למצטרפים חדשים: מומלץ לקרוא את הפוסט "מה זה המדור הזה – אבא של שלומית", הממוקם בראשית המדור.
בצהריים, כשאבא של שלומית מתחפר במסך המחשב שמולו ועובד ב"פול
ווליום" בדיוק אז, מצלצל הטלפון.
-אבא, קיבלתי תשעים ושש באנגלית.
-יופי. מזל טוב.
-ואיזה כיף, ביטלו לנו שיעור טבע.
-איזה כיף.
-אז הלכנו, כל הכיתה, לאסוף קרשים לל"ג בעומר, ולריקי נכנס ליד קוץ
והיא בכתה נורא.
-לא נורא. דברים כאלה קורים.
-אבל היא אמרה שזה בגלל גיא שמשך את הקרש שהיא החזיקה, ואז גיא
התרגז ונתן לה סטירה, אז היא בעטה בו, אז הוא נתן לה עוד סטירה ואז
היא בכתה נורא והלכה למנהלת ואז המנהלת באה וביטלה לנו את השיעור
החופשי ואמרה לנו לנקות את חצר בית-הספר, ואז כולם צעקו נורא על גיא
ועל ריקי שזה בגללם, ואז…
-שלומית, אני באמצע העבודה.
-טוב, אבל אתה מבין, בגלל כל זה לא הספקנו לאסוף קרשים למדורה.
זה כבר משהו אחר. מחסור בקרשים למדורת ל"ג בעומר, זה עניין
דחוף בהרבה מכל עבודה.
-אז מה יהיה?
-אני יודעת מה יהיה? אולי לך יש רעיון?
-טוב, תראי, בדרך הבייתה אני אסתכל מסביב, אם אראה איזה קרש זרוק,
אביא לך אותו.
-זה לא מספיק.
-אז מה את מציעה?
-יש לנו כמה קרשים על הגג.
-הקרשים האלה היו פעם פרגולה, ואני מקווה שבקרוב הם יחזרו להיות מה
שהיו.
-את זה אני שומעת כבר שנתיים.
-לא יכול להיות שהמצב חמור עד כדי כך שצריך לשרוף את הפרגולה שלנו.
-זאת לא פרגולה. אלה סתם קרשים, וזו הזדמנות טובה לנקות את הגג.
-טוב, נו, קחי לך משם כמה קרשים. אני כבר אשלים את החסר, כשארצה
להקים את הפרגולה.
בלילה, הילדה חוזרת מחופשת לכושי סמבו.
-נו, איך היה?
-בסדר.
-זה הכל? מה עם הפרגולה? בערה?
-בערה.
-מה את חמוצה כל כך?
-אני לא חמוצה, אני פשוט עייפה. כל היום סחבתי עצים, אחר כך שמרתי
עליהם שילדים מכתה אחרת לא יגנבו אותם, אחר כך הדלקנו את האש,
אכלנו, שרנו, שיחקנו קצת, ואז נגמרה התוכנית אבל היו עוד המון קרשים
שהיינו מוכרחים לשרוף. אז שרפנו ושרפנו ושרפנו וזו הייתה עבודה מאוד
קשה ומשעממת.
זכות התגובה:
ברור שיותר נעים לאסוף את הקרשים מאשר לשרוף אותם. מטיילים בחוץ ונושמים
אוויר, לא עשן. חוץ מזה, התברר שהיו לנו יותר מדי קרשים וישר ידעתי מה אבא שלי
יגיד על זה. וחוץ מזה, הבאתי למדורה ערימה קטנה של תפוחי אדמה ונקניקיות, ובסוף
קיבלתי רק תפוד אחד שגרם לי כוויות בכף היד.
שלומית
