.
צ'ו אן לאיי ומאו טסה טונג. 1956.
כן, מאה. לא אלף, כפי שרבים טועים ו"מצטטים".
הטעות נובעת, ככל הנראה, משירו הידוע של אברהם בן-זאב, "זמר, זמר לך":
.
זֶמֶר זֶמֶר לָךְ
זֶמֶר זֶמֶר לָךְ
זֶמֶר לָךְ מְכוֹרָתִי, מְכוֹרָתִי
הַמַּעְגָּל סוֹבֵב
זֶמֶר לָךְ דּוֹבֵב
זֶמֶר לָךְ מְכוֹרָתִי, מְכוֹרָתִי
.
הֲרָרַיִךְ הֵמָּה יִשְׂמָחוּ
עֵת מְחוֹל הַהוֹרָה יִסְעַר
אֶלֶף פְּרָחִים לְפֶתַע יִפְרָחוּ
יְכַסּוּ אֶת עֵין הַמִּדְבָּר
.
לאיי וטונג קבעו את הסיסמה הזאת שבע שנים לאחר עלייתה של המפלגה
הקומוניסטית לשלטון בסין (1949). בשנים הראשונות דיכא מאו את האינטלקטואלים
בסין, אבל בשנת 1956 נוכח לדעת שאי-אפשר להתקדם
טכנולוגית ומדעית בלעדיהם. כך נולדה הסיסמה החדשה: יפרחו מאה פרחים.
כלומר, תנו למאה תפיסות עולם, או דעות, להתחרות. התפיסה הדמוקרטית
כביכול הזאת נשענה על ביטחון שאיש לא יעז למתוח ביקורת חריפה מדי על
המפלגה. כך נפתחה תקופה של חופש אינטלקטואלי יחסי.
.
בשנת 1958 נקבע בבייג'ינג "קיר הדמוקרטיה" (מי שרואה כאן נבואה על הקיר של
פייסבוק, ועל כוחו הפוליטי המוכח, עושה זאת על אחריותו), שעליו נהגו
הסטודנטים לתלות פתקים וכרזות עם דעותיהם. תוך שנה החלו הפגנות והביקורת
הציבורית על השלטון צברה תאוצה, ומבחינת השלטון, "יצאה משליטה".
.
בתגובה פורסם ב"יומון העם" מאמר שבו נקבע כי תחת הסיסמה "יפרחו מאה
פרחים", ניתנה אפשרות גם לפרחים רעילים לפרוח – כדי שאפשר יהיה לזהותם
ולעוקרם מן השורש. ואכן, תוך זמן קצר נאסרו אינטלקטואלים רבים, ומכיוון
שהיו "חסרי תודעה מעמדית", הם נשלחים לחינוך מחדש בכפרים העניים.
