תככים? במעבדה? הייתכן?

.
אינטואיציה. אלגרה גודמן. תרגום: איטה ישראלי. הוצאת פן / ספרי חמד / ידיעות אחרונות. 438 עמודים.
.
חדשות! חדשות! לפני החלוקים הלבנים, לפני תקציבי המחקר, הרבה
לפני טקסי הענקת הפרסים, במעבדות המחקר יש בני-אדם שמנהלים
אורח חיים אנושי. האנשים האלה הם גיבורי ספרה של אלגרה גודמן,
"אינטואיציה". סיפור המסגרת: מעבדה גדולה במוסד מחקר בבוסטון,
הממוקדת בחקר היבטים שונים של סרטן. שני חוקרים מנהלים יחד את
המעבדה, שבה מספר רב יחסית של פוסט-דוקטורנטים, תלמידי מחקר
וטכנאים. מעבדה גדולה. כמעט מפעל. האווירה דחוסה. תחרותית.
ההישגים, נדמה, מעבר לפינה. הושט ידך וגע בם. השאלה היחידה
היא, כביכול, מי יהיה בעל המזל שיגיע אליהם ראשון, או, לחילופין,
ידו של מי תהיה ארוכה יותר ומפותלת יותר – מה שיאפשר לו
להגיע אליהם ראשון.
.
למצב הפתיחה המורכב הזה, הוסיפה גודמן תבלינים מהעולם המוכר היטב
גם לקוראים: אהבה, מין, הפליה גזעית, וכמובן, שאיפה לפרסום ולתהילה
– ששכרם הכלכלי בצידם. הסקרנות המדעית כשלעצמה מונחת כאן
כמובנת מאליה, כמעין גורם שבלעדיו לא היו גיבורי הדרמה
מגיעים למעבדות. אבל משהגיעו לשם, הסקרנות נבלעת ומוסתרת
מאחורי תכונות אנושיות חזקות ממנה בהרבה. אדם חייב להיות
מדען כדי לעסוק במחקר, אבל מדען שמבצע מחקר, חוזר ומרגיש
ומתנהג כאדם. אחת העובדות הבולטות בספר היא הדינמיות
המתמדת של מאזן האימה בין השותפים למחקר, תלמידי המחקר
ואפילו מזכירות המעבדה. שום דבר לא קבוע, שום דבר לא מובטח,
בריתות נכרתות ומופרות, תחושות משועבדות למחשבות רציונליות,
וחוזרות ופורצות אל פני השטח, הכל תלוי ברשת האינטרסים
המשתנים.
.
באופן פרדוקסלי (אולי), עולה מהספר שהדרך הכמעט יחידה שבה
יכולים מדענים לשרוד בקלחת המתמדת, היא אותה דרך שבה
מצפים שילכו בה גם במה שקשור לתכנון ולביצוע מחקרים מדעיים:
להטיל ספק בכל.
.
הבחירה של גודמן בבוסטון אינה יכולה להיות מקרית. זה המקום שבו התחוללה
אחת הדרמות הגדולות בעולם המדע, כאשר חשדות לזיופים ולפרסום "תוצאות
בלתי הדירות" הופנו כלפי מעבדה שבראשה עמד לא אחר מאשר דייוויד
בולטימור, חתן פרס נובל. מי שמכיר את סיפור "פרשת הולטימור" יזהה
בספרה של גודמן לא מעט מוטיבים מוכרים.
.
אירוע אחר בהיסטוריה הלא רחוקה של המדע שממנו שאבה גודמן תובנות,
הוא המאבק על זכויות גילוי נגיף האיידס בין שני מדעני-העל, רוברט (בוב)
גאלו מהמכון הלאומי לבריאות של ארה"ב, ולוק מונטנייה, ממכון פאסטר בצרפת
– אירוע שהיווה השראה ישירה למחזה שכתב מדען אחר מהמכון הלאומי
לבריאות של ארה"ב.
.
מעניין שגודמן התמקדה בסיפורה בעובדים הזוטרים (יחסית) במעבדה, בעוד
שגיבורי הדרמות שהתחוללו במציאות, היו דווקא הבכירים שבהם. אם היינו
זקוקים לזה, קיבלנו כאן עוד הוכחנ לאמת הידועה שהמציאות עולה על כל
דמיון.
.