בין שאלות לתשובות – על מקומם של אינטואיציה ורגש בעולם המדע

.
אינטואיציה. אלגרה גודמן. תרגום: איטה ישראלי. עריכת
התרגום: סיגל גפן. הוצאת פן / ידיעות אחרונות / ספרי חמד.
.
מה שלא יעשה השכל, יעשה הרגש. השאלה היא אם כדאי לנו
שכך יהיה. התשובה הנפוצה היא שכמו בכל דבר אחר בחיים,
תלוי במה מדובר, באיזה הקשר, באיזה מקום ובאיזה זמן.
אבל האמת היא שזה לא תלוי ולא עומד, ובעיקר זה לא תלוי
בנו. ברגע שמכניסים אנשים למשוואה, מקבלים יחד איתם את
הרגש. זו עיסקת חבילה בלתי נמנעת. גם במעבדות המחקר,
מעוז השכל והרציונליות עלי אדמות, הגורם האנושי שולט בכיפה.
הוא מנווט, הוא מכוון, הוא מתגמל, הוא נאבק – והוא מכשיל את עצמו.
.
הספר הזה הוא סיפור של הכשלה עצמית כזאת. אבל הוא גם
סיפור של התעשתות, של עשיית תיקון ושל יציאה לדרך מחודשת
ומבטיחה, כמעט כמו הזוג ההולך אל השקיעה בסצינת הסיום
של "זמנים מודרניים" של צ'אפלין.
.
המסגרת, בקיצור: במעבדת מחקר גדולה והיררכית, המנוהלת
בידי שני מדענים בכירים, אמביציוזיים ותאבי הצלחה ופרסום,
עובדים גם כמה מדענים צעירים ומבטיחים. האווירה במקום
מחושמלת. המדענים מפעילים על עצמם לחץ קבוצתי להצליח,
בכל מחיר. הבעיה היא שההצלחה היא בעל-חיים נדיר, כמעט
בסכנת הכחדה. לכן, כשניסוי של אחד מהמדענים הצעירים
מסתכם בממצאים מבטיחים בתחום ההבנה של תהליכים
סרטניים מסוימים, נעתקת נשימתם של כל הנוכחים. לכל
אחד מהם עובר ברגע הזה, בראש, סרט אחר. אחד רואה
את עצמו מקבל קביעות באוניברסיטה. השני רואה ספר
רב-מכר. השלישית רואה פטנטים שיכניסו מיליונים והרביעי
רואה מסעות הרצאות חובקי עולם.
.
בבת אחת – והרבה טרם זמנו – משתחרר שסתום הקתרזיס,
ואתו משתחררות התכונות האנושיות המוכרות כל כך: קנאה,
חשדנות, תככנות. מי שמעריך ש"לא יצא לו הרבה"
מההצלחה במעבדה, מפתח חשד באשר לאמינותם של
הממצאים. הדחף להצליח עלול לגרום לאנשים לראות את
מה שהם רוצים לראות, ולאו דווקא את מה שקרה בפועל,
הוא אומר. טענה אחרת שמתחילה לעלות ולרחוש מלמטה,
היא שלא מדובר רק בראייה סובייקטיבית, אלא ממש
בסילוף נתונים ובזיופם.
.
כשהמחלוקת חוצה את דלת המעבדה ומבקשת את פתרונה
מידי אנשים שאינם מדענים, מגיעים המתח והדרמה לשיאם,
דבר ששולח את חלק מהמדענים אל שורש השאלה המחקרית
שלהם. שם, בתחתית החבית, הם אוספים את עצמם,
עצם אחר עצם, מתארגנים לאט לאט, ומתחילים את המסע
מחדש. כשהם מחליטים לדווח על הממצאים המחודשים,
מגיע גם רגע הניצחון, רגע השיא, שבו "נראה היה שמאה
שאלות ממלאות את חלל האוויר". במילים אחרות, המדע
יכול לחיות בלי תשובות, אבל הוא לא יתקיים בלי שאלות.
.
המחברת, אלגרה גודמן מתגוררת בקימברידג', מסצ'וסטס,
מקום משכנן של הרווארד, MIT ועשרות מוסדות מחקר
נוספים. אפשר להניח שהיא מצויה בעולמם ובאורחות
חייהם של מאות ואלפי המדענים שגודשים את העיר
האקדמית הזאת. אפשר גם להניח שהיא מכירה היטב
כמה סיפורים אמיתיים על חשדות לזיופים של תוצאות
מחקר, כמו, למשל סיפורו של חתן פרס נובל בפיסיולוגיה
ורפואה, דיויד בולטימור, שטילטל את עולם המדע
במשך שנים אחדות, ואף היווה השראה למחזה
תיאטרון שחיבר מדען אחר.
ראו: "תיאטרון המבחנה": http://azgad.com/?p=703>
.
הסיפור המלא על דייויד בולטימור, שהיווה השראה למחזה המתואר ב"תיאטרון המבחנה".
.
עוד דוגמה לתפקיד המפתח של הרגש במעבדות המחקר:
סיפור המאבק על זכויות הגילוי של נגיף ה-HIV הגורם איידס, שהגיע עד לשולחן הדיונים של נשיאי ארה"ב וצרפת.
.
סיפורים נוספים על מאבקים ומריבות בין מדענים, שנחרתו בדברי ימי המדע.
.