מדענים מקבלים באופן שוטף פניות מכנסים וכתבי-עת מדעיים קיקיוניים, שמציעים להם לפרסם מאמרים תמורת תשלום. מדענים צעירים רבים, ובמיוחד כאלה שנתונים תחת לחץ לפרסם מאמרים מדעיים, נופלים בפח הזה לפחות פעם אחת. רשימות התפוצה של הכנסים וכתבי-העת הללו ידועות לשמצה ונחשבות לאחד המטרדים הבלתי נסבלים בעולם המדע (שלא לומר אחד מהגורמים המכשילים והמביכים ביותר).
ב-2005 יצרו המדענים האמריקאים דיוויד מזיירס ואדי קוהלה, מאמר שחזר – בכותרת, בטקסט ובדימויים ה"מדעיים" על אותו משפט, שוב ושוב, לאורך עשרה (!) עמודים:
"Get Me Off Your Fucking Mailing List".
"הסר אותי מרשימת התפוצה המזוינת שלך".
הם שלחו את המאמר הזה בתשובה לכל פנייה קיקיונית, ובכך, סברו, נסגר העניין.
אלא שתשע שנים לאחר מכן, בשנת 2014, מדען המחשב האוסטרלי, פיטר ואמפלו, שלח את אותו מאמר (שבו נתקל בשיחות עם עמיתים ברחבי העולם), בתשובה לפנייה קיקיונית "שגרתית", לכתב-העת:
International Journal of Advanced Computer Technology
לתדהמת השולח, הודיעו לו עורכי כתב-העת, כי "לאחר בחינת עמיתים" (אנונימיים), שהעריכו את המאמר כ"מצוין", הם החליטו לקבל את המאמר לפרסום, וביקשו ממנו לשלוח את התשלום בעד הפרסום…
הבוחן, כמובן, לא היה ולא נברא, והבדיקה עצמה לא התקיימה, אבל ניתן היה לצפות שעורכי כתב-העת הקיקיוני לפחות יתחילו לקרוא את המאמר. אילו עשו כן, ברור לחלוטין שלא היו מקבלים אותו לפרסום, לא היו מודיעים על כך לשולח, לא היו מבקשים תשלום – ואולי אפילו היו מסירים את השולח מרשימת התפוצה שלהם…
אבל דבר אחד טוב יצא מכל העניין: מתהליך זה הובהרה התופעה ושיטת העבודה של כתבי-עת מדעיים קיקיוניים רבים שמציפים כיום את עולם הפרסום המדעי.
