.
מה זה המדור הזה, "אבא של שלומית" ?
.
לפני שנה, בסוף העונה, היתה לשלומית שקית מלאה גוגואים. אחר כך
חלפה העונה, והשקית החלה לנדוד ממקום למקום בבית, עד שלאבא של
שלומית נמאס להתיישב עליה בכל פעם, והוא הכניס אותה למחסן .ומאז
נעלמו עקבותיה.
לפני שבוע, נזכרה שלומית בשקית האבודה. מיד החל מסע חיפושים
נרחב בכל הבית – אך לשווא. הגוגואים נעלמו ואינם. בלית ברירה, קנינו
חצי קילו מישמשים, כדי שנוכל לתת בידה הון התחלתי סביר,
לרגל פתיחת העונה.
אבל מה, עם כל הכוונות הטובות, לא תמיד אפשר לזכור שמה
שחשוב בכל העסק זה הגוגו. מדי פעם מישהו התבלבל, אכל את
המישמש והשליך את החרצן, סליחה, הגוגו, לפח האשפה.
שלומית: מה אתם חושבים, שגוגואים צומחים על העצים?
אבא: בעצם, אם חושבים על זה, הם באמת צומחים על העצים,לא?
שלומית: אל תתחכם. בגלל חוסר ההתחשבות שלך, לא נשארו לי מספיק
גוגואים לקניית בור.
אבא: כמה עולה בור?
שלומית: זה תלוי. יש בורות בעשרה גוגואים, ויש בחמישים.
אבא: ומה עושים בבור לאחר שקונים אותו?
שלומית: משחקים ומרוויחים גוגואים נוספים.
אבא: לא יותר פשוט לחפור בור ודי?
שלומית: אי אפשר. את כל הבורות הטובים כבר חפרו.
אבא: ???
שלומית: לא נשאר יותר מקום בחצר בית-הספר. בכל פינה יש בור ולכל בור
יש בעלים. ותמיד בעלי הבורות מרוויחים והאחרים מפסידים. עכשיו,
בגללך, לא נשארו לי מספיק גוגואים לקניית בור טוב, ואני אפסיד גם את אלה
שנשארו לי. אין לי בשביל מה לשחק. יותר טוב שאני אעשה שאשא.
מה לומר, הלב נחמץ.
אבא (בחשש מסוים): מה זאת אומרת שאשא?
שלומית: זורקים את כל הגוגואים באוויר, ומי שתופס אותם – הם שלו.
אבא: לא חבל על הגוגואים שאספת בעמל רב כל כך?
שלומית: את זה היית צריך לשאול את עצמך לפני שאכלת קערה מלאה
מישמשים והשלכת את הגוגואים לפח.
זכות התגובה:
בגוגואים, כמו בעסקים, אי אפשר להרוויח ולהצליח, בלי הון
התחלתי מסוים. אבא שלי בעצמו הסביר לי את זה פעם. אז עכשיו, במקום
לעזור לי לצבור הון התחלתי, הוא הולך ובחוסר אחריות אופייני, זורק קערה שלמה של גוגואים.
שלומית
