חיילי צה"ל בשנות ה-80 המאוחרות היו גבוהים ושמנים מחיילי
שנות ה-60 וה-50. הממצאים הללו התגלו בבדיקת מחשב שהשוותה את הציוד
האישי שניתן למתגייסים במרכז הציוד של צה"ל בשנים אלה.
מתברר כי משנה לשנה עולה הגודל הממוצע של הנעליים המסופקות
למתגייסים. הדרישה למכנסיים ארוכים יותר ובעלי היקף רחב יותר עולה
בהתמדה, וצה"ל נותר "תקוע" עם מאות אלפי זוגות מכנסיים קטנים (שפעם
נחשבו רגילים).
האמת היא שגם בלי בדיקת מחשב אפשר לראות שהנוף האנושי בישראל
צומח לגובה בשנים האחרונות. לא קל למצוא נער או נערה נמוכים
מהוריהם, והסבים והסבתות, לרוב אינם מגיעים לגובה הכתפיים של
נכדיהם. הורים המבקשים לעשות כעצת הפסיכולוגים ולדבר אל ילדיהם
ב"גובה העיניים", נאלצים לא אחת להתרומם על בהונותיהם לשם כך,
ולפעמים אפילו להיעזר בשרפרף קטן.
הגובה במקומותינו הוא סימן מובהק ליופי. די להסתכל בדוגמניות
ארוכות הרגליים הצועדות על מסלולי האופנה, או על הכדורסלנים המגמאים
מרחקים בצעדים איטיים ורחבים. "נערות שנה" בנות 15 מתנשאות לגובה
1.83 מטר, והן עוד עתידות לצמוח. גם יפות, גם גבוהות. לפעמים נדמה שאם
הדבר היה תלוי בנו, היינו רובנו מגדלים דוגמניות וכדורסלנים. עורכי-דין
ורופאים עשויים, כמובן, להתקבל כתחליף, אבל יד על הלב, מי אינו רוצה
לגדל אלופי הטבעות? או סופר-מודל בין-לאומית?
מדוע הנערים והנערות של ימינו גבוהים מהוריהם, מדוע ההורים
גבוהים מהסבים? עד מתי תימשך הצמיחה לגובה, והאם אפשר לעודד אותה או
לעכב אותה באמצעים טיפוליים?
הגדילה היא אחד התהליכים היותר מורכבים המתחוללים
בגוף האדם. למעשה, חלק מהתהליך הזה עדיין אינו מובן לנו כל צורכו.
עקרונית, אפשר לומר שהגדילה תלויה בכמה גורמים בעת ובעונה אחת.
הגורם העיקרי הוא המטען הגנטי. בהתבוננות כללית באוכלוסיה, אפשר
לראות שבדרך כלל, אנשים גבוהים הם בנים להורים גבוהים. בישראל,
למשל, בניהם של יוצאי ארצות כמו תימן ופרס, הם נמוכים בהשוואה לשאר
האוכלוסיה, אבל אינם נמוכים מהממוצע המקובל בין בני עדתם. כל
הנתונים האלה מתייחסים כמובן לאוכלוסיה הבריאה, כך שלא נלקחו בחשבון
ילדים ומבוגרים הסובלים ממחלות כרוניות כלשהן.
האמת היא שאיננו יודעים בדיוק כיצד בא הגורם הגנטי הזה לידי
ביטוי, אבל מחקרים סטטיסטיים שנערכו במקומות שונים בעולם, מראים באופן
ברור שהילדים מגיעים לגובה הממוצע של שני הוריהם (המחושב לפי שיקלול
מסוים), פלוס-מינוס עשרה סנטימטרים. הדברים האלה אמורים לגבי 90%
מהאוכלוסיה, בערך, כך שהנותרים יכולים להיות גבוהים או נמוכים
מהממוצע הזה.
אם נעלה מרמת המשפחה לרמת העם, נוכל להיווכח כי גם כאן פועל
הגורם הגנטי. בני העמים הסקנדינביים, למשל, גבוהים באופן כללי מבני
העמים היושבים לחוף הים התיכון.
הגדילה מושפעת גם מהגורם ההורמונלי. למשל, עודף
או מחסור בהורמון הגדילה, הורמון בלוטת התריס, הורמון יתרת הכליה
והורמוני המין (החשובים בעיקר בתקופת ההתבגרות המינית). הורמון
הגדילה מופרש מבלוטת יתרת המוח, כתוצאה של שיווי משקל כימי
בין שני הורמונים המופרשים מן ההיפותלמוס, ומגיעים אל הבלוטה.
הורמון אחד מגרה את הבלוטה להפרשת הורמון הגדילה, ואילו ההורמון
השני מדכא את הפרשת הורמון הגדילה.
מבלוטת יתרת המוח, מגיע הורמון הגדילה, דרך כלי הדם, אל הכבד,
המפיק בהשפעתו הורמון מתווך, הדרוש ליצירת קשר בין הורמון הגדילה
לבין רקמות שונות בגוף. מכאן והלאה, מפעיל הורמון הגדילה (באופן
ישיר, או באמצעות ההורמון המתווך), את הרקמות הגדלות בגוף :עצמות,
שרירים ועוד.
ההפעלה נעשית, כאשר ההורמון נקשר לקולטנים המצויים על דופן
התאים. קשירת ההורמון לקולטן, מפעילה אנזימים בתוך התא,
הנקשרים לקטעים מסוימים בדי-אן-אי שבגרעין התא, האחראים באופן
ישיר, או באמצעות מנגנון תאי נוסף, לפעולת הגדילה. הגדילה נעשית בשני
אופנים: גדילת התא עצמו, והתחלקות והתרבות תאים.
למעשה, הימצאותו או אי-הימצאותו של הורמון הגדילה אינה מספקת
כדי לווסת את תהליך הגדילה. לשם כך יש צורך בהימצאותם של הורמונים
נוספים, כמו הורמון בלוטת התריס, הורמון בלוטת יתרת הכליה, והורמוני
המין. בניגוד לסברה הרווחת בציבור, המחסור בהורמון הגדילה הוא הסיבה
הנדירה ביותר לתופעות של הפרעה בגדילה. רק אחד מתוך מאה אנשים
הסובלים מקשיי גדילה, לוקים במחסור של ההורמון הזה.
כל אמא יהודיה יודעת שהמזון הוא אחד הגורמים החשובים המשפיעים
על הגדילה. ידוע שפיטום אווזים אכן מביא לגדילתם
ולהשמנתם. ניסויים דומים שנערכו בחולדות, הראו תוצאות דומות. הסיבה
לכך היא, שהחדרת מזון רב לגוף, מביאה את הכבד ליצירת כמות גדולה של
ההורמון המתווך בין הורמון הגדילה לרקמות. כאמור, מדובר בניסויים
שבוצעו בבעלי-חיים ולא בבני-אדם, ויחד עם זאת, מהתבוננות פשוטה
אפשר לראות ולהיווכח כי חלק מהילדים השמנים נוטים להיות גבוהים
מהממוצע.
עם זאת, אכילת יתר אינה מאיצה גדילה. כלומר, ילד ישראלי רגיל, שמקבל
באופן סדיר את כל אבות המזון, לא יוכל להאיץ באופן משמעותי את
גידולו כתוצאה מאכילת כמות גדולה יותר של מזון. למעשה, אכילת יתר
עלולה לגרור תופעות לוואי מזיקות. עם זאת, ילדים הסובלים מתת תזונה,
עשויים לשפר את גדילתם, אם יתחילו לקבל מזון טוב, בכמות מספיקה
ובחלוקה נכונה בין אבות המזון.
ילדים העוסקים בספורט תחרותי הם, בדרך, כלל,
נמוכי קומה. הסברה הרווחת מייחסת זאת לעובדה שילדים אלה נמצאים במצב
של תת-תזונה יחסית לאנרגיה שהם מוציאים. במלים אחרות, משק האנרגיה
שלהם מצוי רוב הזמן ב"אוברדראפט". מצב זה לא קיים אצל ילדים שעוסקים
בספורט לא תחרותי.
צמיחה תקינה לגובה מחייבת את נוכחותו של של גורם נוסף,
פסיכולוגי, המכונה "אהבת אם". מתברר שמתח, חרדה, חוסר ביטחון ומחסור
באהבה, עלולים לעכב גדילה של תינוקות וילדים, ובמידה פחותה, גם של
בני נוער. קיומה של האהבה (אפילו במשפחה אומנת, או בבית-הספר), עשוי
לסלק מכשולים שונים ולחדש את הגדילה התקינה שהופסקה קודם לכן.
חשיבותו של הגורם הזה הוכחה ללא ספק, אם כי הדרך שבה הוא פועל עדיין
אינה מובנת כל צורכה.
חוקרים לא מעטים סבורים כי הפרעות בגדילה הנגרמות
כתוצאה מחסך נפשי-חברתי, שכיחות בהרבה מכפי שהעריכו בעבר. כללית,
נראה ש"אהבת האם" משפיעה בדרך כלשהי על בלוטת יתרת המוח המייצרת את
הורמון הגדילה. גם המנגנון הזה עדיין נחקר.
צריך להבין שגדילת השלד מתבצעת בעיקר בלוחיות
גדילה עשויות סחוס, הנמצאות בקצות העצמות הארוכות. פעילותם של
ההורמונים השונים גורמת להתארכות ולהתרבות תאי
הסחוס, ולחדירת סידן אליהם. הפעילות הזאת מסתיימת, כאשר העצמות
ממלאות וסוגרות את מרחב הגדילה. בדרך כלל, התהליך הזה מתרחש אצל
נערות בגיל 15 שנים ואצל נערים בגיל 18 שנים.
הורמוני המין, למשל, המופרשים בקצב מוגבר בתקופת ההתבגרות
המינית, אחראים, להאצה משמעותית בקצב הגדילה. יחד עם זאת,
הורמוני המין גם מבשרים את סיום הגדילה וסגירת מרחב הגדילה של העצמות.
התבגרות מינית מוקדמת, עלולה לגרום לכך שהנער, או הנערה,
יהיו בבגרותם נמוכים מהממוצע. בגיל ההתבגרות הם יהיו גבוהים מבני
גילם, אבל פעילותם של הורמוני המין תביא לסגירה מוקדמת של מרחב
הגדילה של העצמות. עיכוב מכוון של ההתבגרות המינית (הנעשה באמצעות
הורמונים מדכאים סינתטיים), יביא להמשך תהליך הגדילה. ניסיונות
להפעיל את השיטה הזאת על ילדים שהתפתחותם המינית נורמלית, לא עלו עד
כה יפה, ויחד עם זאת, עיכוב התפתחותם של ילדים שהתבגרותם מוקדמת,
הביא להוספת גובה לילדים אלה. ידוע, למשל, שהסריסים ששימשו
בהרמונותיהם של שליטים שונים, היו אנשים גדלי גוף. הסיבה לכך היא
עיכוב הפעילות המינית של גופם. מצד שני, כדאי לזכור כי מתן כמות
מוגברת של הורמוני מין, יביא לסיום תהליך הגדילה.
ממוצע הגובה באוכלוסיה העולמית אכן עולה, אבל אין מדובר בעלייה
דרמטית. הממוצע העולמי בשנות ה-50 וה-60 היה 1.75 מטר לגבר,
ו-1.62מטר לאשה. הממוצע בשנות ה-70 היה 1.765 מטר לגבר, ו-1.635
מטר לאשה. האנדוקרינולוג הבריטי ג'"מ טאנר, שפיתח את עקומות הגדילה
המשמשות כיום כלי מוסכם לבחינת גדילה של ילדים ובני-נוער, אמר
כי בשנים האחרונות חלה עלייה מסויימת בגובה הממוצע, כיוון שאנשים
רבים יותר מתקרבים לגבול העליון של הנורמה. יחד עם זה, לדבריו אין תופעה
המונית של חריגה אל מעבר לתחום הנורמה.
בישראל קימות תופעות שונות בתחום זה, ולפחות חלקן
נובעות מהאופי המיוחד של ישראל כמדינת הגירה. הסבר אחד לתופעת
הפרשי הגובה הבין-דוריים אצלנו, מתבסס על העובדה שרבים מתושבי
ישראל (דור ההורים), הם ניצולי שואה. אנשים אלה סבלו בילדותם
ובנערותם מתת-תזונה חריפה, וממחסור ב"אהבת האם". כתוצאה מכך, נפגעה
גדילתם. בניהם, לעומת זאת, מקבלים שפע של "אהבת אם", על כל הכרוך
בה, לרבות מזון טוב בכמות גדולה. לפיכך הם מביאים לידי ביטוי את
מלוא הפוטנציאל הגנטי שלהם, וצומחים לגובה.
מנגד, יש בני עדות שונות (יוצאי פרס, יוצאי תימן), שבניהן נמוכים
יחסית, מסיבות גנטיות. נישואים בין עדתיים עשויים, כמובן, לשנות
את הגובה הממוצע של אוכלוסיית ישראל. מצד שני, השילוב בין
האוכלוסיות השונות בישראל, הנמצא בתנועה מתמדת, אינו מאפשר ביצוע
מחקר אמין וקביעת ממוצעי גובה שתהיה להם משמעות".
בינתיים, יש לחץ חברתי כבד הקובע ש"גבוה זה יפה".
זה לא מפליא בהתייחס למחקרים לא מעטים שהראו כי אנשים גבוהים ויפים
מתקבלים בקלות רבה יותר לעבודה, מתקדמים בסולם הניהול, מרוויחים
יותר, ובקיצור, מצליחים יותר בחיים. יש גם דוגמאות הפוכות, של אנשים
נמוכים שכתוצאה מכך פיתחו אמביציה חזקה להוכיח את כישוריהם למרות
היותם נמוכים. נפוליון בונפרטה, למשל. אישים מסויימים בפוליטיקה
הישראלית, למשל.
יחד עם זה, גם גובה רב מדי אינו מתקבל בברכה.
נערות גבוהות מאוד מתקשות למצוא בני-זוג מתאימים. בבוטיקים לא תמיד
יש בגדים במידות המתאימות להן. אמהות גבוהות באות, לא אחת, ומבקשות
טיפול שימנע מבנותיהן לגדול לגובה של יותר מ-1.85 מטר. ההסבר הנפוץ הוא
שהן מבקשות למנוע מהבנות את הקשיים החברתיים שהיו מנת חלקן שלהן.
נערים גבוהים, בניגוד לאמונה הרווחת בציבור, לא תמיד יכולים להיות כדורסלנים.
לא כולם ניחנים בחוסן הנדרש לשם כך, שלא לדבר על נדירות הכישרון.
בסך הכל, נראה שבני הנוער שואפים להיות "כמו כולם". הם אינם רוצים להיות
חריגים משום סוג שהוא. נערים רוצים להגיע לגובה של 1.85 מטר. איש אינו
רוצה להתנשא לגובה של שני מטרים.
מצד שני, שלדיהם של מתאבדי מצדה היו בגובה של 1.70 מטר.
כלומר, הגובה הממוצע לפני כאלפיים שנה נפל בסנטימטרים ספורים מהגובה
הממוצע של היום. באמצע, מאז ועד היום, הייתה תקופה (ימי הביניים),
שבה ממוצע הגובה בעולם הידוע (בלי אפריקה ואמריקה), ירד. אנשי ימי
הביניים שסבלו מתת-תזונה וממחלות, היו מעוכבי-גדילה ונמוכים,
בהשוואה אלינו ובהשוואה למתאבדי מצדה. הקפיצה הגדולה לגובה החלה
בראשית המאה ה-20, עם המצאתם של שימורי המזון, ופיתוח כלכלה המאפשרת
אספקת מזון טרי בכמות מספיקה. היא קיבלה תנופה עם גילוי הוויטמינים
והאנטיביוטיקה, הדברת המחלות וההתפתחות הכללית ברפואה, אבל מכאן
ואילך, הצמיחה תלויה באבולוציה הביולוגית. אנשים שגובהם עולה על שני
מטרים סובלים לא אחת מבעיות שונות בפרקים. זו מנת חלקם של
כדורסלנים לא מעטים. לפיכך אפשר להניח שגובה כזה לא יהפוך
לנורמה בעתיד הנראה לעין.
.
וראוי אולי לסיים במילותיו של איוואן אנדרייביץ' קרילוב (בתרגומו הנפלא של חנניה רייכמן):
.
אמנם לתואר רם יאה קומה רמה;
אבל מה בצע בקומה,
אם קטנונית הנשמה?
