כשנתיים לאחר שספרו "העקרונות" ראה אור ראשון, נבחר ניוטון
(ב-22 בינואר 1689) לנציג האקדמיה לפרלמנט הבריטי, אך נמנע בעקביות
אופיינית מלחוות את דעתו באשר לאירועים הפוליטיים הסוערים שהתרחשו
סביבו. במשך שנה (עד לפיזור הפרלמנט ב-1690), עקב מותו של המלך ויליאם
השלישי), חבש את ספסלי הפרלמנט בקביעות – ושתק. אולי מכיוון
שהאירועים שנדונו בפרלמנט לא היו חד משמעיים מספיק לטעמו, והוא לא
רצה (כפי שהצהיר פעמים רבות) "לבדות השערות מלבו".
השתיקה המוחלטת הזאת הופרה פעם אחת בלבד, המתועדת היטב בפרוטוקול
שנרשם על-ידי מזכיר הפרלמנט. אחרי ששתק שנה תמימה, מימש חבר הפרלמנט
אייזיק ניוטון את זכות הדיבור כדי לבקש מהאחראי ,שיורה לאחד מהשרתים
"לפתוח את החלון".
