תלמידי כתה א' בבצעים בימים אלה זינוק אדיר שיעביר אותם מהפרהיסטוריה
הפרטית אל ההיסטוריה האישית שלהם. רכישת היכולת להעביר ולקלוט מסרים
באמצעות סימנים גרפיים, מהווה, במובן ידוע, מעין חזרה פרטית על אחד
מהשלבים החשובים ביותר של התפתחות התרבות האנושית .
כל ישראלי מכיר את זה: אתה חותם את שמך על שובר של כרטיס אשראי בחו ל,
והמוכר, או המלצר, מתעניין אם בעברית כותבים כך תמיד, או שזהו
שגיון פרטי שלך. השאלה הבאה היא אתם גם קוראים מימין לשמאל?
או שאתם רק כותבים בדרך הלא נכונה?
שאלת הדרך הנכונה לעשיית דברים שונים, לדוגמה קריאה וכתיבה,
עלתה כבר בעבר, בחריפות יתירה. שנים רבות האמינו אנשים שאלוהים נתן
לבני האדם את היכולת לקרוא ולכתוב, יחד עם היכולת לקשור כל סימן או
אות כתובים, לצלילים שהגייתם מתבטאת בדיבור. ככל הידוע, האמונה הזאת
הותקפה לראשונה בשנת 1738 על ידי ויליאם ורבורטון) מי שהיה לאחר מכן
הבישוף של גלוסטר. (הוא טען שהכתב, והיכולת לקרוא אותו התפתחו
בהתפתחות) אבולוציה (הדרגתית. בתחילה, השתמשו הקדמונים בציורים
)למשל, ציור של דג הביע את המלה דג, ( ולאחר מכן התפתחו הסימנים
ונעשו סמליים יותר ויותר, עד שהופיעה שיטת האל ף-בי ת במתכונתה
הנוכחית. לפי ורבורטון, היה זה תהליך טבעי ובלתי נמנע, שהתחולל
בשפות שונות .
הרעיון המהפכני הזה התגלגל לימים בתיאוריה שלפיה התפתחות
האל ף-בי ת היווני, הביאה להתפתחות התרבותית והאינטלקטואלית המואצת
ביוון הקדומה. אבל, תיאוריה מקובלת למדי זו, מצויה באחרונה במרכזה
של מחלוקת חדשה. חוקרים אחדים טוענים שבתרבויות קדומות אחדות
הומצא הכתב בקפיצה, או בסדרת קפיצות קצרה, שלא נמשכה יותר ממאה
שנים – ולא בדרך של התפתחות אטית והדרגתית. הם גם סבורים שה המצאה
לא שינתה סדרי עולם אלא שימשה מערכת הגברה לרעיונות שכבר היו
קיימים, תוך שהיא משתלבת בטכניקות תקשורת והבעה שכבר היו קיימות
כגון סיפור סיפורים, ציור ופיסול .
התפיסה ה אבולוציונית אומרת שהתפתחות האל ף-בי ת עשתה את
היכולת לקרוא ולכתוב זמינה יותר לאוכלוסיות גדולות) לעומת דרכי
הכתיב הארכאיות שהיו גחמניות ולכן קל היה לשומרן בסוד, לשימושם של
אנשי מעלה בלבד. (לעומת זאת טוען האשורולוג פיוטר מיכלובסקי
מאוניברסיטת מישיגן באן-ארבור, שגם לאחר הופעת שיטת האל ף-בי ת ,
הושפעה התפוצה של ידיעת הקריאה והכתיבה, בעיקר, מתנאים פוליטיים
וחברתיים ופחות ממורכבות המיומנות) שפחתה עם התפתחות האלף-בי ת . (
היכולת לשמור על הידע הזה בסוד, מעידה, לדעתו, על שהכתיבה והקריאה
הומצאו בפריצת דרך מחשבתית, ולא התפתחו באופן טבעי ובלתי נמנע ,
שהיה עושה אותן לנחלת הכלל .
בין מגיני התפיסה האבולוציונית הוותיקה, בולטת דניס שמאנד
בסראט מאוניברסיטת טקסס באוסטין. בספרה לפני הכתיבה – מספירה לכתב
יתדות, העוסק בשאלה זו, היא טוענת שטכניקות של חשבונאות, שמקורן
לפני יותר מ 10, 000-שנה, הן המקור שממנו התפתח ברבות השנים כתב
היתדות השומרי. היא מתבססת על אלפי חפצי חומר קטנים שנמצאו בחפירות
ארכיאולוגיות במזרח התיכון, ושגילם נקבע לבין 7, 000 ל 12, 000-שנה .
חפצים אלה, שהיא מכנה אותם אסימונים, הם בעלי צורות שונות, הכוללות
קונוסים, עיגולים ופירמידות. היא סבורה שה אסימונים שימשו בתחילה
כאמצעים לספירת סחורות ובעלי חיים על ידי חקלאים פרה-היסטוריים .
למשל, גליל היה יכול להיות הסימן לבעל חיים. הספירה התבצעה, לפחות
בתחילה, על בסיס של אחד-לאחד. כלומר, שלושה אסימונים גליליים
סימלו שלושה בעלי חיים .
בערך בשנת 3, 300 לפני הספירה הנוצרית, החלו להופיע על
ה אסימונים העשויים חימר, קווים חרותים וסימנים אחרים. תופעה זו
קשורה – לפי שמאנד בסראט – להתפתחותה של ביורוקרטיה שהיתה אחד
הביטויים להתפתחות המדינה. הצורך ברישום מדוייק יותר ויותר, הביא
לכך שבערך באותה תקופה החלו השומרים לאחסן אסימונים בכדורי חומר, או
מעטפות, ולהוסיף לכדורים סימנים המראים את משרתו של האיש, את סוג
המוצרים שבהם הוא עוסק ומספר המוצרים ה רשומים. בהמשך, אומרת
החוקרת, הוחלפו כדורי החומר בטבלאות שהיו נוחות יותר לרישום
ולקריאה. זו היתה תחילתו של כתב היתדות .
שמאנד בסראט מתארת אפוא דרך התפתחות אבולוציונית של הכתיבה
והקריאה, השונה מהאבולוציה שתיאר ורבורטון) שסבר שסימני היתדות
התפתחו מתמונות שסימלו חפצים. (לפי התפיסה שלה, סימני תמונות שולבו
בכתב רק באחד משלבי ההתפתחות המאוחרים יותר .
מיכלובסקי, המתנגד לפרשנות הזאת באשר למהותם ולתפקידם של
ה אסימונים, מציין שמקורם של ה אסימונים שנמצאו הוא בתרבויות
שונות שהשתמשו בהן, קרוב לוודאי, למטרות שונות, שלמעשה עדיין אינן
ידועות. לדבריו, הדמיון בין הסימנים שנרשמו או נחרתו על כדורי
החומר לבין הסימנים הראשונים של כתב היתדות מועט למדי .
לחיזוק טענותיו הוא מציג ממצאים של בדיקות רנטגן של כדורי חומר
שומריים, שלפיהם מספר וסוג האסימונים שבתוך הכדור לא תמיד מתאימים
לסימנים שבחוץ, דבר המורה שבירוקרטים שונים קבעו צופני חשבונאות
משלהם ולא פעלו לפי מערכת מאוחדת, דבר שהיה עלול לחבל בכל תהליך של
התפתחות הדרגתית כמו התהליך שמתארת שמאנד בסראט .
בספרו קרוא וכתוב – שיחות בין מדעים שונים, שראה אור השנה ,
מציג מיכלובסקי חיזוקים להנחה שהכתב בשיטת האל ף-בי ת הומצא ב הארה
פתאומית על ידי ממציאים אחדים) שהוטרדו מאותן בעיות (במקומות שונים
בעולם. הוא טוען שלקריאה וכתיבה בשיטת האל ף-בי ת יש מאפיינים
מבניים המעידים על פריצת דרך מחשבתית. מאפיינים כאלה מצויים ,
לדבריו, במערכות של כתיבה וקריאה ששימשו את המצרים הקדומים, הסינים,
והתרבויות של דרום מקסיקו וחלק מאמריקה המרכזית ) מסו-אמריקה . (
לדבריו, כל שיטות הכתב שהומצאו באזורים אלה של העולם, כוללות צירוף
של סימני מלים, סימני הברות ומעין מגדירים, שסימלו תכונות מסוימות
של חפץ, כמו למשל החומר שממנו הוא עשוי .
חיזוק אפשרי לתפיסה הזאת, עולה, אולי, ממחקרים שביצע ג'ון
ביינס, אג'יפטולוג מאוניברסיטת אוקספורד, בריטניה. הוא מראה שהכתיב
המצרי התפתח-הומצא למעשה בשני מסלולים :הראשון שכלל סימני כתב
סמליים, שימש לרישומים אדמיניסטרטיוויים. השני, שכלל הירוגליפים
ציוריים, הוצג בציבור. מכאן חוזר מיכלובסקי ומסיק שהאצולה שמרה את
ההמצאה לעצמה, מטעמים פוליטיים) התפתחויות טבעיות, קשה יותר וכמעט
שאי אפשר לשמור בסוד. (מכאן, הוא אומר, שהיכולת לכתוב ולקרוא ליוותה
את צמיחת התרבות, אבל לא גרמה אותה .
מחקרים שהתמקדו בתקופה הקלאסית של תרבות המאיה) באלף הראשון
לספירה, (מראים גם הבדל משמעותי בין יכולת קריאה ליכולת כתיבה. כך,
למשל, המלה כתיבה זהה כמעט ב 13-שפות המאיה הידועות מאותה תקופה.
לעומת זאת, הביטוי קריאה) הכולל מספר מלים (שונה משפה לשפה. מכאן
אפשר אולי להסיק שה כתיבה היתה מלאכה רגילה יחסית. בני העם היו
עסוקים זמן רב בחריתת סימנים על מבנים, במצוות שליטיהם וכוהניהם .
אבל הם לא היו מסוגלים לקרוא את מה שידיהם כתבו. כך, במקומות שונים
ובזמנים שונים, התפתחו) ממלה בסיסית אחת (כינויים שונים למלאכה
השכיחה הזאת) תיאור המחזק את התפיסה האבולוציונית. (לעומת זאת ,
המיעוט) המעמד העליון (הקורא, שימר את הביטוי ה מקורי המתאר את
היכולת לקרוא את הכתוב. וכאמור, לפי מיכלובסקי, עצם קיומו של מעמד
עליון קורא, עשוי להצביע על המצאה שאפשר לשומרה בסוד .
למעשה, כפי שמלאכת הקריאה לא היתה בשביל בני המאיה מלאכה
פשוטה, גם ביטויה המילולי לא היה פשוט ולא הסתכם במלה אחת בלבד .
לפי מחקרים אחדים, בני מאיה יודעי קרוא ראו את הכתוב, אחר ספרו
או פירשו את הסימנים ולבסוף דיברו או קראו בקול או דיקלמו את
הכתוב באוזני ההמון. הקריאה השקטה, של אדם לעצמו, כנראה לא היתה
קיימת אצלם, או שלא היתה די נפוצה כדי שתיוחד לה מלה מסויימת .
מחקרים מנוגדים טוענים שגם בקרב בני המאיה נמצאו רבים מבני העם
הפשוט שהיו מסוגלים לקרוא ולהבין, לפחות חלקית, את הכתובים) שלא
נכתבו בשיטה של אל ף-בי ת. (למעשה, מחקרים אלה ואחרים מציגים תפיסה
האומרת שידיעת קרוא וכתוב עשויה לשגשג גם ללא התפתחותו או
המצאתו של אל ף-בי ת. סין ויפאן הן דוגמאות בולטות בתחום זה .
בשתיהן נפוצה ידיעת הקריאה והכתיבה, ובשתיהן משתמשים בשיטות כתיבה
מורכבות ולא בשיטה של אל ף-בי ת .
כתובות גראפיטי שנמצאו על מבני מאיה שונים, עשויות להצביע גם
על יכולת מסויימת של כתיבה עצמאית) לא מוכתבת מלמעלה (ש דלפה) או
ש התפתחה ( בין בני המעמד הנמוך. כתובות אלה כוללות, בדרך כלל ,
סימנים גסים למדי המסמלים – כנראה – חפצים שונים. אין אלה סימני
הכתב שבהם השתמשו ה סופרים הרשמיים, ולמעשה, עד כה נרשמו ונחקרו רק
מעטים מהם. כתב בלתי רשמי מסוג זה נתגלה גם ביוון ובאתרים אטרוסקיים
אחדים) עובדה החוזרת ותומכת בהשערת ההתפתחות האבולוציונית של הכתב. (
ג'ון הלוורסון מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז סבור שכל אלה
מראים שהשפעת הקריאה והכתיבה על התפתחות התרבות האנושית היתה חשובה,
אבל בכל מקרה) אם התפתחו או ש הומצאו ( אין להתייחס אליהם כאל
המעיין שממנו נבעה התרבות . ידיעת קרוא וכתוב אינה כוח עצמאי הפועל
על אוכלוסיה סבילה, הוא אומר. במאמר המתנגד לתפיסתו התקשורתית של
מרשל מקלוהן ) המדיום הוא המסר, ( כתב הלוורסון כי מה שחשוב הוא
מה כתוב ונקרא, ולא עצם העובדה שהוא כתוב ונקרא. בכלל, הוא סבור ,
ש התרבות המערבית המודרנית מקנה לאנשים רבים ידיעת קרוא וכתוב, אבל
היא עצמה נותרת' מדוברת 'בשביל רובם. רוב האנשים קוראים מעט
וכותבים עוד פחות. העברת מידע ותקשורת מבוצעים בימינו בעיקר
באמצעות טלוויזיה, רדיו וטלפון, וגם מערכות איחסון ואיחזור המידע
הממוחשבות, מתפתחות לקראת שימוש בממשקים קוליים) שיקלטו ויפלטו מידע
בדיבור. במלים אחרות, חשוב מאוד לדעת קרוא וכתוב, אבל כדאי לזכור
שהמלה הכתובה – והנקראת – מאבדת גובה במהירות, ועתידה, במקרה הטוב,
לוט בערפל .
