נעליים, קונים מהר – או שלא

למצטרפים חדשים: מומלץ לקרוא את הפוסט "מה זה המדור הזה – אבא של שלומית", שמופיע בתחילת רשימת הפוסטים במדור זה..

אין כמו טיול בחנות כל-בו גדולה, לאיחוד המשפחה. איש לא יוותר
ולא יעדר מסיור כזה. המשפחה היא, אולי, כמו חבילה מלוכדת, אבל היא
גם כמו העגלה שתיאר קרילוב, הנמשכת בידי שלושה שותפים: סרטן,
ברבור וזאב המים, ובכל זאת אינה זזה ממקומה. למה? כי (בתרגומו של
חנניה רייכמן): "זאב המים אץ המימה, הברבור עף השמימה,
והסרטן – אחורנית".

ובמציאות, הילדה אצה למחלקת בגדי הנערות, אמא עפה למחלקת
הקוסמטיקה והאופנה, ואבא המבוהל, המנסה להגן בשארית כוחותיו על
התקציב המשפחתי המידלדל – מנסה לסגת אחורנית.

-קנה לך משהו, אומרת הילדה לאבא בניסיון שקוף לשתף אותו בפשע
התקציבי, כדי למנוע את ההטפות הצפויות בבוקר שאחרי.

בדרך-כלל תרגילים כאלה לא עובדים, אבל איכשהו, באותו רגע נחו עיניו
של אבא על זוג נעלי ספורט לבנות, קול, קול. סופני. טוב. מודד לו אבא
בנחת את נעלי הפאר (היקרות עד מאוד), והנה חוזרת אליו הילדה
הלוויינית, באחד ממסלולי ההקפה שלה מסביב למרכז הכלבו. היא מעיפה
מבט אחד בנעלים שאבא שורך את שרוכיהן בהחלטיות, ונזעקת:

-מה זה? השתגעת?!
-מה, למה?
-אלה נעלי איקס (השם המפורש שמור במערכת).
-נו, אז מה?
-אלה הנעליים שכל הילדים בבית-הספר נועלים.
-נו, אז מה?
-אז אתה לא יכול ללכת בנעליים כאלה.
-למה לא?
-כי אתה לא ילד מחטיבת הביניים. אתה אבא.
-ואני חשבתי שאני בן-אדם.
-תפסיק בחייך, אלה נעלי קפיצה. אתה מתכונן לקפוץ?
-איך את מדברת.
-תיכף תגיד שאתה רוצה מכנסי ג'ינס מיקס (השם המלא במערכת).
-באמת רציתי למדוד מכנסיים כאלה.
-אוף, אני לא יכולה יותר. בוא נצא מכאן מהר.
-חשבתי שאת רוצה לקנות כמה דברים.
-התחרטתי. אני לא רוצה שום דבר, בתנאי שגם אתה תשאיר את הנעליים
האלה כאן.
.
זכות התגובה:
.
לדעתי, זה מצחיק ומגוחך שאבא מנסה להיראות כמו ילד קול. אני
חושבת שזה ממש יפה מצדי, שכדי לחסוך לו את הבושות, ויתרתי על הקניות
שלי.
.
שלומית