ציפורים, שירים וריקודים – כיצד המוח שומע, מנתח מידע ולומד שפה

.
אנשים אוהבים לרקוד. הם אפילו נהנים לראות אחרים רוקדים –
ומזדהים אתם. זו תופעה שמתאפשרת הודות ליכולת נדירה יחסית,
להתאים את תנועות הגוף לגירויים שמיעתיים, או, ליתר דיוק,
לעיבוד של קלט חושי שמיעתי במוח. בפשטות: אנחנו קולטים
משהו באמצעות חוש אחד (שמיעה), ומצליחים לתרגם אותו
לפעולה שאינה קשורה בשום צורה למה שאנחנו קולטים (ריקוד).
שומעים ורוקדים. איך בדיוק זה נעשה? מה הקשר בין שתי הפעולות
הללו? האם היכולת הזאת ייחודית לבני-אדם?
.
בעלי-חיים מסוימים מסוגלים להגיב על צלילים שהם שומעים,
באותו "מטבע": בהפקת צלילים. מדענים שיערו כי התנהגות זו
עשויה להיות קשורה ליכולת של "סינכרון קצבי" – שליטה מוטורית
באיברי הקול, המאפשרת למידה ותגובה על צלילים. אחרי השמיעה
מופעל "מנוע תיאום" במערכת הבקרה של איברי הקול, המתאים את
המערכת להפקת צליל מתאים כתגובה לתליל שנשמע.
מדעני מכון ריקן ביפן בחנו את התופעה הזאת בבעלי-חיים שונים,
ומצאו שתוכים גמדיים מצטיינים במיוחד בתחום זה. המדענים
אימנו את התוכים הגמדיים ללחוץ על כפתור מסוים, בתגובה לשמיעת
נקישות של מטרונום בקצב מסוים. ב-46 ניסויים הצליחו התוכים
להגיב על הקצב המסוים בתוך מסגרת זמן מוגדרת. עם זאת, רמת
הדיוק במשך הזמן שחלף עד להפקת התגובה, היה תלוי בקצב. רק
פרט אחד מתוך שבע ציפורים הצליח להפיק תגובה קולית לנקישות
מטרונום במרווחי זמן של 450 אלפיות השנייה. לעומת זאת, כל
התוכים הגיעו להישג זה כאשר נקישות המטרונות באו במרווחי זמן
של יותר מאלף אלפיות השנייה.
.

.
בשלב הבא השתמשו המדענים במודלים ממוחשבים שמדמים וחוזים
בהצלחה את התנהגות התוכים בתרחישים שונים כגון ניקור אקראי,
או תגובות לגירויים פיסיים שונים כמו רוח, מגע ועוד. אבל אף אחד
מהמודלים האלה לא הצליח להסביר ולחזות את תגובת התוכים
הגמדיים למקצבי הנקישות של המטרונום.
.
איך בדיוק נקבע הקשר במוחם של התוכים, בין הקלט הקולי לפלט?
מה משמעות העובדה שקלט מסוים מוביל תמיד לפלט קבוע?
המדענים היפניים סבורים שפיענוח התעלומה הזאת תשפוך אור
חדש על מנגנוני למידת השפה בבני-אדם.
.