אותו זמן, במרחק רב ממחנה המגורים של אנשי ל-5, הרימו כמה
מיחידותיו של הקן את מבטן וסקרו בעניין את השמים. המלכה הזרה הייתה
עושה את דרכה בגובה רב, בקו ישר לחלוטין. זו הייתה מלכה, ללא ספק.
היחידות הזקנות, במעמקי המחילה המרכזית, גילגלו את החדשות במוחן.
העובדה שבעקבותיה של המלכה הזרה לא עופפו זכרים כלשהם, היקשתה על
פעולת הסקת המסקנות.
היחידות הזקנות לא נתקלו מעולם במלכה בודדת. לקן, על כל אלפי
יחידותיו, היו שתי מלכות בלבד. אחת זקנה ואחת צעירה. והוא שמר עליהן
מכל משמר. אף נחיל שפוי בדעתו לא יניח למלכה שלו לצאת בגפה למסעות
ארוכים ומסוכנים. המלכה, מקומה בעמוקה שבמחילות הקן.
עכשיו הנמיכה המלכה הזרה את מסלול טיסתה. היא ביצעה תמרון
פיתול מגושם למדי ופנתה לעבר המצעוף שהיה מרחף בגובה נמוך מעל
לשלושת פתחי המחילות המקבילות. כמה מיחידותיו של הקן ציינו כי כנפיה
אינן נראות. ייתכן כי היא מנופפת בהן במהירות רבה כל כך עד שאי אפשר
להבחין בהן כלל. מכל מקום, כעת היא טסה בקו ישר, במסלול התנגשות עם
המצעוף.
יחידות הקן ששהו באותה עת בתורנות ניווט, בסל התצפית, מתחת
לבטנו של המצעוף, דיווחו על רצף של אותות אחידים המוטחים לעברם
בעוצמה רבה. נראה כי המלכה הזרה טסה בעקבות אלומת השידור. היחידות
הזקנות שבמחילה המרכזית שאלו את עצמן אם זה הוא, אכן, תיאור המצב
הנכון. האם ייתכן שהמלכה הזרה יוצרת בגופה את גלי השידור? השאלה היא
מי גורר את מי. או שהגל מושך אחריו את המלכה או שהיא דוחפת ומגלגלת
אותו לפניה. היחידות הזקנות שקעו במחשבה עמוקה. מזה זמן רב לא נדרשו
למצוא פתרון לבעיה על סמך נתונים מעטים כל כך.
בינתיים המשיכה המלכה הזרה והתקדמה בקו ישר אל המצעוף. יחידות
הניווט שאלו מה עליהן לעשות. הוראות השיגרה קבעו כי אין להניח לזרים
לעופף מעל לפתחי המחילות. יש למנוע, בכל מחיר, את גילוי מבואותיו
ומוצאיו של הקן. אבל מצד שני, זו הייתה מלכה. ולא התלוו אליה זכרים
כלשהם. יחידה אחת אינה מהווה איום שיש להתחשב בו. ומצד שני, אולי
אפשר יהיה… ובכן, בסופו של דבר, כאמור, זו הייתה מלכה… יחידות
התצפית התלבטו באשר למעשה הנדרש מהן בנסיבות המיוחדות הללו, אבל
היחידות הזקנות סירבו להתייחס לבעיה החדשה לפני שהושג פתרון מוסכם
לבעיה הקודמת. ליחידות הניווט לא נותר דבר לעשותו, מלבד להמשיך
ולדווח, מדי פעם, על מסלול התקדמותה של המלכה הזרה.
דקות ספורות לאחר מכן, התנגשה המלכה הזרה במצעוף. כמעט כל
יחידותיו של הקן, שהיו פזורות בשטח, טרודות במשימות שונות, חדלו
באותו רגע מעיסוקיהן והפנו את מבטן לעבר איזור ההתרחשות. ראשה של
המלכה הזרה פגע בדופן המצעוף וחדר מבעדה אל חללו הפנימי. בשנייה הבאה
הופיעה המלכה בצידו הנגדי. היא חצתה את חללו הפנימי ועתה חדרה מבעד
לדופנו השנייה, בדרכה החוצה. היא המשיכה במסלולה הישר, כאילו לא
הבחינה בדבר, מבלי לתת את דעתה על משמעות הנזקים שהיא גורמת.
בעוד המלכה הזרה ממשיכה בדרכה אל האופק, החל המצעוף לעכל את
משמעות ביקורה בין קרביו. הוא הקטין בהדרגה את היקפו בשורה של
התכווצויות קצרות. יחידות הניווט כבר פעלו בקדחתנות במתכונת חירום.
עיקר המאמץ התרכז בניסיונות לאחות את הקרעים בדפנות. הדבר היה, אולי,
עולה בידן, אילו יכלו, בדרך כלשהי, לשמור על כוח העילוי של המבנה
הפגוע במשך זמן מה. אבל התמצית התנדפה במהירות מבעד ליריעות הקרועות
והמצעוף הלך ואיבד בשל כך גובה.
שלושת האירועים הבאים התרחשו בעת ובעונה אחת. המלכה הזרה נעלמה מן
העין. המצעוף פגע בקרקע כשיריעותיו הרופסות מכסות את שלושת פתחי
המחילות המקבילות. רעם אדיר התגלגל בשמיים.
הקן היה המום. הדברים התרחשו בקצב מהיר מדי. היחידות הזקנות
במעמקי המחילה המרכזית כוססו את לסתותיהן הפגומות במחאה. אי אפשר
לצפות מהן למצוא פתרונות לבעיות חסרות נתונים המופיעות ונעלמות ללא
התראה מוקדמת.
הנזק כבר נגרם. לא הייתה כל אפשרות למנעו או להקטין אותו. הקן
קיבל את העובדה כפשוטה. הוא ידע היטב כי סוד שרידתו נעוץ בכך שמעולם
לא ניסה להיאבק במציאות. הוא ידע לסגת, כשצריך, ולהתכופף עד יעבור
זעם, כשצריך. והוא תמיד, כמו עכשיו, ידע מתי צריך להבליג. הוא לא
שיחק משחקי כוח סתמיים. הוא ראה כמה צעדים קדימה. הוא השתוקק,
כמובן, להזניק כמה זכרים בעקבותיה של המלכה הזרה, אבל הוא התגבר על
הדחף הראשוני והמשיך לחשב את צעדיו הבאים בזהירות.
ובכן, לפני הכל יהיה עליו להתקין מצעוף חדש. מאוחר יותר, יוכל
לחשוב גם על הענשת המלכה הזרה. הוא הורה לרוב יחידותיו להישאר
במקומותיהן ולהמשיך במשימות השיגרתיות שהוטלו עליהן. החורף מתקרב,
יש למלא את האסמים. בכל מקרה, פועלות פשוטות אינן מסוגלות להועיל
במשהו בתהליך בנייתו של מצעוף. כאן דרושה חוכמתן של היחידות הזקנות
ויכולת התעופה של זכרי הקן.
יחידות הניווט סיימו לאחות את קרעי הבלון. הן מרחו אותו,
מבפנים ומבחוץ, בבוץ האדמדם שהובא במיוחד ממעמקי המחילות הנטושות
שבצפון. עתה הן גררו אותו, בעזרת כמה פועלות נוספות, אל מתחת לעץ
השיטה הסטוי שסימן את פתח יציאת החירום.
הקן המתין עוד שעות אחדות עד שהבוץ האדום יתייבש ויאטום כליל
את יריעותיו הרופסות של המצעוף. בינתיים ירד האור אל האופק ונעלם.
כל היחידות שבו אל המחילות והחלו מתכוננות לשנת הלילה. יהיה עליו
להמתין לבוקר. הוא החליט לנצל את ההפוגה הזמנית כדי להבהיר לעצמו
כמה ענינים.
הוא החל בסקירת התצפיות שנעשו על ידי יחידותיו השונות. אף אחת
מהן, לא ראתה את כנפיה, או את רגליה של המלכה הזרה. זה היה מוזר. גם
אם נניח שהיא נופפה בכנפיה במהירות רבה כל כך עד שאי אפשר היה
להבחין בהן, הרי אין זה סביר שעשתה את אותו הדבר ברגליה. אף יצור
מעופף שפוי בדעתו לא ישקיע מאמץ כלשהו כדי להסתיר את רגליו מפני
צופים המצויים על הקרקע. הוא, פשוט, לא עשוי להרוויח מכך דבר. או
שרואים אותו, או שלא. לאחר שהבחינו בו, לא נודעת עוד חשיבות כלשהי
לשאלה אם הבחינו גם ברגליו.
היחידות שליקטו גרגרים בשדות הסמוכים למישור המים, עקבו אחרי
המלכה הזרה עד שנעלמה באופק. היא המשיכה את מסעה בקו ישר, מעל
למים, מבלי לסטות ימינה או שמאלה. בהתחשב בעובדה שהגיעה בתעופה
וביצעה כמה תמרונים מעל לקן, הייתה זו הפגנת יכולת תעופה מעוררת
כבוד. אף זכר מיחידותיו של הקן, לא היה מסוגל לשהות זמן רב כל כך
באוויר, שלא לדבר על חציית מרחקים גדולים כל כך ללא חניית ביניים.
המלכה הזרה טסה מעל למים כאילו ידעה היטב את אשר לפניה.
היחידות הזקנות היו תמימות דעים באשר למסקנה העולה מן העובדות הללו.
המלכה הזרה באה מעבר לים. נראה כי אכן יש עוד יבשה בקצהו השני של
מישור המים. בעבר העלו כבר כמה מיחידותיו של הקן את האפשרות הזו,
אבל רוב היחידות הזקנות לא היו מוכנות לאשר זאת על סמך מהלך מחשבתי
בלבד. הן דרשו נתונים, עובדות, ומעופה ישר הקו, ההחלטי, של המלכה
הזרה סיפק להן את ההוכחה הדרושה. הרי אין להניח כי יצור חי ונבון
כלשהו יטוס במהירות, ובקו ישר, אל מקום בלתי מוכר.
ובכן, אי-שם, מעבר לים, ביבשה אחרת, מתקיים קן נמלים נוסף.
הקן שקל את הרעיון בדעתו. עד עתה סבר שהוא היחיד ששרד לאחר סופות
האש ותקופת החושך. ובכן, מסתבר שלא כך הדבר. באיזשהו מקום, במעמקי
תודעתו הרחבה, ציפה הקן להופעתו של יצור חי נוסף. אבל עכשיו, כשזה
קרה, הוא היה, למען האמת, מודאג למדי.
הפגנת הכוח של המלכה הזרה הובילה אותו להרהורים נוגים באשר
לסיכויי שרידתו, במקרה של עימות ישיר עם הנחיל השני. הגורם החשוב
ביותר שעמד עתה לזכותו של הקן היה הים הגדול שהפריד בין שני
הנחילים. למרות יכולתה המרשימה של המלכה הזרה לחצות את הים במחי
מעוף אחד, העריך הקן כי יחידותיו הנוספות של הנחיל השני, עדיין אינן
מסוגלות לעופף בעקבות מלכתן. עובדה זו הייתה גלויה לחלוטין לנוכח
מעוף הסולו של המלכה הזרה. הקן היה משוכנע כי הופעתה של זו ללא מטס
של זכרים מלווים, נבעה ממגבלות טכניות כלשהן. הוא היה מודאג אבל ידע
שעליו להיות שבע רצון. למרות שהעימות נפתח בתנאים גרועים כל-כך,
מבחינתו, נראה כי הוא מצליח לצמצם, אט אט, אבל בהתמדה, את הפער. הוא
ידע כעת על קיומו של האויב שמעבר לים. הוא ידע, את הכיוון הכללי שבו
נמצא הקן שלו. הים שימש לו כמיכשול טבעי והעניק לו פסק זמן לפני
תחילתן של פעולות האיבה ההכרחיות. הקרב, מבחינתו של הקן, לא נראה
אבוד מראש. אם יכלכל את מעשיו בתבונה, הוא עשוי לכבוש לו מרחב מחיה
חדש. בידיעה מספקת זו, הוא שקע בתרדמה.
בוקר המחרת הציף באור בהיר את שלושת האולמות הגדולים שמתחת
לפתחי המחילות הראשיות. כמה מיחידותיו של הקן כבר עסקו בשיגרת
ההשכמה. הפועלות תירגלו את לסתותיהן, מתכוננות לצאת ולתור אחר מזון
בשדות הלקט הרחבים. להק של זכרים פיטרל הלוך ושוב באוויר, במסלול
שבין שלושת הפתחים המקבילים לבין עץ השיטה הסטוי אשר מתחתיו היה
מונח, קמוט וחסר אונים, המצעוף המשופץ. אחרונות התעוררו היחידות
הזקנות. פועלות שהיו אותו זמן בתורנות-מחילה, הגישו להן אל פיהן, את
ארוחת הבוקר הלעוסה למחצה. היחידות הזקנות לא זיכו את הפועלות במבט.
הן התעוררו לאיטן, בלעו את מנתן ונזכרו, בהדרגה, באירועי אתמול.
אותה שעה, כבר עסקו הזכרים בפריסת יריעותיו של המצעוף,
ובהתקנתן למסע הארוך מערבה, אל מקורות התמצית שמעבר למדבר הגדול.
תחושת מצוקה חריפה טיפסה במעלה אלפי קיבותיו של הקן ואיימה להשתלט
כליל על תהליכי החשיבה במוחותיו. הוא עמד להתפלג לשתי קבוצות והוא
היה ער לחולשה ולרגישות המיוחדת המתלוות למצב הזה. אבל הוא ידע שהוא
חייב לעשות זאת. הוא חייב להתקין לעצמו מצעוף חדש. לשם כך הוא זקוק
לתמצית, להליום. ואת התמצית, כידוע, אפשר להשיג רק במכרות העזובים
של יוטה.
הוא הזכיר לעצמו כי המהות, גם היא קלה מן האוויר. בעצם, היא
קלה אפילו מן התמצית. וניתן להפיק אותה במאמץ לא גדול מן האוויר,
או מן המיים. המהות נמצאה בכל מקום. המימן הוא החומר הנפוץ והקל
ביותר ביקום. ארבעה אטומי מימן שקולים כנגד אטום בודד של הליום.
היחידות הזקנות במעבה המחילה המרכזית שקלו את העובדות בדעתן. התמצית
כבדה יותר מן המהות, וקשה הרבה יותר להפיק אותה. אבל המהות היא
הפכפכה. היא נדלקת ומתפוצצת בקלות, וזה מסוכן. הקן כולו זכר את
מצעוף המימן שעלה באש בשנה שעברה, בעת סופת ברקים. יותר משלושים
יחידות נשרפו אז למוות כשהן תלויות, חסרות אונים, בין השמיים והארץ.
לא. אין טעם לחזור ולקחת את הסיכון הזה. עדיף להשקיע מאמץ בהפקת
ההליום. הוא, לעולם אינו נשרף. מצעוף תמצית יכול להתקיים זמן רב
בהרבה ממצעוף מהות. זה היה השיקול שהכריע, לבסוף, את ההתלבטות
הפנימית.
בדקות שלאחר מכן, נקרעה נפשו של הקן. כמאה מיחידות הזכרים
המובחרות שלו המריאו אל-על כשהן נושאות בלסתותיהן את יריעותיו
הרפויות של המצעוף הפגוע. הפועלות שעסקו אותה שעה בלקט בשדות, הרימו
את מבטן ונפרדו, ללא אומר, מחלק בלתי נפרד מאישיותן המשותפת שהלכה
והתרחקה מהן בהתמדה, חותרת אל האופק, מערבה.
הזכרים ניסו לנתק את תודעתם מן היחידות שנותרו על הקרקע. הם
ניסו לשכוח את מראיהם של משטחי הבטון והאספלט שבהם נפערו פתחי
המחילות של הקן. הם ניסו להתרכז במשימה העומדת לפניהם. הם טסו בגובה
בינוני, אוחזים את היריעה בלסתותיהם. שתי יחידות עופפו לפניהם כדי
לבחון מבעוד מועד את כיווני הרוחות. יריעות המצעוף שימשו כמפרש ענק
והזכרים ידעו כי כוחותיהם לא יעמדו להם אם ייתקלו ברוח נגדית. במקרה
כזה, מוטב יהיה לרדת אל הקרקע ולהמתין עד שיחלוף המשב.
את הלילה הראשון בילו על גבי משטח אספלט מבוקע שהשתרע במרכזו
של איזור המבנים ההרוסים. למחרת עם שחר המשיכו בדרכם. ביום הרביעי
חצו את גבול האיזור המוכר. מכאן ואילך יהיה עליהם להשתמש בזיכרון
הקיבוצי שהועבר אליהם מחברי קבוצת היחידות שעשו את אותו המסע עצמו
בפעם הקודמת. לרוע המזל, המסע הזה נערך לפני זמן רב מאוד. אף אחת מן
היחידות שהשתתפו בו, לא נותרה עד היום בחיים. היחידות הצעירות,
נאלצו איפה להסתמך על הזיכרון הקיבוצי בלבד.
הם חדרו לתחום המדבר הגדול. צוקי ההרים הצחיחים נשתלחו לעברם
כאצבעות עוינות, מבשרות רע. הם השתדלו למעט ככל האפשר בחניות ביניים
במדבר. כאן אי אפשר היה לדעת מתי יזרום לפתע שיטפון במורד הנקיק, או
מתי יפרוץ משב רוח אדיר, מעבר לשרשרת הצוקים. הם העדיפו לחנות לרגלי
מגדלי הקידוח החלודים. פעם שאבו כאן מן האדמה שמן שחור וסמיך.
שאריות ממנו אפשר היה לראות לרגלי המגדלים. היום צמחו כאן גבעולים
ארוכים וחדים כסכינים.
ביום האחד עשר יכלו כבר מגביהי הטוס שבהם להבחין בקניון הגדול.
הרמה התיישרה והצמיחה למלוא האופק יער עבות של שעורה סטויה. גזעים
מעוצים בקוטר של שישים סנטימטרים שבקציהם התנוסס אשכול זעיר של
גרגרים שחומים, אדמדמים, רעילים. הזיכרון הקיבוצי הכיל אזהרה חמורה
ומפורשת מפני הגרגרים הללו. שלוש יחידות איבדו כאן את חייהן לאחר
שטעמו מהם.
שרשרת הצוקים האחרונה התנשאה לגובה של ארבעת אלפים מטרים בערך.
הזכרים גלשו במורדותיהם, מן העבר השני, בתחושת הקלה ניכרת. עד עתה
לא קיפחה אף יחידה את חייה. הישג לא מבוטל. למרגלות הרי יואינטה
נפערו פתחיהם של מיכרות הנחושת והאוראן. הזכרים טסו בגובה נמוך,
גוררים אחריהם את יריעות המצעוף, ותרו אחר פתח המיכרה שסומן בידי
המשלחת הקודמת. לפנות ערב הבחינו במצעוף הזעיר שהתעופף, קשור בכבל,
מעל לפתח המיכרה. הם נחתו והתארגנו לשנת הלילה.
עם בוקר ירדו שניים מהם במחילת העופרת אל מקורות התמצית.
בינתיים כיוונו שאר הזכרים את פי הבלון אל פתח המחילה. הם אחזו
ביריעות הרופסות ונשאו אותן כלפי מעלה, כדי שהגאז יוכל לחדור לכל
הכיסים ונמסדרונות הפנימיים. השניים שזחלו אל תחתית המחילה הסירו את
מכסה העופרת מעל לסלע הגרניט רווי הרדיום. 222-הקרינה הרדיו-אקטיבית
פרצה בדממה כלפי מעלה, חודרת וחולפת דרך שריונותיהם האדמדמים. הרחק
משם, חש הקן יסורי תופת, כמו בכל פעם שהיה עליו להקריב אחת
מיחידותיו. הזכרים מחוץ למחילה התעוותו בכאב, אבל הם ידעו היטב כי
זה המחיר הנמוך ביותר שיוכלו לשלם תמורת ההצלחה. הם היו חייבים
להפיק את התמצית עבור המצעוף, וזו הייתה הדרך היחידה לעשות זאת.
הזכרים שמחוץ למחילה חשו על בשרם את מוראות המוות המתקרב שלפת
בציפורניו את שתי היחידות שירדו אל מקורות התמצית.
הראדיום פלט קרינת אלפא והפך לגאז ראדון. הראדון חילחל לאיטו
כלפי מעלה, חודר אל תוך האבנים וחוצה אותן בדרכו אל החופש. זכרי הקן
לא הוטרדו בשל כך. הראדון הרדיו-אקטיבי מתפזר באטמוספירה מבלי לגרום
נזק. מוטב, אמנם, להשגיח שלא יצטבר באולמות הביניים של המיכרה, כדי
שלא יגרום נזק למשלחות הבאות. יחידות המשלחת הקודמת לא היו מודעות
לכך והראדון חילחל לאיטו אל האולם שבו התגוררו. עד שהבחינו בתקלה,
הציף הראדון את האולם כולו. ליחידות המשלחת ששהו באותה עת מחוץ
למיכרה, לא נותרה אז ברירה. הם נאלצו לקבור במו לסתותיהם כמה
יחידות מן הטובות ביותר. ששה זכרים נקטלו אז באיזור הפגוע. יסורי
התופת שסבלו היחידות שנותרו, היו טבועות עמוק בזכרונם המשותף של
חברי המשלחת הנוכחית. משום כך הם קבעו את מחנם בסמוך לפתח המיכרה
ולא באחד מאולמותיו התת-קרקעיים המרווחים. שני הזכרים שהסירו את
מכסה העופרת מעל לסלע הגרניט שבתחתיתו רבץ גוש הראדיום, היו
הקורבנות ההכרחיים היחידים שהמשלחת הזו הייתה מוכנה לסבול. הזכרים
שמחוץ למחילה המתינו בסבלנות עד שפירפורי הגסיסה שלהם יסתיימו, ואז
ניגשו במשנה מרץ למלא את המשימה שלשמה באו לכאן.
בינתיים, חילחל הראדון באיטיות כלפי מעלה, מבלי לסכן אף יחידה
נוספת. הראדיום המשיך להתפרק, משלח חלקיקי אלפא מהירים שחלפו במחילת
העופרת בדרכם אל הפתח העל-קרקעי, שם המתינו הזכרים עם המצעוף
המשופץ. חלקיקי אלפא, הלוא הם גרעיניה של התמצית, זרמו במסלול מצטלב
עם נהר האלקטרונים התת-קרקעי שחצה את המכרה לרוחבו. האלקטרונים שטפו
והסתחררו דרך סיגי הנחושת עד שנבלעו בעורק הבלתי מנוצל שירד אל
בסיסי רכס היואינטה. הזכרים לא ידעו מנין באו ולאן הלכו. הם התמידו
בזרימתם מאז ראשית תקופת החושך ולא נראה כי אי פעם יהיה לדבר סוף.
כשהובאה השאלה אל היחידות הזקנות, העלו הללו את הסברה כי הזרם נוצר
עוד לפני החושך, בתקופת סופות האש הגרעיניות. אבל ההשערות הללו
מעולם לא הוכחו. מכל מקום, גרעיני התמצית, חלקיקי אלפא, חצו בתנופה
את נהר האלקטרונים, והגיחו מן העבר השני כאטומי תמצית.
בקצה מנהרת העופרת המתינו הזכרים כשהם מהדקים את פי המצעוף אל
הצינור. היריעות הרופסות שהאוויר נשאב קודם לכן מביניהן, החלו מראות
עתה סימני חיים ראשונים. המצעוף החל מתנועע קלות כשהוא אוסף נפח.
לאחר שעות אחדות החלו הזכרים למלא את כיסי שיווי המשקל בשברי סלעים
ואבנים. כלי הטייס התייצב בתנוחתו הטבעית. מראהו הסגלגל, המוארך
העביר רטט של התרגשות בזכרים שטרחו על ייצוב ציוד הניווט במקומו. עם
שקיעת החמה הושלך לוח העופרת דרך המנהרה כדי שיבלום את הקרינה
הראדיו-אקטיבית עד לבואה של המשלחת הבאה.
המצעוף המריא והתייצב בגובה בינוני, חרטומו פונה מזרחה. הזכרים
התפלגו לשתי קבוצות. חברי הקבוצה הראשונה ירדו לבלות את מנוחת
הלילה בתאי הנפח הפנימיים. השאר התייצבו בעמדות הניווט, חיזקו את
אחיזת רגליהם בתושבות המיועדות לכך, והחלו מנופפים בכנפיהם, מנווטים
את המצעוף בדרכו הביתה, אל החלק הגדול של תודעתם שהושאר במזרח, הקן
עמד להתאחד שוב.
זריחת החמה נתנה את האות לחילופי המשמרות. הם נמצאו עתה
ברום ארבעת אלפים וחמש מאות מטרים. הקרקע נראתה למטה כמשטח
חום-אפרפר, שהזכיר את משטחי האספלט של הבית. אבל הזכרים ידעו היטב
כי מה שנראה להם כגבשושיות קטנות אינו אלא הרכס המשונן והצחיח של
הרי גבול המדבר. המצעוף התקדם ללא הרף. המשמרות התחלפו ולא הותירו
אף רגע פנוי שבו לא נמצאו מעופפים בעמדות הניווט.
הם צברו תאוצה וחלפו על פני השמיים במהירות גדולה בהרבה
ממהירותה של טיסת יחיד רגילה. מקץ יומיים כבר חלפו על פני מגדלי
הקידוח החלודים. ביום השלישי ראו באופק את הפס הירוק שסימן את תחילת
תחומם של פרדסי ההדרים הסטויים שמאחוריהם השתרעו שדות הלקט של הבית.
ביום הרביעי נתקלו במטס סיור של זכרי הקן. הם העלו אותם אל הסיפון
והמשיכו לנווט את המצעוף במהירות שיא. מקץ שעות אחדות כבר ריחפו מעל
לשלושת פתחי המחילות המקבילות.
כמה מאות פועלות סייעו לעגן את המצעוף המשופץ במקומו.
זכרונותיהם ורגשותיהם של זכרי המשלחת נשתו בצמא על ידי כל הנוכחים,
לרבות היחידות הזקנות מן המחילה המרכזית. הקן החל מתאושש מתחושת
החולשה שפקדה אותו מאז יצא חלקו האחד למסע ואילו חלקו האחר נותר
במחילות ובשדות הבית.
עכשיו היה לו מצעוף תקין. בטחונו העצמי החל אט אט לשוב אליו.
זה הזמן להתחיל לחשוב על הענשת המלכה הזרה על גאוותנותה המרושעת.
היחידות הזקנות גילגלו את הענין אט אט במחשבותיהן. ימים אחדים חלפו
מבלי שהשיגרה הופרה. הזכרים יצאו מדי בוקר לפטרולים בסביבה. הפועלות
עסקו בלקט, בטיפול בדור הצעיר ובאספקת כל צרכיהן של היחידות הזקנות.
הקן לא דחק ביחידות הזקנות. הוא ידע היטב שהן חייבות להגיע
לכלל הסכמה ביניהן לפני שתוכלנה להציג ברבים פתרון כלשהו. היחידות
כולן ידעו היטב כי הזקנות אינן מתחמקות מלמלא את תפקידן. תוכנית
פעולה מורכבת כל-כך אינה יכולה להירקם על פחות משש רגליים המעוגנות
היטב בקרקע. השיקולים היו חייבים להביא בחשבון את טובתה של כל אחת
מיחידות הקן בנפרד. משימה לא פשוטה לכל הדעות. הימים חלפו בעצלתיים
מבלי שיחידה כלשהי הזכירה אפילו ברמז את ענינה של המלכה הזרה. הדיון
הסתיים, כפי שהחל , ללא השפעת גורם חיצוני כלשהו. בערבו של היום שבו
ירד הגשם הראשון, בעת שהקן כולו היה מכונס בשלושת האולמות המרכזיים
ובמחילות המוליכות אליהם, הציגו היחידות הזקנות את תוכניתן.
מכיוון שהמלכה הזרה לא הופיעה מעל לקן מאז היום שבו הפילה את
המצעוף, יש להניח כי אין בכוונתה לחזור לכאן בגפה, או בראש גדודי
לוחמים. כיוון מחילותיו של הנחיל השני היה ידוע מתוך חישוב מסלול
תעופתה הישיר של המלכה הזרה בעת הימלטותה. היחידות הזקנות כססו את
לסתותיהן הפגומות בתנועה אחידה. סימן ברור להתרגשות גוברת.
הקן חייב, איפה, לעופף בעקבות המלכה הזרה, למצוא את מחילותיה,
ולהעניש אותה על-ידי שביית ביציה ושיעבוד צאציה. עכשיו אחזה
ההתרגשות בקן כולו. מאז סופות האש הגרעיניות לא נמצאו לו לקן עבדים
כלשהם שאפשר יהיה לשעבדם. היחידות עצמן נאלצו לבצע את כל עבודות
השדה והמחילות. המחשבה על חידוש המסורת העתיקה, על מסעות לכידה
והרג, פיכתה במוחות היחידות והפיחה בהם עליצות.
אבל זו הייתה רק ההתחלה. הפעם התעלו היחידות הזקנות על עצמן.
הן בחנו את הירידה ביכולת הפעולה של הקן בעת שמשלחת הזכרים התפלגה
מן הכלל ויצאה למלא את המצעוף בתמצית. המסקנה הלא-נעימה הייתה בלתי-
נמנעת. לקן המפולג אין כל סיכוי לעמוד איתן במבחן של עימות עם נחיל
אחר. הדרך היחידה להבטיח את הנצחון היא לשמור על מרחק מינימום בין
כל יחידות הקן. משמעות הדבר הייתה אחת: אם הקן חפץ להילחם בנחיל של
המלכה הזרה, עליו לצאת במלואו, על כל יחידותיו, ביציו ומלכותיו,
למסע אל מעבר לים.
מכיוון שפועלות ולוחמים כלל אינם מסוגלים לעופף, ברור כי יהיה
צורך להובילם על סיפונו של מצעוף. למעשה, ברור כי מצעוף בודד לא
יוכל לשאת את כל יחידות הקן. היחידות הזקנות חישבו ומצאו כי לשם כך
יהיו דרושים לא פחות מעשרים ושלושה מצעופים.
עשרים ושלושה מצעופים. כל היחידות ינטשו את המחילות ויצאו אל
מעבר לים. ההתרגשות בשלושת האולמות המרכזיים הגיעה לשיאה. יחד עם
זאת, ההחלטה נתקבלה בתהליך היעיל המקובל, בשקט ובמהירות. הקן החליט
לצאת למסע.
למחרת נטשו הפועלות את שדות הלקט. הן העמיסו את המצעוף היחיד
שעמד לרשותן בסיבים. כמה מהן טיפסו אל סיפונו והחלו לארוג את
היריעות הדרושות לבנייתם של המצעופים החדשים. באותו זמן כבר ניווטו
הזכרים את בלון ההליום בדרכו מערבה, בחזרה אל מקורות התמצית. על-פי
התוכנית שהוכנה בידי היחידות הזקנות, עמד הקן לייצר את עשרים ושלושה
המצעופים הדרושים למסע עוד לפני סוף החורף.
