.
ריצ'רד פיינמן (1918 – 1988), פיסיקאי זוכה פרס נובל לשנת 1965 ואחד מהמדענים
הגדולים במחצית השנייה של המאה ה-20. הוא נודע בעיקר בזכות עבודתו על האלקטרודינמיקה
הקוונטית – עבודה ש"הצילה" את הפיסיקה מהצורך "להתחיל הכל מחדש". הוא גם נודע
כמי שהמציא את רעיון הננו-טכנולוגיה, והציע את האפשרות של יישום עקרונות
קוונטיים בעולם המיחשוב (כיוון שמעסיק כיום הרבה מאוד מדענים, אך עד כה ללא אופק
יישומי בטווחי זמן הנמדדים במשך חיי אדם).
.
מי באמת המציא את הננו-טכנולוגיה
.
פיינמן נודע ביחס מקורי, מאתגר וביקורתי כלפי כל הדברים שבעולם. הוא לא הרבה
לעסוק במערכות היחסים שבין מדעי הטבע והמדעים המדויקים לבין מדעי החברה והרוח.
אבל כשעשה זאת, הצליח תמיד לגרום לאנשים לחשוב שוב על דברים שסברו שיש להם
בעניינם דעות מוצקות.
.
הנה, לדוגמה, קטע מתוך הספר "החדווה שבגילוי דברים", שהוא אסופת ראיונות שקיים
פיינמן. הקטע לקוח מתוך הרצאה שנשא פיינמן לפני מדענים בסימפוזיון "גליליאו"
באיטליה (1964).
.
"אני פרופסור פיינמן, למרות החליפה המעונבת הזאת. לרוב אני נותן הרצאות בחולצה
קצרה, אבל כשהתכוונתי לצאת מהמלון הבוקר אמרה לי אשתי, "אתה חייב ללבוש חליפה".
אמרתי לה, "אבל לרוב אני נותן הרצאות בחולצה קצרה". היא אמרה, "כן, אבל הפעם אין
לך מושג על הנושא שאתה עומד להרצות עליו, אז כדאי שתעשה רושם טוב…". אז השגתי
לי מקטורן.
.
"כולנו מרגישים עצב כשאנחנו מסתכלים על העולם ורואים כמה מעטים הדברים שהשגנו,
בהשוואה למה שנראה לנו כפוטנציאל של המין האנושי. אנשים בעבר חלמו על העתיד.
ועכשיו, כשהעתיד התגשם, אנחנו רואים שבמובנים רבים התעלינו על החלומות, אבל
במובנים רבים עוד יותר, החלומות שלנו היום נותרו אותם החלומות שהיו לאנשים בעבר.
"פילוסופים בכל הדורות ניסו למצוא את סוד הקיום, את המשמעות של כל זה. כי אם הם
יוכלו למצוא את המשמעות האמיתית של החיים, אז כל המאמץ האנושי הזה, כל
הפוטנציאל הנפלא הזה של יצורי אנוש, יהיה אפשר אז להפנות אותו לכיוון הנכון
וכולנו נצעד קדימה בהצלחה גדולה. ולכן ניסינו כל מיני רעיונות.
.
"אבל שאלת המשמעות של כל העולם, של החיים, של האדם וכן הלאה, קיבלה תשובות
הרבה מאוד פעמים מאת הרבה מאוד אנשים. למרבה הצער, כל התשובות שונות זו מזו,
ואנשים עם תשובה אחת מסתכלים בזוועה במעשים ובהתנהגות של אנשים עם תשובה
אחרת. זוועה, מפני שהם רואים אילו דברים נוראים נעשים; איך האדם נדחק למבוי
סתום בגלל ההשקפה הנוקשה הזאת על משמעות העולם. למעשה, אולי האמת היא
שבגלל הממדים הפנטסטיים האלה של הזוועה מתברר לנו כמה גדול הפוטנציאל של
האדם, ואולי זה מה שנותן לנו תקווה שאם נוכל להפנות את הדברים לכיוון הנכון, המצב
יהיה הרבה יותר טוב.
.
"אם כן, מהי המשמעות של כל העולם? אנחנו לא יודעים מהי משמעות הקיום. אנחנו
אומרים, כתוצאה מחקירת כל ההשקפות שהיו לנו פעם, אנחנו מגלים שאנחנו לא יודעים
את משמעות הקיום; אבל באמירה שאנחנו לא יודעים את משמעות הקיום, כנראה מצאנו
את האפיק הפתוח – אם רק נסכים שתוך-כדי התקדמותנו, נשאיר אפשרויות פתוחות
לדרכים חלופיות, שלא נאמין בהתלהבות בעובדה, בידע, באמת המוחלטת, אלא נישאר
תמיד באי-ודאות – "ניקח סיכון". האנגלים, שפיתחו את הממשלה שלהם בכיוון הזה,
קוראים לזה "לתעות ולהתקדם". וגם אם זה נשמע די טיפשי, די מטומטם, זוהי הדרך
הכי מדעית לצעוד קדימה. להחליט מראש על התשובה, זה לא מדעי. כדי להתקדם,
צריך להשאיר את הדלת פתוחה במקצת – רק במקצת – ללא-ידוע.
.
"אנחנו רק מתחילים את התפתחותו של המין האנושי; את פיתוחה של הנפש האנושית,
פיתוח החיים התבוניים – יש לנו עוד שנים על שנים בעתיד. מוטלת עלינו האחריות לא
לתת תשובות כיום על מה משמעות כל זה, להריץ את כולם בכיוון אחד ולומר: "זהו
הפתרון של הכל". כי אז נכבול את עצמנו לגבולות הנוכחיים של הדמיון שלנו. נוכל
לעשות רק את אותם דברים שאנחנו חושבים היום שאלה הדברים שצריך לעשות. ואילו
אם נשאיר תמיד מעט מקום לספק, מעט מקום לוויכוח, ונתקדם באופן שהוא אנלוגי
למדעים, אז הקושי הזה לא יתעורר. לכן אני מאמין שגם אם זה לא ככה היום, אולי
יבוא יום ותתחיל תקופה, הייתי מקווה, שבה יהיה מובן היטב שסמכות הממשלה צריכה
להיות מוגבלת; שאסור לתת לממשלות את הסמכות להחליט על תקפותן של תיאוריות
מדעיות, שזה יהיה מגוחך אם הן ינסו לעשות את זה; שלא הן צריכות להכריע בין התיאורים
השונים של ההיסטוריה או של התיאוריה הכלכלית או של הפילוסופיה. רק בדרך הזאת
יהיה אפשר לפתח בסופו של דבר את האפשרויות האמיתיות של המין האנושי העתידי".
.
הנה הרצאה של פיינמן על המדע ומטרותיו:
.
.
