בוקר אחד, או לילה אחד, בכל אופן, בזמן אחד, התעורר רוזנברג
משנתו ומצא את עצמו נופל. נפילה חופשית, משוחררת כמעט לחלוטין, בתוך
מין ארובה ענקית ששוליה השחירו והיטשטשו במרחק, והיא נמשכת מטה עד
שסופה אינו נראה לעין.
בכל פעם שהגיע למקום שאפשר היה לחשוב שאין למטה ממנו, הופתע
מחדש, והמשיך ליפול. למטה למטה והלאה, זימזם לעצמו. מה אתה מחייך,
אידיוט, מה מצחיק כאן. יש משהו, אומנם הרבה פחות מחצי נחמה, בצרת
רבים. ונופלים ההולכים ראשונה, בלשון רבים. הנה, למשל, אליס. היא
נפלה ונפלה ובסופה של הנפילה הגיעה לארצות הפלאות. אבל אני לא מגיע
אף פעם לשום מקום. רק נופל ונופל, ואיש אינו אומר לי "שתה אותי", או
"אכול אותי", ובעצם איש אינו אומר לי דבר, כי מטבע הדברים, בדיוק בזמן
הנפילה, אין איש בסביבה שיכול לומר לך דבר כלשהו.
שבע ייפול צדיק וקם, אבל אני לא צדיק. ואם, שאלת השאלות. "מה
היה קורה אם?". אם היית כזה וכזה, אז כך וכך. אם היית יכול לקום אחרי
הנפילה, היית יכול להיחשב אדם. כדי לקום צריך, כמובן, הזדמנות, או
שהנפילה תיפסק, לפחות לרגע. אבל הנפילה לא נפסקה אפילו לרגע, לא שזה
שינה במשהו, או הפריע. הרבה דברים אפשר לעשות תוך כדי נפילה, בהתעלם
מהנפילה. רק בשביל לקום צריכים קודם כל להפסיק ליפול.
מזל שיש את העניין הזה של גאוות יחידה. תרופה תרופה. רק נפילים
נופלים. סלוגן לא רע. מוכר את הרעיון שלו בטקסט לוחם. אבל איפה
המוצר. סתם משחקי מלים שלא נוגעים בקרקע. הצילו, הצילו, פילנפיל
איום ונורא! הטילו, הטילו, פילנפליף אלום ויולא! אבל את מי הוא
מרמה. הוא לא נפיל, ולא בן פיל. סתם אחד, לא סומא, שנופל ונופל
בארובה שכאילו אין לה התחלה ואין לה סוף. זה חיים זה?
בטח שזה חיים. אלה החיים. אז מה זה אם לא חיים? ואפשר לחשוב
שהחיים של האחרים כל כך שונים, או יותר טובים. הם כולם בטח נופלים
כמוהו בדיוק, רק שהם קצת יותר מעליו, או מתחתיו, או מלפניו או
מצדדיו. ומכיוון שמהירות הנפילה היא אחידה, ואיש מהם לא יוכל להאיץ
או להאט את נפילתו, הם לעולם לא ייפגשו, כנראה. לא הפסד גדול. מי
צריך להיפגש עם נפולת של נמושות. הא הא.
