על "הרחבת המבט" מאת חגית בת-אליעזר.
צַייְטְגַייְסְט – "רוח הזמן", (או "רוח התקופה") הוא מכלול הרעיונות, המוסכמות, הדעות והשקפות העולם המאפיינים תקופה כלשהי, ומבטאים (ולעתים מעצבים) את האווירה החברתית והתרבותית של אותה תקופה. (ויקיפדיה, בקיצור מסוים).
הנה דוגמה, מתוך ספר השירים החדש של חגית בת-אליעזר: נומרולוגיה – מאז שבעה באוקטובר / יושבים שבעה / שבעה מיליונים / ללא הפוגה.
יצירות בנות זמננו, אם וכאשר ייבחנו בעיניהם של ממשיכי דרכנו, בעתיד, עשויות להיחשב עדויות "מוסמכות" לרוח הזמן המנשבת כיום בינינו ואשר מתקבלת על-ידינו כחלק מובן מאליו של ההווה. זה מה שיש, כאן ועכשיו. אלה החיים.
שיריה של חגית בת-אליעזר, בספרה החדש "הרחבת המבט" (הוצאת "ביטאון שירה", 104 עמודים), יוצרים תחושה של "רוח הזמן". ניכרים יחסי ה"תן וקח" בין השירים לבין כותרות העיתונים, מהדורות הטלוויזיה, וקולותיהם של אנשים הזורמים ברחובות ובכיכרות. זה מה שקורה עכשיו. במציאות, או לפחות במחשבות ובתחושות שזורמות בעורקינו ובקצות העצבים שלנו, מרחק נגיעה מהצמתים העצביים (סינפסות), בדרך להפעלת מערכות אחרות בקופסאות המוח שלנו, אלה שאנחנו כל כך גאים בהן (לעתים בצדק, ולעתים פחות).
נומרולוגיה – מאז שבעה באוקטובר / יושבים שבעה / שבעה מיליונים / ללא הפוגה.
בשורה התחתונה, אפשר לראות בשירים המתפרסמים בספר הזה מעין רובד נוסף, מורכב יותר, אסתטי יותר, מרוכז יותר, של מעין פרשנות על העולם כאן ועכשיו.
