מפציעים, גומרים, זורקים הולכים. "חזית אחת" בגלריה קונטמפוררי

.
יזכור עם ישראל, את בניו ובנותיו, אמנים ואמניות, שנסקו אל ההצלחה – ובחרו
ללחוץ על כפתור המפלט, ומאז נשמתם ואמנותם צרורות בצרור החיים. במילים
אחרות, יש רק דבר אחד יותר טוב (מבחינת מחיר השוק) מאמן מת: אמן שפרש
מהאמנות (עדיף, אחרי שיא מסוים), ועבר לעסוק בכתיבת ספרי ילדים, חליבת
עיזים, או בפילוסופיה.
.
נטישת האמנות מלווה את האמנות מיום שנוסדה. אברהם אבינו, למשל, עסק
בעיצוב אלילים. עבודות הקרמיקה (חימר שרוף וצבוע) שלו, הוצגו בחדר התצוגה
של העסק המשפחתי ("תרח ובנו – עיצוב אלילים"), וזכו להצלחה ניכרת בקרב
תושבי האימפריה העיראקית הקדומה. עד שיום אחד הוא התחיל לשמוע קולות
("לך לך"), לקח מקל גדול, שבר את כל הפסלים (פסילים), הפך את המקל למקל
נדודים – ועבר לעסוק בפילוסופיה.
.
הציטוט הראשון ברשימת הציטוטים החודשיים שמופיעים בראש האתר הזה, שייך
לליאונרדו דה-וינצ'י: "אמנות לעולם אינה נגמרת. היא רק ננטשת". ג'יי די סלינג'ר
לא הוסיף לכתוב אחרי "התפסן בשדה השיפון". אריק איינשטיין חדל מלהופיע לפני
שנים. נטישה בשיא היא פעולה שהשכל ממליץ עליה. היא ממקסמת את הערך
של ההישגים, היא מאפשרת פנאי (עיסוק בפילוסופיה, או בכל תחום אחר שמספק
מזור לנפש), היא מבטיחה חיי נצח בתודעה הציבורית, עם "הופעות אורח", מעת לעת,
סוג של נסיעה בזמן, או סיאנסים שמתדלקים את המשך קיומו של הזיכרון הציבורי,
ולעיתים אפילו מעצימים אותו עד כדי מיתוס.
.
מנגנון השמדה עצמית
.
ארנון בן דוד היה אמן שטס גבוה בשמי האמנות הישראלית. אבל יום אחד, אחרי
תערוכת ענק שהציג בביתן הלנה רובינשטיין של מוזיאון תל-אביב ("עבודות
חדשות"), ושבפתיחתה נישא, החליט (במודע, או שלא במודע) שזה הרגע שאותו
כדאי לקבע, הן בזכרונו שלו, והן בזיכרון הציבורי לגביו. הוא הפעיל את מנגנון
ההשמדה העצמית שטבוע בכל אמן, ובכל עבודת אמנות, ובכל רעיון באשר הוא
(ממש כמו מנגנון ההשמדה העצמית הטבוע ברוב התאים החיים) – ונעלם מהנוף
המקומי כשדמותו, ברגעיו הגדולים, עדיין צרובה על רשתיות עינינו.
.
ועכשיו בא דורון רבינא, ומזמין אותו לביקור מולדת קצר בתודעה שלנו, תוך כדי
דיון במהותה של "תערוכה", כמעין קו מטרה, חזית אחת שאליה מוטלות תוצאותיו