מתנוסס מעליו. ועל הכריכה האחורית, מצוטט הפסיכולוג המנוח ד"ר דוד רודי,
האומר: "כולנו סופרים גדולים במחשבתנו, ואילו על הנייר אנחנו, בסך
הכל, די בינוניים". מעניין למי ולמה הוא התכוון.
.
