.
הספר "מעוף כלולות" נכתב בשנת 1993 וראה אור בשנת 1994 בהוצאת "כתר".
.
פרק עשירי.
.
איש האבן שינה את תנוחתו. בויקו נשען לאחור, גורם לשתי רגליו
הקדמיות של הכסא להתרומם מעט באוויר. רגליו שלו נחו על השולחן, משני
צידי המסוף. ידיו היו שלובות מאחורי עורפו. הוא התנדנד לו כך, לאטו,
פיו פעור ועיניו, שסביבן התפתחו טבעות שחורות, עצומות למחצה. על
הרצפה, סביבו, נערמו דפי פלט וכרטיסי זיכרון זמניים.
.
נלי ישבה בכורסת הצמודה לחלון ושתקה, שתיקה מתוחה, כמעט
מופגנת. הוא יכול היה לראותה מזווית עינו, אבל נמנע מלהישיר אליה
מבט. הוא דיבר בשקט, כמעט בלחש, כאילו לעצמו, ולא הרים את מבטו
מהשולחן. צריך עוד לבדוק את זה, אבל כפי שהדברים נראים עכשיו, נראה
שייתכן שההבדל ביניהם אינו קיים בשורה התחתונה, כלומר, ייתכן שמה
שקרה, הוא שבעצם לא התבצע שינוי מהותי אלא רק משהו כמו ארגון מחדש,
כמו ערבוב של חפיסת קלפים. הוא הרים את מבטו. את מבינה? היא הנידה
את ראשה לצדדים. שום דבר.
.
הוא עצם את עיניו, אבל שרירי פניו הביעו את המתח שגאה בו. נלי
קמה, וללא אומר ודברים ניגשה אליו וליטפה את מצחו. הוא הפנה את
צווארו ונשק לאמת ידה. כך נותרו זמן מה, עד שנלי שיחררה את ידה
בעדינות, ניגשה למטבחון והחלה להכין משקה חם כלשהו.
.
הוא התחיל מחדש. המערכת סימה את ההשוואה הראשונית בין הרצפים
הגנטיים של הצרעות לאלה של הדינזאורים, ולא מצאה הבדל עקרוני בשורה
התחתונה. כלומר, נסי להבין, היו כשלושת אלפים מיני דינוזאורים, ולא
מכולם יש לנו דגימות גנטיות. יש גם כשלושת אלפים מיני צרעות, אולי
יותר, ולא מכולן יש לנו דגימות גנטיות מנותחות וממופות. וההשוואה
עצמה בוצעה ברמה ראשונית בלבד, בקווים כלליים. ברמת הצופן הגנטי
הראשון. אבל המערכת מצאה לפחות חמישה מקרים ברורים כמעט לחלוטין,
שבהם אין הבדל בסך כל קבוצות הבסיסים בגנום של מין דינוזאור
מסוים, לבין סך כל קבוצות הבסיסים בגנום של צרעה ממין מסוים.
.
נלי עצמה את עיניה. אופס. הוא התבונן בה בשקט. עוד לא הבנת?
תראי. המערכת בחנה את הרצף הגנטי של כל מין דינוזאור ושל כל מין
צרעות בנפרד. אבל היא אגרה ומיינה את הגנים השונים, לא לפי הסדר שבו
הם מוצבים במולקולה הטבעית, אלא כרצפים נפרדים, העומדים בפני עצמם.
לכן המיון דרש זמן רב כל כך. עכשיו, כמו במשחק קלפים ילדותי, המחשב
נטל גן כלשהו, מקרי לחלוטין, של דינוזאור, ובדק, אם יש גן בעל הרכב
כזה בחפיסת הגנים של צרעה. אם יש, הוא הניח את שניהם "בצד", והמשיך
הלאה. למעשה, הרצפים שהושוו לא היו גנים שלמים אלא מעין קטעי משנה
של גנים, הקרויים אקסונים. אלה הקטעים שמולם נוצרים הקטעים של
האר-אן-אי השליח, השורדים לאחר כל תהליכי העיבוד והעריכה שהוא עובר.
הקטעים האלה, הם למעשה הקטעים המקודדים את החלבונים הנבנים בגוף. הם
הקובעים את מאפייניו ואת תכונותיו של האורגניזם. נלי זכרה משהו מכל
זה מימי בית-הספר הרחוקים. היא הנהנה. המשך. בויקו לגם מספל הקפה.
בקיצור, בחמישה זוגות כאלה, של צרעות ודינזאורים, המערכת מצאה הרבה
מאוד זוגות של אקסונים זהים. הרבה מאוד מאוד. זאת אומרת… זה
נראה… הוא השתתק.
.
אין הבדל ביניהם, אמרה נלי במקומו. ובכן, בויקו היה נבוך
בעליל. כן, כך זה נראה. שום הבדל עקרוני, בכל אופן. זה כאילו
שהדינוזאורים שיחקו עם הרצף הגנטי שלהם בקלפים. הם התחילו בחבילה
שבה הגנים – או האקסונים – היו מסודרים לפי מיפוי דינוזאורי, ואז
טרפו את הקלפים, כלומר את האקסונים, ואז, הסידור החדש של החפיסה
הגנטית, לא יצר עוד דינוזאורים, אלא צרעות.
.
מצחה של נלי נחרש קמטים. אז מה, הדינוזאורים והצרעות הם,
בעצם, פנים שונות של אותו בעל חיים? בויקו הוריד את רגליו מהשולחן
וגחן קדימה, לעסות את שוקו. כן, אבל לא בדרך כוללנית כזאת. זה הולך
בזוגות של מינים. הרצף הגנטי של טירנוזאורוס-רקס, למשל, זהה ברובו
לזה של הצרעה המזרחית. הרצף של קולופיזיס, דומה לזה של צרעת עלי
השקד, הרצף של אלברטוזאורוס דומה לזה של צרעת הפלך. ויש עוד. וברגע
זה המערכת ממשיכה לעבוד ולחפש זוגות נוספים. נלי קטעה אותו. אז הם
זהים, וזה אומר שלמעשה הדינוזאורים לא נכחדו… הם עדיין כאן,
איתנו… ובעצם תעלומת היכחדות הדינוזאורים מעולם לא הייתה קיימת.
העייפות השתלטה עליו. אולי התעלומה ההיא לא קיימת, אמר, אבל
עכשיו יש לנו עסק עם תעלומה הרבה יותר גדולה ומורכבת. גנים הם לא
קלפים. אתה לא יכול לערבב ולטרוף את הגנים שלך, ואז, נניח, לפרוש
כנפיים כציפור.
.
נלי שקלה את זה בזהירות. למה לא? הוא התפוצץ. למה לא? למה
לא?! ברצינות, את הרי לא מצפה שאני אענה על השאלה הזאת. היא הביטה
בו בשקט. דווקא כן. אם הדינוזאורים עשו זאת, למה שגם אנחנו לא נוכל
לעשות זאת? שרלוק הולמס, זוכר? אמר שלא חשוב עד כמה האפשרות היחידה
שנותרה אינה סבירה. אם פסלת את כל האפשרויות האחרות, האפשרות
האחרונה הלא סבירה הזאת, היא האמת, וצריך רק למצוא את ההסבר ולגלות
כיצד התאפשרה ובוצעה. עפעפיו איימו למחוץ אותו תחתם. אני מוכרח
לישון, נלי. אני נופל.
.
***
.
הם היו טלקינטיים. בויקו התהפך לצד השני, ופלט נהימות שהעידו
בבירור על אי שביעות רצון. אבל היא לא הניחה. בויקו, אני חושבת
שהבנתי. הם היו טלקינטיים. הדינוזאורים זאת אומרת. הם הזיזו דברים
באמצעות המחשבה, וכך הם שינו את המיקום של הגנים ברצף הגנטי שלהם.
הוא התיישב באחת. על הקיר, מולו, הראה השעון את השעה שלוש לפנות
בוקר. הוא שקע לאחור, אל הכריות. הלכה השינה. בגלל זה הערת אותי?
היא התעלמה מנימת הטרוניה שבקולו. הם עשו את זה לעצמם. אתה מצאת את
הפיתרון הזה, זוכר? אמרת שאתה לא יכול לערבב ולטרוף את הגנים שלך,
ואז, נניח, לפרוש כנפיים כציפור. אבל זה בדיוק מה שהם עשו. חשבו מה
הם רוצים להיות, מה כדאי להם להיות, תכננו לעצמם רצף גנטי, אבל לא
היו להם כלים להנדסה גנטית כמו שיש לנו, אז הם הסתפקו במה שיש,
בגנום שלהם עצמם, רק סידרו אותו בדרך יותר מוצלחת, מבחינתם.
.
מה את מנסה להגיד לי? שהדינוזאורים היו גאונים? נלי הביטה בו
בחוסר סבלנות. אם יכולת טלקינטית היא גאונות בעיניך (בעיני לא), אז
התשובה היא כן. בכל אופן, זו האפשרות היחידה שנותרה, והיא חייבת
להיות האמת. אם לא היה שם אף אחד שיכול היה לעשות להם את זה, ואם הם
הפכו איכשהו לצרעות, אז ברור שהם עשו את זה לעצמם, ומכיוון שלא היו
להם אמצעים טכניים, נשארה רק האפשרות הטלקינטית. זה גם מתאים
למה שסיפרת לי על ורגיליוס ושמשון. אתה זוכר, דיברנו על זה אז,
אצלך בבית. דבורים שנוצרות על פגרים של בעלי חיים שונים. זה נראה
כאילו שבעל החיים הזה שיחק בחפיסת הגנים שלו, וכתוצאה מכך חדל
להתקיים, מת, ובמקומו הופיע בחיים בעל חיים אחר, שנוצר כתוצאה
מהסידור החדש של אותה חפיסת גנים. כך יכולים להיווצר אלפי מינים של
צרעות. לפי ורגיליוס, יש צרעות סוסים, וצרעות בקר, לפי שמשון יש גם
צרעות אריה… בויקו המשיך את הרשימה: וצרעות דינוזאור… וצרעות
אדם.
.
***
.
השאלה היא איך עושים את זה, אמרה נלי, איך משחקים ברצף הגנטי
ונהפכים לצרעות. בויקו רכן שוב על מסוף המחשב שלו בניסיון לברר אם
המערכות ההולוגרפיות המרוחקות מצאו זוגות נוספים של מיני בעלי חיים
ששיחקו פוקר גנטי. הוא צחק. רק אל תנסי את זה, תעשי לי טובה, גם
ככה החיים הסתבכו לי יותר ממה שתכננתי. הוא הפעיל מגעים שהוקרנו על
ידי המערכת על המרקע, ואז נרתע לאחור, חיוור כסיד. הייתי צריך לדעת
את זה, מילמל, הייתה לו דלת אחורית אל תוך המערכת, לבן זונה. עוד לא
נולד האיש שלא ישאיר לעצמו דלת כזאת למערכות שהוא בונה. הוא חטף לי
אותה ממש מתחת לידיים. עכשיו הוא יודע את כל מה שאני יודע, ומה
שיותר גרוע, הוא בטח יודע שגם אני יודע את זה. והוא גם יודע בדיוק
איפה אני נמצא. לעזאזל, הפעם באמת הסתבכתי. הוא כיבה את המסוף, אבל
זה לא עזר. לא עברה יותר ממחצית השעה, ונורית התקשורת בפינת המרקע
החלה לקרוץ. בויקו עימעם את מערכת שיגור התמונה, והפעיל רק את הערוץ
הקולי. פניו המחייכים של פיל ברס השקיפו אליו ממרחק חמישה עשר
סנטימטרים. בויקו נרתע בבהלה.
.
הוויזו שלך לא מכוון, הוא אמר, אבל לא חשוב. מה שלומך, נערי,
אני באמת מצטער על שנאלצתי להיעדר מחתונתך, ואגב, מה שלום הנערה
הנפלאה, אנא מסור גם לה את התנצלותי הכנה על כך. בויקו הצליח לפלוט
"כן אדוני" חלש מבלי לגמגם. פיל, פיל, אמר פיל, למה שלא נפסיק עם
ה"אדוני" הזה. אני הרי ידיד משפחה ותיק, הכרתי אותך עוד כשהסתובבת
מתחת לשולחן מבלי להתכופף, אז איך זה שנעשיתי פתאום "אדוני"
בשבילך? בויקו אסף אוויר. בסדר, אדוני, כלומר, אה… פיל. האיש על
המרקע חייך בסיפוק. טוב. אני אגיד לך למה התקשרתי, ואגב, אני מקווה
שאני לא מפריע? בכל זאת, זוג בירח דבש… בויקו פלט במהירות, לא
אדוני, כלומר, פיל, זה בסדר גמור, מובן שאתה לא מפריע. פיל המשיך.
טוב. אז האמת היא, שאני מרגיש שאני חייב למלא את החסר ולבלות מעט
אתך ועם רעייתך המקסימה… האיש שבקיר צרח משהו. שפתיו התעוותו בזעם
נורא, אבל קולו לא נשמע. בויקו החל למלמל מחאה שקטה, אבל פיל היסה
אותו בתנועת גבה אחת, שחשפה למשך הרף עין, מבט קר וקשוח, שחלף לרוחב
מבעו, והוסווה ונעלם כלא היה. ולמזלנו, הדגיש, זו גם לא טרחה
מיוחדת, כי בכל מקרה, עמדתי לפגוש בימים אלה את ידידי, פרופ' אייב
דאנאשווילי. זה עתה החלפתי אתו כמה מלים, והבנתי שהוא הזמין אתכם
לארוחת ערב, הערב. האם זה לא יהיה מאוד לא מנומס מצדי אם אקפוץ
אליכם ואתפרץ לארוחת הערב האינטימית שלכם עם דאנאשווילי?
.
***
.
זה היה פיל, אמר בויקו לנלי שיצאה מחדר הרחצה, עטופה מגבת
שנשאה את סימני הזיהוי של סלע האהבה. הוא בא לכאן, אלינו, הערב. הוא
העיף מבט בצג הזמן בפינת המסוף, עוד פחות מעשר שעות.
.
הפרק הבא יפורסם מחר.
.
