שביל קליפות התפוזים

המדע והאל. ג'ראלד שרודר. תרגום: נילי לנדסברגר. 293 עמודים.

בסדנאות ללימוד דרכי משא ומתן, משתמשים לעתים המנחים בתרגיל הבא: שני הנושאים והנותנים יושבים זה מול זה. על השולחן ביניהם מונח תפוז. המתרגל הראשון מקבל את הוראות התרגול בפתק שבו רשום: "אחד מבני משפחתך חולה. הוא יחלים רק אם ישתה מיץ שיופק מתפוז שלם. כמות חלקית כלשהי לא תועיל לו במאומה". המתרגל השני מקבל גם הוא הוראות תרגול בפתק שבו רשום: "אחד מבני משפחתך חולה. הוא יחלים רק אם תרקח למענו מרקחת מקליפה של תפוז שלם. כמות חלקית לא תועיל לו במאומה".

עכשיו מתחיל המשחק. כל אחד משני הנושאים והנותנים זקוק – כל אחד מסיבותיו שלו – לתפוז שלם. איש מהם אינו יכול להסתפק בחלק מהתפוז, אבל על השולחן ביניהם מונח תפוז אחד בלבד. במבט ראשון זהו מצב ללא מוצא, שהדרך היחידה לצאת ממנו תלויה בנכונותו של אחד מהצדדים לוותר לחלוטין על כל חלק בתפוז, כך שהצד השני יזכה בכל הקופה. רק לעתים רחוקות נמצא מי שיסכים לוויתור כזה. באותה מידה, רק לעתים רחוקות מתחולל נס והשניים נותנים זה בזה אמון וחושפים את הוראות המשחק שקיבלו. רק במקרה הנדיר יחסית הזה הם מגלים שאיש מהם אינו זקוק לתפוז השלם. לאחד מהם די בכל המיץ של התפוז. לאחר די בכל קליפתו. איש מהם אינו צריך לוותר על דבר שהוא באמת זקוק לו. כל אחד מהם יכול לחיות ולהשלים עם קיומו ושגשוגו של השני. אבל כדי לגלות את העובדה הזאת, הם חייבים לחשוף את קלפי המשחק שלהם, הם חייבים לתת אמון זה בזה.

המדע והדת הושמו פעמים רבות לאורך ההיסטוריה במצבם של שני הנושאים והנותנים בתרגיל המתואר. תומכיהם נאבקו אלה באלה על כל התפוז, כל העולם, כל האמת. הפשרה הוצאה אל מחוץ לכלל אפשרות. דו-קיום נחשב לרעיון תיאורטי בלבד. האמת תמיד הייתה רשומה, כמובן, באותיות הקטנות בהוראות ההפעלה של שניהם. הם היו יכולים להתקיים בעת ובעונה אחת, מבלי לדרוך זה על בהונותיו של האחר. כל אחד במישור הקיום שלו, החומרי או הנפשי, העובדתי או המטפורי, ברמת המעשה או ברמת השאיפה. אבל כשהאוויר מלא בתרועות מלחמה איש אינו טורח לקרוא את האותיות הקטנות. "המדע והאל" מדגים לולאה נוספת במסלול השגור, המעייף וחסר התוחלת הזה. עוד צעד שלא מוביל לשום מקום בשביל קליפות התפוזים. כלומר, מדובר בעוד ניסיון להראות שהתנ"ך כולל את כל מה שהמדע גילה, ואת כל מה שהמדע עוד יגלה בעתיד. התנ"ך – ורק התנ"ך – הוא האמת. כל האמת. המדע אינו אלא משחק ילדים נחות ומיותר למחצה. התפוז הוא שלנו, ורק שלנו.

במסע להוכחת התזה הזאת, מכביר המחבר תלי תלים של מונחים מדעיים בדרך שלא רק שאינה מסייעת להבנה, היא אף עלולה לבלבל את מי שמצוי בעובדות. "החיבורים המולקולריים בכל חומצת אמינו והמטען החשמלי שלה משנים את הסיבים הליניאריים החד-ממדיים של המידע הנוקליאוטידי למבנים התלת-ממדיים של החלבונים שלנו ומכאן של גופנו". (עמוד 173). אבל הספר הזה, בהגדרה, אינו מיועד למי שמצוי בעובדות, אלא למי שמחפש דרך להסתתר מפניהן. הטענות חוזרות על עצמן שוב ושוב במעגלים אין-סופיים כשכל שלושה או ארבעה דפים הקורא מוחזר לסיפור בראשית, שממנו הוא נדחף-מיטלטל לעוד לולאה בלתי לוגית בעליל. מה שלא הולך בכוח, נדחף הלאה בעוד יותר כוח. עד שהקורא המותש ימלמל בחצי פה "רוצה אני".

אי ההתאמה בין גיל היקום על-פי המדע לבין גילו על-פי התנ"ך, מתורץ באמצעות שורת היקשים ותחשיבים המזכירה את הבאבא-בובה, או את תחשיבי המלקות שלקו המצרים (בים וביבשה) בהגדה של פסח. "כדי לדעת את הזמן הקוסמי עלינו לחלק את הזמן הארצי למיליון מיליונים. לפי יחס זה של מיליון מיליונים לאחד, 120 מיליוני השנים האלה שעל כדור-הארץ לא היו אלא שעה אחת… החלוקה של 15 מיליארד שנים למיליון מיליונים מצמצמת את 15 מיליארדי השנים האלה לשישה ימים!" (עמוד 91, סימן הקריאה במקור).

מחקרי האבולוציה המכונים "הונאה מוחלטת" (עמוד 158), "תרגיל בהטעייה", ו"עלבון לתבונה" (עמוד 257), מעומתים עם הוכחות לכאורה מכתבי הקודש, בדבר קיומה של נשמה רוחנית לחלוטין (עמודים 198 ו- 205). האנרגיה מתוארת כתופעה משנית הנובעת מבסיס מאחד עמוק יותר: "החוכמה" (עמוד 243). תורת היחסות, שגויסה לתירוץ הפערים בין לוח הזמנים של הפיסיקאים לבין הלו"ז התנ"כי, מבוטלת כלאחר יד למען הקביעה האקסיומטית ש"אלוהים הוא מחוץ לזמן" (עמוד 225).

מטריד במיוחד הוא ניסיונו של המחבר לטעת בקוראים את התחושה שהוא עצמו אובייקטיבי למשעי: מדען המאמין בתורה ובאלוהים, המכיר את טיעוני שני הצדדים ויודע לשקול אותם כערכם (עמוד 17). אבל בפועל הוא מפעיל מערכת מאולצת של סטנדרטים כפולים: ידע מדעי חלקי מוביל להדגשת חצי הכוס הריקה של המדע המודרני. הסבר תנ"כי חלקי הוא תופעה טבעית מבורכת: "מילוליות אינה דרך יעילה לחלץ מידע מן התנ"ך" (עמוד 25). מקורותיהם של הסטנדרטים הכפולים האלה נחשפים במידה רבה בעמודו האחרון של הספר (עמוד 282). כאן מודה המחבר למי שסייעו בידו בהשלמת החיבור הזה, תוך כדי רמיזה שאולי מעורבת בו גם "השראה אלוהית". רשימת המסייעים במלאכה כוללת כמה וכמה רבנים הנזכרים בשמם המלא, לצד מדענים אנונימיים ש"לחלקם תארים אקדמיים גבוהים, ומיעוטם חתני פרס נובל". וכל המוסיף, גורע.