על הסדר המדומיין שאנחנו קוראים לו "תרבות" – מתי ומדוע המציאו את הכסף ואת האלים, איך בייתה החיטה את המין האנושי, והאם יהיה טוב

.
קיצור תולדות האנושות
יובל נח הררי
הוצאת דביר. 447 עמודים
.
בשנת 1920 פירסם הרברט ג'ורג' ולס ספר שאפתני על "דברי ימי עולם
– הקווים העיקריים בתולדות העמים והארצות". ארבעה כרכים לא גדולים,
שכללו גם תמונות ומפות. לימים פורסמה מהדורה מקוצרת עוד יותר, בת
כרך אחד בלבד. גרסה עברית של שתי המהדורות ראתה אור בשנות
ה-50 בהוצאת יהושע צ'צ'יק.
.
כך פתח ולס את ספרו: "אין בידינו ידיעות מושלמות על סיפור תולדות
עולמנו. לפני כ-200 שנה היו לאדם ידיעות רק על 3,000 השנים שעד ימיו.
כל מה שאירע לפני כן היה בגדר השערה ואגדה. ספרו של יובל נח הררי,
"קיצור תולדות האנושות", יוצא לדרך במשפט הבא: לפני כ-13.5
מיליארד שנים הופיעו חומר ואנרגיה במפץ הגדול. אם תרצו, זהו כל
הסיפור של תולדות מאה השנים האחרונות.
.
ד"ר יובל נח הררי, מאם התוכנית להיסטוריה עולמית באוניברסיטה העברית,
עשה את הדוקטורט שלו ב"ג'יזוס קולג'" באוקספורד שבאנגליה, וסביר
מאוד להניח שהוא מודע לספרו של ולס, ולהשוואה הבלתי נמנעת ביניהם.
בעוד ולס חצה את הגבול שבין צופה לשחקן על המגרש (הוא נפגש עם
סטאלין, רוזוולט ומדינאים אחרים וניסה להשפיע עליהם לקבל את חזונו
בדבר מדינה עולמית מאוחדת), מביא הררי את תובנותיו על היסטוריה
בלשון של מתאר אובייקטיבי ובלתי-מעורב במידת האפשר. אבל מכך
אין להסיק שדעותיו והשקפותיו של הקורא נותרות מאחורי מסך כלשהו.
הנה כמה דוגמאות:
.
המין האנושי היום איננו להקת זאבים שפיתחה טנקים ופצצות אטומיות,
אלא עדר של כבשים שתאונה אבולוציונית הנחיתה לידיו טנקים ופצצות
אטומיות. וזה לאין שיעור מסוכן יותר.
.
בשבח הרכילות
.
"בעקבות המהפכה הלשונית החלה הרכילות לסייע להומו ספיינס לגבש
חבורות גדולות יותר ויציבות יותר". כאן מתחיל דיון בשאלה גבולות היעילות
של הרכילות. המחבר מביא ממצאים של חוקרי ביצועים שהגיעו למסקנה
שגודלה הטבעי המרבי של קבוצת הומו ספיינס רכלנית הוא 150 פרטים.
מה שאיפשר את פריצת הגבול הזה, ואת התארגנותן של קבוצות גדולות
הרבה יותר, הוא הופעת השפה הפיקטיבית והאמונה באותם מיתוסים,
הקיימים רק בדמיונותיהם של בני האדם. המגוון העצום של כללי התנהגות
שנגזרים ממציאויות אלה הם המרכיב העיקרי של מה שנקרא "תרבויות"
.
התרמית החקלאית הגדולה
.
המהפכה החקלאית, פאר היצירה של הפיכת ההומו ספיינס מלקט-צייד
ליושב אדמה, הבסיס לכל מה שסיפרו לנו עד כה על מערכת הערכים
שמונחת בבסיס התרבות האנושית, אינה, לפי הררי, אלא תרמית. למעשה,
התרמית הגדולה בתולדות כדור-הארץ" לפי תחשיבים שונים, החקלאי
הממוצע עבד קשה יותר מהלקט-צייד הממוצע, ואכל, בתמורה, פחות
מזון. מי אחראי לתרמית הזו? מי רימה כאן את מי? באופן מפתיע, הררי
לא מפנה אצבע מאשימה למלכים ולכוהנים, אלא כל]י הצמחים, ובפרט
כלפי החיטה, השעורה, האורז והתירס. צמחים אלה בייתו את בני-האדם,
ולא אנחנו בייתנו אותם. ההומו ספיינס הבודד לא קיבל דבר מהחיטה
בתמורה. אבל המין כולו קיבל ממנה את היכולת להתרבות ולכלכל
פרטים רבים מאוד באמצעות מזון שגדל ביחידת שטח שב"דרך הטבע"
יכולה לכלכל פרטים ספורים. שוב הסיפור הישן של הקרבת הפרטים
למען הכלל.
.
ביסוד המהפכה החקלאית עומדת טעות בשיקול דעת. בני-האדם היו
מוכנים לעבוד קשה יותר כדי לקבל רווחה כלכלית. אבל הם לא לקחו
בחשבון את גידול האוכלוסיה ליחידת שטח נתונה, דבר שהקטין את
הרווחה הכלכלית ולא איפשר לה לצמוח (אם מותר להשתמש במלה
זו בהקשר זה של החיטה שמבייתת את בני-האדם). כך מצאו את עצמם
בני-האדם עובדים קשה יותר, מבלי לקבל תמורה.
.
מכיוון שברור שהתרבויות האנושיות השונות (הסדרים המדומיינים)
מתפתחות, שואל הררי אם אפשר לזהות כיוון התפתחות מוגדר. התשובה
היא שמבט על תהליכים שנמשכים אלפי שנים, מובילים למסקנה בלתי
נמנעת שהכיוון המאחד את כולם הוא היבלעות והתמזגות של תרבויות
קטנות לתוך תרבויות גדולות מהן. בשנת 10,000 לפני הספירה התקיימו
בעולמנו אלפי תרבויות נפרדות שחיו במנותק זו מזו, כל אחת מסוגרת
ב"עולמה". בשנת 2,000 לספירה, מספרן הצטמצם למאות אחדות. והדרך
עדיין נמשכת. מכאן, עולה המסקנה שברבות הימים אנו (או צאצאינו)
עשויים לחיות בחברה אנושית המאוחדת תחת תרבות אחת. מי שרוצה
יכול לראות בזה נקודת השקה בין תפיסתו של הררי לחזונו של ולס בדבר
מדינה עולמית מאוחדת.
.
ההיסטוריה לא לטובתנו
.
איננו יודעים מה מדריך את בחירותיה של ההיסטוריה. אבל ברור שהן אינן
מודרכות על-ידי טובתם של בני-האדם. אין עדות לכך שמצבם של בני-האדם
משתפר ככל שההיסטוריה מתקדמת. אין עדות כזאת בעיקר מפני שאין
הסכמה באשר למהותה של טובת בני-האדם. תרבויות שונות עשויות
להגדיר את הטובה הזאת בדרכים שונים, שונות לחלוטין ולפעמים אפילו
בדרכים מנוגדות, שעלולות להוביל למלחמת חורמה ביניהן (כששתיהן
בטוחות שהן נלחמות מהצד ה"טוב" של המתרס).
.
מכאן עובר המחבר לדון בדרכים שבהן התרבות האנושית בוחרת לממן
מחקר מדעי. הסיפור הזה מתחיל במימון של מסע קולומבוס לגילוי "דרך
הים להודו", ומגיע למיזמי הענק בני ימינו בתחומי פיסיקת החלקיקים,
מדעי החיים והאסטרונומיה. הסיפור הזה מושפע ישירות מתולדות הכלכלה
ומהמצאת הכסף, וכן מהתפתחות הקבוצה האנושית הקרויה "לאום".
.
תולדות המהפכה – ועתידה
.
מהפכה הפכה להיות המצב הקבוע של העולם. היום, אפילו אדם בן 30
יכול לומר לבני עשרה "כשאני הייתי צעיר, העולם היה אחר לחלוטין".
בעוד ולס מסכם את ספרו בשאלה אם המין האנושי יצליח וימשיך את
דרכו אל החלל והכוכבים, שואל הררי אם נעז לקחת את גורלנו בידינו
ולחדור אל המרחב הפנימי שלנו, מרחב הרגש והנפש, ולעצב כרצוננו
את תודעתנו. אבל בדבר אחד, משפט אחד לפני הסיום, חוזרים ולס והררי
ומסכימים על שאלת השאלות, שנותרת ללא תשובה: האם גורלם וחייהם
של בני-האדם יהיה טוב יותר בעתיד? או בקיצור: יהיה טוב?
.