יקום אפל. דניאל גאלויה. הוצאת עם עובד. תרגום עמנואל לוטם. 185 עמודים.
.
הזמן: עכשיו (תחילת המאה ה-21). המקום: המערב התיכון,
ארצות-הברית-של-אמריקה, או, שמא מוטב שנאמר, מה שהיה, עד לפני כמה
עשרות שנים, ארצות-הברית-של-אמריקה. במקום שבו התקיימה בעבר המעצמה
העולמית מספר אחד, לא נותרו חיים על פני האדמה. מי שרוצה, יכול
לשאוב נחמה חלקית מן העובדה שמצבו של שאר העולם אינו טוב יותר.
אבל, למרות הכל, אי-שם עדיין מתקיימים חיים…
במערכת של חללים תת-קרקעיים, באפלה מוחלטת, חיים בני-אדם מעטים
שירדו כמעט עד תחתיות השאול, כדי למצוא מסתור מן הקרינה הרדיו-אקטיבית,
המציפה את המרחבים החיצוניים מאז המלחמה הגרעינית. השורדים
המעטים אינם רואים, כאמור, דבר. הם עושים את דרכם במחילות האפלות
כשהם מקישים באבנים המצויות בידיהם. על-פי גובה צלילו של ההד החוזר,
ועל-פי כיוונו, הם מצליחים להתמצא במרחב (מנגנון ניווט דומה לזה של
עטלפים).
* * *
חוש השמיעה הופך כמובן, בתנאים אלה, לחוש המרכזי והחשוב
ביותר. העיניים מתנוונות אט אט. המושג "לראות" מאבד את משמעותו,
ונשכח. האנשים מסתדרים יפה באמצעות ארבעת חושיהם. הם אינם מרגישים
כי חסר להם דבר מה. הם אינם מסוגלים להעלות בדעתם דרך נוספת, מעבר
לדרכים המוכרות להם, ליצירת קשר עם העולם.
במחילות מתפתחת תרבות שבטית. פשיטות לשם שוד הן חלק בלתי נפרד
משיגרת החיים. פה ושם מתגלים אנשים המסוגלים "לשמוע" גלי אור בתחום
האינפרא-אדום. הם מתבדלים מן היתר ומנצלים את יתרונם היחסי לשם
השגת טובות הנאה חומריות. נראה כי ה"יקום האפל" יקיים את אורח
החיים שלו עוד זמן רב ללא אירועים מיוחדים. אבל אז מתברר כי גם על-פני
האדמה נותרו כמה בני-אדם בחיים. כשהמחלצים הראשונים חודרים
למחילותיו של היקום האפל, מתרחשת הדרמה האמיתית.
* * *
תושבי המחילות אינם רוצים לצאת לאור. הם מבועתים מריחו
ה"מסריח" של האוויר הטרי. הם אינם מסוגלים לשאת את צליליו
הצורמניים של אור השמש… את סופה של העלילה לא נגלה כאן.
נאמר רק, שעם סיום קריאת הספר, אין מנוס מהירהור על מצבנו שלנו. האם אנו
חיים ב"יקום אפל"? האם איננו מרגישים שחוש כלשהו שהיה לנו בעבר אינו
קיים היום? האם אנחנו רואים צלילים ושומעים אורות? האם תמונת העולם
שלנו מעוותת לחלוטין בשל כך?
