על הצליחה – על האינסטינקט הלשוני מאת סטיבן פינקר

.
האינסטינקט הלשוני – כיצד המוח יוצר שפה
סטיבן פינקר
עברית: מאירה טורצקי
הוצאת שלם. 490 עמודים
.
בקורסים בסיסיים לכתיבה, מביאים לעתים דוגמאות נפוצות לדרך שבה
כותבים לא מיומנים "נופלים" בפח של הטריוויאליות, שלא לומר ה"יכנאיות".
אחת הדוגמאות ("מה לא לעשות") היא פתיחת מאמר בדרך הבאה:
"כבר בשחר ההיסטוריה, שאף האדם לעוף. והנה היום, חשפה התעשייה
האווירית מטוס קל חדש, תוצרת כחול-לבן, אשר מגשים את החלום הזה.
השמיים, מתברר, הם כבר לא הגבול"…. וכו' וכו' וכו'.
.
והנה, מה מביך להיתקל בספר הזה בטקסט הבא (עמוד 174): "זה מאות
שנים חושש האדם שמא היצורים המתוכנתים שברא יעלו עליו בחוכמתם,
ישתלטו עליו"… וכו' וכו' וכו'. בהמשך מובאת "האגדה הימיביניימית על
הגולם מפראג". רק מה? המהר"ל מפראג (הרב יהודה ליווא, הריהו "מורנו
הגדול הרב ליווא" = המהר"ל), חי בין השנים 1520 – 1609. ימי הביניים
הסתיימו לפי התפיסה הרווחת עם גילוי אמריקה ב-1492, עוד לפני שנולד.
המועד המאוחר ביותר – והלא נפוץ – המיוחס לסיום ימי הביניים, הוא
1543 (תגליתו של קופרניקוס). האגדה על הגולם מיוחסת לרב ליווא בעת
שהיה הרבה אחרי גיל 23. עכשיו, מי שלא טורח לבדוק עובדות
בסיסיות, למה ומדוע שנקבל ממנו ספר ארוך, מורכב ומסובך על עניין
טעון כמו התפתחות השפה האנושית?
.
אם לא די בזה, הגבה השנייה אמורה להתרומם כמעט לרמתה של הגבה
הראשונה, כאשר איש האקדמיה והמדען המכובד מצטט בידענות כותרות
"מכתב עת בשם 'הסאן'". ה"סאן", למי שלא יודע, הוא צהובון סופרמרקטים
המספר על מלאכים, ושדים, עיטי ענק שתוקפים מטוסים, נשים שיולדות
תינוקות עם ראש סוס, וכיוצא באלה ניסים ונפלאות שמסייעים לאנשים
לעבור ברוח טובה את תקופת ההמתנה לתורם אצל הקופאית. ה"סאן"?
באמת? אתם בטוחים שזה פתיח ראוי למספר פרקים בספר (והדיון
וההתעמתות עם "ממצאי הסאן" ממשיכים גם בתוככי הפרקים).
.
יכול להיות שכל הגישה הקלילה והמקלה (אפילו בעובדות היסטוריות),
נועדה ליצור מסכת נעימה ונגישה לקורא הלא מקצועי שמתעניין בתחום
מדעי כל-כך מורכב כמו התפתחות שפה. אבל דווקא כאן, כשמגיעים
לעצם העניין, הכותב מאבד עניין בקוראים. הוא חותך במהירות לז'רגון
המקצועי הישן, הטוב והבטוח, משרטט דיאגרמות ו"פירמידות זרימה"
סתומות למדי, ומצדיק, בגדול, את המוניטין שיצאו לספרי הדקדוק
הישנים. ואם לא די בזה, ניכר שבמקומות ה"מתאימים" (הקשים יותר,
כמובן), בחרו המתרגמת והמו"ל להישאר בחיקה החמים של השפה
האנגלית.
.
השורה התחתונה: לא ברור למי מיועד הכותר הבלתי נגיש הזה. בשביל
קורא לא מקצועי הוא בלתי ניתן לצליחה.
.