מתי בפעם האחרונה ראינו ממותה? אותו יונק גדול ושעיר שחי
בעבר על-פני כדור-הארץ, כלה ועבר מן העולם. הממותים, אבותיו של הפיל
בן ימינו, חיו באזורים הצפוניים של כדור-הארץ בעידן הפליסטוקן, שכלל
ארבע תקופות קרח והסתיים לפני כ-12,000 שנים. הם התחסלו כליל,
בערך באותה תקופה שבה החל האדם הנבון להרים את ראשו.
מתי בפעם האחרונה ראינו נמר? או תאו? או היפופוטם? בעוד כמה
עשורי שנים, עלולה השאלה הזאת להישמע, בערך, כמו השאלה על הממותה.
בעלי-החיים האלה עלולים להיות נחלת העבר, משהו שאפשר לראות בציורים,
בסרטים, במוזיאונים (אולי פוחלצים), משהו שכבר לא קיים במציאות וכנראה
שלעולם לא יוכל לשוב אליה.
מי שמצטער היום על הממותה, יכול להתנחם בתחליפים שסיפק לו
הטבע: פילים אפריקאיים ואסיאתיים (שגם הם נמצאים היום בסכנת השמד).
אבל מי שיצטער בעתיד על הנמר, התאו, ההיפופוטם ועוד הרבה בעלי-חיים
אחרים הנמצאים כיום בסכנת היכחדות, לא יוכל להתנחם, מכיוון שהטבע
לא יספק לו במקומם תחליפים כלשהם. קצב ההשמדה של מיני בעלי-החיים
בעולם, עולה בעשורים האחרונים, בהרבה, על קצב האבולוציה.
לפי הערכות שונות, נכחדו עד היום על-פניו של כדור-הארץ לא פחות
מ-1.018 מיליון מינים של בעלי-חיים וצמחים. בין בעלי-חיים וצמחים
ממינים שונים יש, הרבה פעמים, קשרי גומלין חיוניים לקיום. בעלי-חיים
וצמחים מסוימים הם המזון של בעלי-חיים אחרים. צמחים מסוימים תלויים
בחרקים לצורך התרבותם, ועוד. כך קורה שכאשר נשמד מין אחד של צמח, או
של בעל-חיים, עלול הדבר לגרום תגובת שרשרת סביבתית.
.
השמדה מהירה
.
בדרך כלל, התהליכים האלה הם אטיים והדרגתיים מאוד, אבל במאות
השנים האחרונות, ובמיוחד בעשורים האחרונים, גדל קצב ההשמדה של מיני
בעלי-חיים שונים, במהירות. נכון לעכשיו, נשמדים בכדור-הארץ שניים עד
שלושה מינים של בעלי-חיים בכל שעה. 50 מינים ביום. אם הקצב הזה יישמר,
ייכחדו 15% מהמינים של בעלי-החיים והצמחים השונים הקיימים היום על
הארץ, במשך שלושת העשורים הקרובים. העניין הוא שלפי תחזיות
שונות, הקצב לא יישמר – הוא יגבר.
עם כל המחקרים שנעשו מאז ומעולם ועד היום, עדיין אנחנו מכירים
חלק קטן בלבד מהאורגניזמים החיים בכדור-הארץ. ורבים מהם ייכחדו
וייעלמו מעל בימת החיים, לפני שנספיק להכירם ולחקור אותם. במקרים
מסוימים יהיה לנו קשה מאוד לדעת שאורגניזמים כאלה או אחרים בכלל
התקיימו אי-פעם בעולמנו.
חוקרים במקומות שונים בעולם מנסים להעביר את רוע הגזירה, אלא
שברוב המקרים דוחים האינטרסים הכלכליים המיידיים של האדם, את
השיקולים שנועדו להבטיח רווחת חיים ואיכות סביבה טובה יותר לדורות
הבאים. לכך תורמת, במידה רבה, העובדה שרוב המינים של בעלי-החיים
והצמחים מתקיימים באזורים הטרופיים, שבהן שוכנות, בדרך-כלל, מדינות
שאוכלוסייתן נחשלת ולפעמים אפילו רעבה. במצב כזה, קשה
לצפות שמישהו באמת ייתן את הדעת על נזקים סביבתיים שישפיעו על
הדורות הבאים.
במצב כזה, הדרך היחידה הפתוחה לפני החוקרים המבקשים לשמר את
התכונות הייחודיות למינים השונים של בעלי-החיים והצמחים הנתונים
בסכנת השמד, היא לאגור בבנק מיוחד, את החומר הגנטי שלהם –
הדי-אן-אי המצוי בגרעיני התאים החיים שלהם. הדי-אן-אי המצוי
בגרעינו של כל תא בודד, מכיל את המידע הדרוש לבניית הגוף כולו, על
תכונותיו השונות. הצופן הזה הוא, למעשה, צופן כימי של יצירת חומצות
אמיניות מסוימות, והרכבת חלבונים שונים מהחומצות האלה. גופיהם של
בעלי-החיים והצמחים כולם, בנויים בעיקר מחלבונים שונים, כך שלפחות
באופן תיאורטי, מי שמחזיק בידו את הדי-אן-אי, יכול לשחזר ולהקים
לתחייה בעל-חיים שמת, ואפילו בעל-חיים שנכחד וכלה מן העולם.
וכך, גם אם כיום עדיין אין בידי המדענים יכולת לשחזר יצור חי
שלם מתוך הדי-אן-אי שלו, עדיין הם יכולים לאסוף דוגמאות של
די-אן-אי, ולשמור אותן, עד לימים הבאים שבהם, מדעני העתיד אולי
יוכלו לעשות זאת. כך קורה שפוחלצים ישנים, מומיות חנוטות ועורות,
מקבלים באחרונה, בעיני חוקרים רבים, מעמד של אוצרות טבע נדירים.
הפקת די-אן-אי מגופו של יצור חי, היא תהליך שגרתי ופשוט למדי.
לעומת זאת, הפקת די-אן-אי מתאים מתים, כמו אלה המצויים בפוחלצים,
עורות, מומיות חנוטות ופגרים קפואים, התאפשרה רק לפני שנים לא רבות.
הסנונית הראשונה בעניין הזה הייתה אוצרת מוזיאון הציפורים בטורונטו, קנדה,
שהודיעה כי מדענים מהאוניברסיטה המקומית, הצליחו לבודד
די-אן-אי מתאי גופן של ציפורי אוק, קרובות רחוקות של הפנגווין, שכלו
מן העולם, ואשר פוחלצים שלהן מוצגים במוזיאון.
.
שיחזור תכונות גנטיות
.
אלן וילסון מיקרוביולוג מברקלי, קליפורניה, ארה"ב, הצליח
לחלץ קטעי די-אן-אי מעור מיובש של קואגה דרום-אפריקאית. הקואגה היא
בהמה הנראית כשילוב מוזר בין סוס, חמור וזברה. בעל-החיים האחרון
ממין זה, מת לפני יותר ממאה שנים בגן החיות בבריסל, בלגיה. אמנם,
נכון לעכשיו אי-אפשר לשחזר ולהקים לתחייה את הקואגות באמצעות קטע
הדי-אן-אי הזה, אבל אפשר יהיה לשבץ את הקטע הזה בשרשרת
הדי-אן-אי של ביצית זברה מופרה. הוולד שייוולד כתוצאה מכך, לא יהיה
קואגה, אבל הוא גם לא יהיה זברה. הוא יהיה זברה בעלת תכונות
מסוימות (אלה שנכללו בקטע הדי-אן-אי ששובץ), של קואגה. כך אפשר
להחזיר לחיים, לא את בעל-החיים עצמו, אלא אחדות מתכונותיו.
הפרדת הדי-אן-אי מתאים מתים התאפשרה הודות לתהליך מורכב של
תגובות שרשרת פולימריות, שפותח במעבדות חברת "סאטוס" מסן-פרנסיסקו,
ארה"ב. החוקר השוודי סואנטה פאבו מאוניברסיטת אפסאלה, שהשתמש בתהליך
של "סאטוס", הצליח, בפעם הראשונה לבודד די-אן-אי מתאי גופו של אדם
שמת לפני זמן רב: מומיה חנוטה של תינוק מצרי, זכר, שמת לפני 2,400
שנה. מאוחר יותר עלה בידו להפיק די-אן-אי גם מתאי מוחו של אינדיאני
שנקבר באזור הביצות של פלורידה לפני 7,000 שנה. ניתוח של הדי-אן-אי
הזה, וניסיונות להשוותו לדי-אן-אי של אינדיאנים החיים כיום במקומות
שונים באמריקה, לא צלח. משמעות הדבר היא כי האינדיאני המת אינו אחד
מאבותיהם של האינדיאנים החיים כיום.
לעומת זאת, נמצא דמיון, ואפילו זהות בקטעים שונים, בין הדי-אן-אי
של האינדיאני בן 7,000 השנה מפלורידה, לבין די-אן-אי של יפנים
החיים כיום. משמעות הדבר היא שייתכן כי הוא אחד מאבותיהם הקדמונים
של היפנים. כלומר, ייתכן שהיפנים הם, בעצם, אמריקאים.
החוקר ראסל היגוצ'י הפיק באותו תהליך די-אן-אי מתאי גופן של
ממותות קפואות בנות 40,000 שנה. השוואת החומר הגנטי של הממותה
לחומרים הגנטיים של פילים אפריקאיים ואסיאתיים, נתנה תשובה ברורה
לשאלה שהעסיקה את החוקרים שנים רבות :מי קדום יותר, הפיל האסיאתי ,
או הפיל האפריקאי. התברר שהפיל האסיאתי קדום יותר, וכי קרבת המשפחה
שלו לממותה, גדולה מזו של הפיל האפריקאי.
בדרך-כלל, גרעיני התאים נהרסים לאחר המוות וקשה לחלץ מתוכם את
מולקולות הדי-אן-אי. לפיכך מתרכזים החוקרים, לרוב, בדי-אן-אי המצוי
במיטוכונדריה. המיטוכונדריה היא אברון פנים-תאי המכיל די-אן-אי (זהו
המקום היחיד, מלבד גרעין התא, שיש בו די-אן-אי). החסרון שבשיטה זו,
נעוץ בעובדה שרק הנקבות מעבירות לוולד את המיטוכונדריה ואת
הדי-אן-אי שבתוכה (בניגוד לדי-אן-אי שבגרעין, הנוצר מהתלכדות
הכרומוזומים המכילים את החומר הגנטי של שני בני הזוג). כלומר, המידע
הגנטי האצור במיטוכונדריה, אינו נותן תמונה שלמה לגבי המין כולו,
הכולל זכרים ונקבות.
.
תיבת נוח
.
מיכאל בראון, מיקרוביולוג מהמכון הסמיתסוני בוואשינגטון, מקווה
למנוע את אי-הדיוקים הללו מהדורות הבאים, וזאת, באמצעות בנק
די-אן-אי שהקים. הוא אוסף דגימות די-אן-אי מגרעיני התאים בגופם של
בעלי-חיים וצמחים החיים כיום על-פני האדמה, והוא מקווה לאסוף דוגמאות
של כל החומר הגנטי הקיים בעולם, לשומרן בהקפאה למען הדורות הבאים
של חוקרים, שינסו, ואולי יצליחו, לשחזר את המינים המתים. כך, במידה מסוימת,
אפשר לראות בבנק הגנים של בראון, מעין תיבת נוח מודרנית , שכן הוא נועד
להציל את בעלי-החיים והצמחים שבעולם, מכליה.
הבנק הגנטי של בעלי-החיים והצמחים החיים על כדור-הארץ, עשוי
להיות מועיל בהרבה, אם כל אוצרות הדי-אן-אי שייאגרו בו, יהיו ממופים
היטב, כך שאפשר יהיה לזהות תכונות מסוימות ואת מקומן בשרשרת
הדי-אן-אי הכללית של מין מסוים.
אבל, עם כל ההתלהבות מתחום המחקר החדש הזה, צריך להיות ברור שאפילו
בנקים עשירים של די-אן-אי, ואפילו מפות מפורטות של הגנים של
בעלי-החיים, הצמחים ובני-האדם, לא יגלו לפנינו את סודות החיים.
עדיין לא נדע כיצד תאים שונים מבצעים תהליכים רבים, שצירופם יחד
מאפשר למערכת חיה לנוע, ללמוד, ליצור תקשורת, ליזום, להמציא, לגדול,
.
האדם המשוחזר
.
השאלה הגדולה העולה מתוך המחקרים האלה, היא, אם בעתיד
יוכלו החוקרים לשחזר מינים של בעלי-חיים שנכחדו. ואם כן, האם יוכלו
באותה דרך לשחזר ולהקים לתחייה בני-אדם שמתו? בספרי מדע-בדיוני
מתוארים תהליכים כאלה, שמשתמשים בהם, בעיקר, כדי להחזיר לחיים
פושעים, כדי שאפשר יהיה להענישם. האמת היא, כמובן, שאנחנו רחוקים
מאוד מיכולת כזאת, אבל גם אם נרכוש אותה אי-פעם, עדיין נראה שלא
יהיה טעם רב בהחזרת בני-אדם לחיים. צריך לזכור ש הדי-אן-אי כולל
רק מידע ביולוגי על האורגניזם. אין הוא כולל השפעות סביבתיות, זכרונות,
אהבות ועוד. די-אן-אי שנלקח מתינוק, למשל, זהה בכל לדי-אן-אי שנלקח
מאותו אדם בזקנתו. אם נרצה לשחזר אדם לאחר מותו, באיזה גיל ביולוגי
ניצור אותו? דבר אחד ברור: האדם המשוחזר יהיה בעל אותן תכונות ביולוגיות
של בן דמותו הקדום. תהיינה לו אותן חולשות ואותן רגישויות רפואיות של
האדם ה"מקורי", הוא יישא את אותן מחלות תורשתיות (אם היו לו כאלה
בגלגולו הקודם). אבל הוא לא יכיר את קרוביו, לא ידע לקרוא ולדבר, והוא
לא יזכור אירועים שקרו לבן דמותו, שכן הם אירעו לו "בגלגול הקודם".
במלים אחרות, גם אם נצליח לשחזר את הבשר החי, אין כמעט ספק שלא
נצליח לשחזר ולהפיח בו את האישיות שהייתה בבשר הזה בחייו הקודמים. כך
שיהיה עליו להתחיל לחיות את חייו מחדש, לצבור ניסיונות חדשים
וחוויות חדשות. כלומר, האדם המשוחזר לא יהיה משוחזר. הוא יהיה זהה
מבחינה גנטית לאדם ה"מקורי", אבל מכל בחינה אחרת, הוא יהיה אדם
חדש, בעל רצון חדש ועצמאי, והוא ירצה לחיות את חייו בעצמו. הוא לא
יסכים לחיות בצלו של מישהו אחר, רק מפני ש הדי-אן-אי של שניהם זהה.
