.
מה זה המדור הזה, "אבא של שלומית"?
.
זה קורה כשהשבוע מתקרב לסיומו. אבא, או אמא או הילדה, מציצים
למקרר וקובעים ש"אין מה לאכול בבית הזה, מוכרחים ללכת לסופר".
הליכה, או נסיעה לסופר, או להיפר, היא מבצע משפחתי משולב ומורכב.
ראשית יש לתאם את כל הכוחות הפועלים בשטח. בדרך כלל, כשאבא רוצה
ללכת עכשיו, מתברר ששלומית עדיין לא סיימה את הכנת שעורי הבית.
וכששלומית מסיימת, אמא נכנסת למקלחת. וכשאמא יוצאת, אבא יושב וכותב
משהו, וכשהוא גומר, כבר יש איזה תוכנית בטלוויזיה, ולילדה יש
לימודים מחר.
אבל יש מקרים נדירים, שבהם, איכשהו, כולם נפגשים ליד הדלת, עם
סלים בידיים וחמדנות בעיניים. אבל אז, נשאלת שאלת המחץ: לאן
הולכים? יש חמישה-שישה סופרים, והיפר ישן, והיפר חדש, והיפר בעיר
הסמוכה, וקניון.
חנייה יש בכולם, וגם תנאי האשראי אחידים, אבל כל היפר-סופר,
מנהל מבצע עצמאי של הגרלות וחלוקת מתנות. למשל (למדנו מפי שלומית),
היפר-היפר מחלק כחולים, בעוד היפר-סופר מחלק ירוקים, ואילו
סופר-היפר מאפשר לך לצבור נקודות. אבל רק סופר-סופר עורך הגרלה
יומית בה אתה יכול לזכות בסכום שבו קנית (כלומר, מה שקנית, לא קנית,
אלא קיבלת חינם).
עכשיו, צא וחשוב, מי נותן לך יותר? מה כדאי יותר? הרי לא
פראיירים אנחנו, ואם נותנים לנו, צריך לקחת, ואם לקחת, אז כמה
שיותר, וכאן חזרנו לנקודת ההתחלה :מי נותן לנו יותר? בדרך הטבע,
היינו מסתובבים עם האוטו שעות בין ההיפרים והסופרים, ומחשבים
חישובים. אבל שלומית, היא שלומית, היא שלומית:
– "קודם כל, לא מתחילים לאסוף ירוקים, או כחולים, או נקודות, או מה
שלא יהיה, לפני שמבררים מה בדיוק אפשר לקנות בהם. בירור קצר יוכיח
שתשע מכל עשר מתנות, הן פשוט ג'אנק שאף אחד לא צריך ושום בן-אדם
נורמלי לא היה קונה אותן מרצונו החופשי. אז אם מישהו בהנהלות
הסופרים-היפרים חושב שהוא ימכור לנו את הסחורה שהוא נתקע איתה
במחסן, בתור 'מתנות נפלאות', 'שישכח מזה. לא אצלנו".
בשלב הזה, אבא-אמא כבר פעורי פה, והם שותים בהערצה את דברי
החוכמה של הילדה, שתהיה פעם, בלי ספק, אשת עסקים בין-לאומית.
הבין-לאומית: "אחר כך, אם מוצאים ברשימת המתנות משהו שכדאי
שיהיה לך, מתלבשים על הסופר שמחלק אותו. קונים רק אצלו, את הכל.
עד שצוברים מספר נקודות-כחולים-ירוקים, ואז, לוקחים את המתנה,
ועוברים מייד להיפר הבא, מוצאים מתנה ראויה, עובדים עליה, לוקחים
את השלל, עוברים לסופר הבא, וכך הלאה. לא מתברברים ולא מבזבזים.
עובדים ביעילות. לא נשארים בשום מקום, אפילו קנייה אחת מיותרת".
טוב. מה שנשאר זה לקבוע מטרות. אמא הצביעה על מגהץ אדים ושמשיה
לים. אבא מישש מערכת כלי עבודה למכונית. אבל בסוף, לא ברור איך,
קיבלנו ערסל ותרמיל ענק לטיולים ושעון יד לילד, ותיק יד אלגנטי
לנערה צעירה.
שלומית: "אמרתי לכם. צריך לבחור מטרות, ולעבוד עליהן
ביעילות, ולא לוותר, ולא להתברבר, עד שמשיגים מה שרוצים".
זכות התגובה:
ברוב השותפויות העסקיות, יש אחד שמשקיע את הכסף, ואחד שמביא את
השכל, עושה סקר שווקים ומחשב חישובי כדאיות. בדרך כלל, השותף עם
השכל מרוויח יותר. ככה זה גם אצלנו.
שלומית
