.
.
.
.
.
.
גדי דגון רוקד. בשביל מי שמכיר אותו, זה עלול
להיראות מעט מוזר. אבל כשחושבים על זה, זה
לא באמת מפתיע. כשהתעמק בתצלומי ספורט,
הופיע יום אחד עם פורטרט עצמי כשידיו עטויות
כפפות איגרוף, אפו מעוך, והדם מציף את עיניו
ומזרזף על לחייו עד לסנטרו. נוזלי הגוף לא זרים
לו. פעם הוא חולק דם עם מושאי תצלומיו. כשהוא
מצלם ריקוד, כצלם הבית של בת-שבע, הוא
חולק עם הרקדנים את הזיעה. במקרים אחרים
אלה הדמעות שזולגות מעצמן.
.
יש גבול אחד בעולם הצילום. גבול אחד שנהוג
לחשוב שפשוט אי אפשר לעבור אותו. הגבול
הזה הוא מישור המצלמה, המפריד בין מי
שניצבים לפני העדשה, ומי שניצבים, מוגנים,
מאחוריה. האפשרות לפעול בעת ובעונה אחת
משני עברי הגבול הזה, מזכירה את הפרדוקס
של נעילת מגירה, והשארת המפתח בתוכה.
גדי דגון מצא דרך סודית שמאפשרת לו להיות
שם, או, ליתר דיוק, להותיר את חותמו שם,
על הבמה, גם כאשר הוא ניצב במעין עמדת
תצפית.
הפורטרט העצמי של "המתאגרף" מעיד שהנטייה
לפעול משני עברי הגבול התקיימה תמיד אצל
דגון. עבודות קודמות שלו העידו לא אחת על
ניסיונות קיעקוע של החומה הלא נראית בין
מצלם למצולם. אבל הגבול בכל זאת עמד
וחצץ בין שני העולמות. עד שהגיעה הטכנולוגיה
של הצילום הדיגיטלי, שאיפשרה לו את פריצת
הדרך שאותה חיפש זמן רב.
.
דגון מעביר את המצלמה למצב ידני ומפעיל אותה
בחשיפה אטית יחסית. במצב הזה, הוא רוקד עם
המצלמה בעקבות הרקדנים. התנועה גורמת לכך
שמקומות שבהם העדשה השתהתה יותר, מתקבל
יותר אור, או, אם רוצים, יותר מידע מתקבע על חישן
הצילום. המקומות שבהם בחר לחלוף במהירות
יחסית, מתקבלים בשקיפות מסוימת. באמצעות
תנועה מדורגת, מהירה ואטית לחילופין, הוא
יוצר מדרג המזכיר אפקט שבצילום הישן הושג
באמצעות חשיפות חוזרות. בדרך זו הצלם, השולט
הן בשפת הגוף של הרקדנים, והן בתכונות
הפיסיקליות של המצלמה, מצייר באופן דיגיטלי
את הפרשנות שלו על הריקוד.
.
גדי דגון רוקד. הוא רוקד מאחורי הקלעים, או בחלון
המשקיף על הבמה מנקודת תצפית לא נראית. אבל
הוא מראה לנו את הריקוד שלו, כפי שתועד במצלמה
שאותה הוא אוחז בידיו, כאשר הוא רוקד. עדשת
המצלמה מופנה אל רקדני בת-שבע, אבל מהתבוננות
בתצלום שהתקבל, אפשר לחשב לאחור את
תנועות הריקוד של הצלם.
.
גדי דגון רוקד בחושך. לבד, רחוק מהעין הציבורית.
אבל הריקוד שלו מתועד במיליוני חלקיקי אור הפוגעים
בחישן הדיגיטלי.
.
גדי דגון רוקד עם רקדנים. הוא שולט בניואנסים הקטנים
של השרירים, יודע לצפות את אגלי הזיעה, ומכיר את
הצעד הבא.
..
.
http://www.youtube.com/watch?v=3nOOadP0oeI
.
גדי דגון רוקד עם מצלמה. חישן הצילום משמש לו בד
ציור. הזמן משמש לו מכחול. הרקדנים מספקים לו
צבעים. והוא לא מצייר לנו כבשה,
וגם לא נחש-בריח-שבלע-פיל. הוא מצייר לנו משהו
צנוע הרבה יותר, איזו סכמה, או תבנית בסיסית
ומינימליסטית של מערכות יחסים בין בני-אדם.
מה בסך הכל ביקשנו? עורות חשופים, אמון ותקווה.
.
