זהירות, הממותה – ממותות קטנות נהנו יותר

.

בין תדמית למציאות, נפערים לעתים פערים ריבים למדי. מקרה

הממותה יכול לשמש דוגמה בעניין הזה. הממותה, אותו בעל-חיים

שהתקיים על-פניו של כדור-הארץ בתקופת הקרח, זכתה לתדמית

של בעל-חיים ענקי, שנכחד, וחלף ועבר מהעולם לפני 9,500 שנה.

אבל עכשיו נראה שהיו ממותות לא כל כך ענקיות, ושהן שרדו

עד לתקופה מאוחרת הרבה יותר, וייתכן אפילו שעד לפני 4,000
שנים.
.
האפשרות הזאת עולה ממחקר שביצעו הפליאונטולוגים ואדים

גארוט ואנדרי שר מהאקדמיה הרוסית למדעים במוסקווה. הם

מצאו שיני ממותה מאובנות באדמתו הקפואה של האי וראנגל,

המצוי באוקיינוס הארקטי, במרחק של 190 ק"מ מחופה הצפון מזרחי

של סיביר. בחינות תיארוך הראו שהשיניים הן בנות 4,000 עד 7,000

שנים לכל היותר. גודלן של השיניים מרמז על כך שהממותה

המאובנת הגיעה בחייה לגודל השווה לכמחצית מגודלן של

הממותות ה"רגילות".
.
הביולוג אדריאן ליסטר מיוניברסיטי קולג' בלונדון, אנגליה,

מעריך שגובהן של הממותות מווראנגל לא עלה על 1.80 מטר,

ומשקלן הסתכם, לכל היותר, בכשתי טונות (ממותות "רגילות" הגיעו

לגובה של שלושה מטרים ולמשקל של שש טונות).
.
ממצאים אלה עשויים להצית מחדש את הוויכוח בדבר הסיבות

להיכחדות הנרחבת של היונקים הגדולים, לפני 10,000-12,000 שנים.

סברה אחת בעניין זה אומרת שסופה של תקופת הקרח התבטא

בשינויים סביבתיים שהם סיבת ההכחדה של בעלי-חיים רבים. סברה

אחרת מייחסת את ההיעלמות לפעילותם הנמרצת מדי של ציידים

אנושיים. (זה ויכוח שמזכיר במידת מה את חילוקי הדיעות הקיימים כיום

באשר לחלקה של הפעילות האנושית בשינויים אקלימיים)
.
שר וגארוט חקרו 29 שיניים חותכות ("שנהבים") של ממותות

מבוגרות. חמש מהן הגיעו לגודל דומה לזה של הממותות שנתגלו

בעבר. תיארוך באמצעות פחמן 14 (האיזוטופ הרדיואקטיווי של

הפחמן), הראה שגילן של שיניים אלה הוא בין 13,000 ל-20,000 שנים.

שאר 24 השיניים היו קטנות הרבה יותר וגילן תוארך באותה טכניקה,

ונקבע כי הוא נע בין 4,000 ל-7,000 שנים לכל היותר. תוצאות

דומות של מבחן תיארוך התקבלו במאובני ממותות אחרים שנמצאו

באותו אתר, בעבר.
.
ייתכן)כפי שטוענים חוקרים אחדים), שהתוצאות שהתקבלו

במבחן התיארוך שהתבסס על פחמן 14, היו שגויות. שגיאות כאלה

עשויות להתרחש כאשר בחומר הנבדק מצויים חומרים זרים שחדרו אליו

במשך הזמן. בדיקה המתייחסת לחומר הזר, עלולה להעלות ממצאים

שגויים. אבל, אומרים שר וגארוט, תהליכים כאלה (במקרה זה

מדובר בחדירת חומר זר, מאוחר יותר, לעצמות הקבורות בקרקע),

מתרחשים במידה מעטה יחסית באזורים קרים. תמיכה נוספת בנכונות

התיארוך שבוצע, עולה מהעובדה ששתי מעבדות נפרדות ולא תלויות

קיבלו את אותן תוצאות.
.
החוקרים מעריכים, שהממותות מסיביר הגיעו לאי וראנגל בתקופת

הקרח, כאשר האי היה מחובר בגשר יבשתי נמוך אל היבשת.

לפני 10,000 שנה כבר היה הגשר הזה שקוע מתחת לפני המים. באי,

שנותק מהיבשת, צומחים גם כיום צמחים שונים, הדומים לאלה

שאיכלסו את שדות העשב של תקופת הקרח, כך שנראה שהתקיימו בו

תנאים מתאימים לשרידתן של הממותות. אבל, לפי השערה אחת, התנאים

לא היו די טובים לכלכלתן של ממותות גדולות, רגילות. וכך, במשך

השנים, התפתחו באי ממותות קטנות יותר, שהתאימו את עצמן לסביבה

החדשה, ובעיקר ללחץ התזונתי. גורם נוסף שיכול היה לפעול

בכיוון זה, הוא הבידוד הגנטי של אוכלוסיה קטנה של בעלי-חיים

(מה שגרם בהכרח להזדווגויות בין קרובים גנטיים).
.
עם זאת, התשובה המלאה לשאלה זו עדיין אינה ידועה. בימים

אלה עוסקים החוקרים בבניית מודל אקולוגי שיהווה הדמייה לתנאים

הבוטניים והזואולוגיים ששררו באי וראנגל עד לתקופה שלפני

4,000 שנה. במקביל נבחנות ומתוארכות שיניים מאובנות של ממותות

נוספות, שנמצאו במקום.