שלושה חברים יצאו לשנות את העולם :ג'ז קר ,מדע בדיוני וציור
סוראליסטי .שלושתם ראו בצרכניהם :המאזין ,הקורא והצופה ,שותפים
מלאים לדבר יצירה
הג'ז הקר") קול ג'ז ("והמדע הבדיוני הקלסי ,הם תאומים שהופרדו
בלידתם .שניהם זכו לתור זהב לאחר מלחמת העולם השנייה ,שניהם מונעים
על ידי אותם עקרונות ,ושניהם זוכים עד היום לפופולריות רבה ,בקרב
קהל מוגדר ,בשל אותן סיבות.
גם מי שלא קרא מעודו ספר מד"ב ,או שקרא ומצא שאין לו עניין
בסוג זה של ספרים ,יודע לומר שהמד"ב עוסק בעתיד ,או ביתר פירוט,
בהתפתחויות הטכנולוגיות והאחרות) החברתיות בעיקר ,(שאולי תתרחשנה
בעתיד .זה נכון ,אבל זו רחוקה מלהיות כל האמת .ובוודאי שאין זו
הסיבה העיקרית שבשלה סוחף הזרם הספרותי הזה קהל של קוראים קבועים
ונאמנים.
האמת היא שאנשים אוהבים מד"ב מכיוון שהוא מחמיא להם .בימיו
הראשונים של המד"ב הקלסי ,ימיהם של אייזיק אסימוב ,ארתור קלארק
ורוברט היינליין ,נוצר) קשה לדעת איך ומדוע (קוד התנהגותי קבוע בין
הסופרים לקהלם .הקוד הזה ,שקבע את המסגרת הכללית של השותפות לדבר
יצירה שבין סופרי המד"ב וקוראיהם ,נטמע מאז במטען הגנטי של הז'אנר
כולו ,ובמקרים לא מעטים אפילו עלה למעלת התכונה הבולטת ביותר של
הז'אנר.
הסופרים שהחלו לכתוב לפי הקוד הזה ,דיברו אל קוראיהם במשפטים
שלמים וסדורים ,שהביעו רעיונות קטועים שעסקו ,בדרך-כלל ,במהותו
ובמשמעותו של היקום ,בדרכי הפעולה שלו ,בסיבות המניעות אותו
ובמשמעויות הנובעות מכך מנקודת ראותו של האדם העכשווי .העובדה
שרעיונות גדולים ממין זה לא הובעו בשלמות ,אלא על דרך הקיטוע והרמז,
הניחה לקוראים את מלאכת ההשלמה של הרעיון ,הסקת המסקנות והבנת
המשמעויות הנובעות ממנו .כך ,ההתרחשות האמיתית של שדה המד"ב לא
התחוללה בין דפיהם של הספרים ,אלא במחשבותיהם של הקוראים .ומכיוון
שאנשים שונים לעולם אינם חושבים באותה דרך ,נוצרו לכל ספר) או לכל
רעיון (הרבה מאוד המשכים רעיוניים שונים .נכונותו של סופר להניח
לקוראיו את מלאכת ההשלמה של יצירתו ,נתפרשה על-ידיהם) במידה לא
מעטה של צדק (כמחמאה .לא מן הנמנע שתופעת ההתמכרות של קוראים
מסוימים למד"ב ,נובעת ,למעשה ,מהתמכרות למחמאות.
השותפות הזאת לדבר יצירה ,וריבוי הרעיונות ומבני החשיבה שנוצרו
כתוצאה ממנה ,יצרו תופעה נוספת ,המיחדת את המד"ב מזרמים ספרותיים
אחרים :כנסים המוניים שבהם משתתפים סופרים וקוראים .הכנסים הללו הם,
בעצם ,מעין בורסה ,או שוק ,להחלפת רעיונות ודעות .אתה נותן את
הרעיון שלך ,או את המסקנה שעלתה בדעתך ,ובתמורה אתה מקבל רעיונות
אחרים ,המתייחסים לאותו ספר ,או לאותה השערה .אין בכנסים הללו
מחיצות בין סופרים לקוראים .למעשה ,אלה הם פסטיוולים של
אינדיווידואליזם מתפרץ ,מין סערת מוחות גדולה ,המוצאת את ביטויה
בספרים שנכתבים אחריה – עד לכנס הבא .בשביל הסופרים ,הכנסים האלה הם
משוב אדיר ,שלא אחת הם מכוונים את כתיבתם לפיו .ידועים לא מעט מקרים
שבהם ,בעקבות דברים שנאמרו על-ידי קוראים בכנס כזה ,לקחו סופרים את
ספריהם בחזרה וכתבו אותם מחדש .זוהי ,למעשה ,תכונתו הבולטת ביותר של
המד"ב :האינטר-אקטיוויות המוחלטת ,העשייה הספרותית בזמן אמיתי ,תוך
מגע הדוק ושיתוף של הסופרים עם קוראיהם ,עם כל אחד מהם בנפרד.
וזוהי ,למעשה ,גם תכונתו הבולטת ביותר של הג'ז הקר .המשוב
שנותנים קוראי המד"ב לסופריו ,והכבוד שבו מתייחסים הסופרים
לדיעותיהם ולמאווייהם של הקוראים ,מזכירים את מחיאות הכפיים וקריאות
הביניים של קהל המאזינים לנגני הג'ז הקר – המכוונים לפיהם את המשך
הנגינה .הג'ז הקר ,וספרות המדע הבדיוני ,שניהם נוצרים בזמן אמיתי,
תוך אילתורים ופירושים שונים על רעיונות או משפטים מוסיקליים
בסיסיים – תוך שיתוף מתמיד של הצרכנים.
הקודים האינטר-אקטיוויים הללו ,מצויים במרכזם של הג'ז הקר
והמד"ב ,גם כאשר הם נכתבים בבידוד מוחלט ,או מוקלטים באולפנים
ממוזגים .הקיטוע שבו מובעים הרעיונות בשני הזרמים הללו ,תמיד
משאירים מקום של כבוד לקורא ,או למאזין ,שבמחשבתם בלבד עשויה יצירתם
של האמנים להגיע לכלל השלמה.
הג'ז הקר והמד"ב ,שניהם אינם ננעלים על" אמת "אחת .יש אלף אלפי
דרכים לאלתר על משפט מוסיקלי מסוים ,ממש כפי שיש אלף אלפי דרכים
להבין ולהשלים רעיון מסוים .וכל האילתורים והרעיונות הללו לגיטימיים
באותה מידה .אין רעיון נכון ,ואין ביטוי מוסיקלי סופי .האפשרויות הן
אין-סופיות ,וכאמור ,כל הקוראים והמאזינים מוזמנים להשתתף בהעלאתם
ובכיוונם.
למה דווקא ג'ז קר ?מכיוון שהוא מוסיקה יחידנית מטבעה .מוסיקה
של יוצרים יחידים ,או של הרכבים קטנים שחבריהם מכירים היטב איש את
רעהו ומבינים זה את זה במבט עין ,כהרף עין .תזמורת גדולה" ,ביג
באנד ,"גם אם היא מונהגת על-ידי מנהיג בולט ודומיננטי כמו דיוק
אלינגטון ,או קאונט בייסי ,או בני גודמן ,היא מוגבלת מאוד ביכולת
התימרון שלה בהשוואה לשלישייה ,או רביעיה.
המייצג הבולט ביותר של רוח ה"קול ,"הוא דייב ברובק ,שהנהיג
שלישייה ,ואחר-כך רביעיה ,במשך כמעט עשרים שנה ,משנת 1945 ועד לשנות
הששים .ביסודו ,ברובק הוא מוסיקאי רומנטי ,מסוגם של ליסט ,שומאן
ודביסי .הוא רוכש כבוד רב למסגרות מובנות ולהיגיון הפנימי של
היצירה) מה שמהווה נקודת דמיון נוספת לספרות המד"ב ,שאחד מכללי
היסוד שלה מחייב קונסיסטנטיות פנימית מלאה בין מרכיביה השונים של
הבדיה .(ויחד עם זאת ,קל לאבחן אצלו) למשל ,ב"טיים אין ("את אותם
מאמרים קטועים שמשאירים למאזין חלק ניכר במלאכת היצירה .ברובק
מתאפיין בביקורת עצמית קשוחה ואינטנסיווית ,המאפיינת גם את סופרי
המד"ב ,שכאמור ,לוקחים לעתים את ספריהם בחזרה ,בעקבות חוות דעת של
קוראיהם .כאשר עוגני הביקורת הללו קושרים אותו למשפטים המוסיקליים
המקוריים ,הוא יוצא למסעותיו במחוזות הווריאציות האישיות ושברי
הרעיונות המוסיקליים הקטועים .הוא מוצא דרכים להחלפת מקצבים,
ולהחלפתם החוזרת ,בדרך שאינה פוגעת במבנה הבסיסי של הקטע .ב"וואלס
של קטי) "שנכתב לבתו הקטנה ,והוקלט בתקליט" טיים אאוט ,("הוא מציג
מאבק מתמיד ורב פניות בין המקצב המשולש של הוואלס ,לבין בלוז של
ארבעה רבעים.
מילס דייויס ,בתקליט" הולדת הקול ,"ובמיוחד בקטעים" ונוס
דה-מילו" ,"בופליסיטי "ו"ישראל ,"מגיש בסגנון אישי חופשי כמעט
לחלוטין ,בליל מדהים של משפטים ורעיונות לא גמורים .בדילוגיו
האסוציאטיוויים המהירים ,הוא טווה רשת ,המשמשת מסגרת לרעיונותיו
הכלליים ,שיש בה הרבה מאוד" חורים "שלתוכם יכול המאזין לרקום בחוט
המחשבה שלו את הסיפור האמיתי שלו.
אחד מסימני ההיכר של ברובק ,המקצב המהפנט של חמשת הרבעים
")טייק פייב" ,"פאר – מור בלו" ,"פאר – מור דרמס "ועוד ,(הוזכר
ותואר בצבעים חמים במיוחד בסיפור" מתחת לארץ הישנה "שכתב קורדווינר
סמית ,אחד מסופרי המד"ב המעניינים והמורכבים ביותר) השם קורדווינר
סמית שימש פסוודונים לד"ר פאול מירון אנתוני לינברגר ,שהיה מומחה
בין-לאומי ללוחמה פסיכולוגית .(הסיפור נכתב בשנות החמישים הראשונות,
שנות יצירתו הפוריות ביותר של ברובק .הסיפור מתאר שורר בכיר של
ההשגחה) איש ממשל בכיר (הנמשך בחבלי קסם אל ה"גביט ,"שהוא מעין
שמורה שלא חלים בה שום חוקים ,ולא מוטלים בה שום עונשים .בגביט הוא
פוגש נגן-זמר-רקדן ,המזמר בלוז מטורף מהפנט וסוחף ,במקצב של חמשה
רבעים") השמש נעלם / הבית אבד / הזמן הרג את אבא / אני הרגתי את
הזמן .("האינטר-אקטיוויות של מוסיקת הגביט מגיעה לשיאה בפזמון
המחומש של השיר הפונה ישירות למאזיניו" :נסה ,התחרה ,בכה ,היספה,
היפנה ."מוסיקת הגביט נולדה) כמו הג'ז שהתפתח מן הבלוז (כמחאה נגד
התקוות השקריות שמפיחה השיטה הכלכלית-חברתית השלטת ,באנשים .אבל
במקום התקווה המחוסלת הזאת ,היא מציעה שלל עצום של תקוות אחרות,
ולכן ,למרות עצבונה והרסנותה ,היא) כמו הקול ג'ז (מוסיקה של תקווה
גדולה ,ושל אפשרויות אין-סופיות ושל אמונה באינדיווידואליזם.
אין זה מקרה שעל אחדים מתקליטיו ,בחר דייב ברובק להדפיס ציורים
של חואן מירו ,מהתקופה הסוראליסטית) על-ראליסטית (שלו .הסוראליזם
נועד ,במקורו" ,לשחרר את האדם מכל מעצוריו ,להחליף את המציאות
האפורה בעל-מציאות נפלאה ,היכולה להיות מנת חלקו של כל מי שלא יקבל
עליו שום מוסכמה או סמכות ."היתה זו תנועה רומנטית מאוד ביסודה,
שנולדה בתקופה שבין מלחמות העולם ,ופעלה גם) כמו הקול ג'ז וספרות
המד"ב (לאחר מלחמת העולם השנייה .תמונת העולם של הסוראליסטים) שאתם
נמנו ,בין היתר ,סלוואדור דאלי ,ובתקופה מסוימת גם פאבלו פיקאסו,(
נוצרה כשילוב של הטבע ,עם הדמיון האנושי המתייחס אליו .ממש כפי
שהמד"ב מבוסס על שילוב בין מדע לדמיון .ממש כפי שהקול ג'ז מבוסס על
מבנים מוסיקליים התחלתיים קבועים ,המשתנים באמצעות הדמיון) של הנגן
והמאזין גם יחד .(שלוש התנועות הללו חולקות כבוד רב לצרכן הבודד,
שלושתן משתפות אותו במלאכת היצירה ,ושלושתן מפיחות בו תקווה ואמונה
בכוחו ובערכו העצמי .שלושתן אומרות לו ,כל אחת בדרכה שלה :אני ואתה
נשנה את העולם .אתה יכול ,זה בראש שלך ,זה בידך.
קרן האור היחידה
המלה הכתובה ,המוסיקה והאמנות הפלסטית ,הן אזור המחייה הטבעי
של המד"ב .הקולנוע ,לעומת זאת ,מסכל את אותה שותפות לדבר יצירה,
המהווה את עמוד שדרתו של המד"ב.
מרשל מקלוהן חילק את אמצעי התקשורת) והאמנות (לשתי קבוצות:
חמים וקרים .החמים הם אלה שממריצים את הדמיון האנושי ואתם נמנים
הרדיו ,העיתון ,הספר ,הציור ,הפיסול והמוסיקה .הקרים הם אלה
שמאכילים את הצרכן שלהם בכפית ואומרים לו :שב בשקט ,אנחנו כבר נחשוב
ונעבוד במקומך .קולנוע וטלוויזיה הם ,לפי מקלוהן ,אמצעי תקשורת
קרים.
מכאן ,שסרטי המד"ב המראים לנו במפורש את הדברים שעד עכשיו
יכולנו רק לדמיין אותם ,חוטאים לז'אנר שהם מנסים לייצג .כאשר שני
אנשים קוראים את אותו הסיפור ,הם יכולים לחשוב ולראות בעיני רוחם
תמונות שונות .כששניהם צופים באותן תמונות בסרט הקולנוע ,הם רואים
את אותו הדבר ,ונוטים לחשוב את אותן המחשבות .קשה לתאר סיטואציה
יותר מנוגדת לרוח המד"ב מהסיטואציה הזאת.
קרן האור היחידה הבוקעת מהמסך האפל של סרטי המד"ב ,היא המוסיקה
המלווה אותם) בעיקר בקטעי הריחוף בחלל .(אותו אורגן המשדר אקורד
בודד ,או שלישיית אקורדים אל מרחבי החלל האין-סופיים ,משאיר הרבה
מאוד מקום פנוי לדמיון .האקורד המהדהד הזה יכול לשמש בסיס נהדר
למוסיקה חללית שכל אחד יכול להלחין ,לעבד ,לבצע ולהאזין לה במחשבתו.
המעין מוסיקה הכל-כך לא מתוחכמת הזאת ,דווקא היא ,עשויה ליצור
במחשבתו של חובב המד"ב חוויה מוסיקלית מורכבת ורבת פנים ,כפי שראוי
שתהיה מוסיקה של מד"ב.
