.
סופרנובה שהתרחשה לפני 340,000 שנים במרחק של כמה עשרות (או
לכל היותר 200) שנות אור בלבד מכדור-הארץ, אולי פגעה בשכבת האוזון
בסטרטוספירה של כדור-הארץ, וכתוצאה מכך ייתכן שקרינה אולטרה סגולה
שמקורה בשמש, חדרה והגיעה אל פני האדמה, שם אולי גרמה לכוויות שמש
בבני-האדם ובבעלי-חיים אחרים שהתקיימו באותה תקופה. כך סבורים
האסטרופיסיקאים ניל גרלס ואן צ'ן ממרכז החלל על שם גודארד, של
סוכנות החלל האמריקאאית, נאס"א, במרילנד, ארה"ב.
.
סופרנובה היא תהליך המתחיל כאשר כוכב שמאסתו גדולה לפחות
פי ארבע ממאסת השמש, מכלה כמעט את כל המימן שבו ואינו מפיק עוד
אנרגיה בתהליך של מיזוג גרעיני מימן לגרעיני הליום. האנרגיה של
כוכב כזה מופקת בתהליכים גרעיניים שונים, המתרחשים בשכבותיו השונות
של הכוכב. בשלב מסוים, הופכת ליבתו של הכוכב לברזל, המתפרק
לניטרונים ולפרוטונים עצמאיים. תהליך זה גורם לקריסת הליבה (והשכבות
הסמוכות אליה) אל תוך עצמה, ולהשלכת כל שאר החומר של הכוכב, אל החלל
במהירות עצומה.
.
סופרנובה משחררת בתוך ימים אחדים כמות אנרגיה העולה על האנרגיה
ששיחררה, משחררת ותשחרר השמש שלנו במשך כל חייה. בהירותה של
התפוצצות כזאת היא כה רבה, עד שאם היא מתרחשת במרחק עשרות שנות אור
אחדות מכדור-הארץ, היא עשויה להיראות כנקודה בהירה ברקיע, גם
בשעות היום. באותו זמן ממשיכה ליבתו של הכוכב לקרוס, בתהליך שבו
הלחץ הכבידתי גורם להפיכה של פרוטונים ואלקטרונים לניטרונים. בסופו
של התהליך נדחסת ליבה שקוטרה 8,000 קילומטרים, לכדור צפוף שקוטרו
כשמונה קילומטרים בלבד, כך שמתקבל כוכב ניטרונים שארגז רגיל מהחומר
שלו שקול כנגד כדור הארץ כולו.
.
על כוכב כזה עשוי ללהימצא אתר הפולט קרינת רדיו, גאמה, או
קרינה אחרת. כאשר כוכב הניטרונים מסתחרר סביב צירו, הוא משלח אלומה
של קרינה שכאילו סורקת את המרחב, גזרה אחר גזרה. מי שמתבונן בכוכב
ניטרונים כזה ממרחק, קולט את הקרינה הזאת לסירוגין, בתורו. הדבר
דומה לפנס משטרתי הבנוי ממנורה מסתחררת, הנראית מרחוק כאילו שהיא
נדלקת וכבה בקצב קבוע. ואכן, הכוכבים האלה, הנראים כאילו שהם
"פועמים", מכונים "פולסרים".
.
מדובר בתופעה נדירה יחסית, המתרחשת בערך אחת למאה שנים בכל
גלקסיה. הסופרנובה האחרונה שנראתה בגלקסייה "שלנו", שביל החלב,
התרחשה בשנת 1604 הסופרנובה האחרונה שנצפתה בעין, התרחשה
בשנת1987 בגלקסיה סמוכה, "ענן מגלן".
.
גרלס וצ'ן חקרו פולסאר הפולט בין היתר קרינת גאמה, המכונה
ג'אמינגה, המצוי במרחק של כ-200 שנות אור מכדור-הארץ. ג'אמינגה נוצר
בתהליך של סופרנובה, לפני כ-340,000 שנים. החוקרים מעריכים, כי שטף
של קרינת ה-X ("רנטגן") שנבע מהסופרנובה הזאת, היה יכול לגרום
לסילוק של 10% – 20% משכבת האוזון הסטרטוספרית של כדור-הארץ.
.
אוזון הוא צורה אלוטרופית של חמצן, שבה שלושה אטומי חמצן "מתארגנים"
במולקולה אחת. בדרך כלל, במצב גזי, "מתארגנים" אטומי החמצן במולקולות
הכוללות שני אטומים בלבד. כידוע, שכבת האוזון הסטרטוספרית בולמת את
הקרינה העל-סגולה המגיעה לכדור-הארץ מהשמש, ומונעת ממנה להגיע
לפני הקרקע. קרינה זו עלולה להזיק לרקמות ביולוגיות.
.
החוקרים אומרים שפגיעת הסופרנובה בשכבת האוזון הסטרטוספרית של
כדור-הארץ, הביאה לתוצאות חמורות יותר מאלה העלולות
לנבוע מהתהליך של הידללות שכבת האוזון הסטרטוספרית כפי שקרה לפני
יותר מעשור. להערכתם, המחסור הזמני באוזון בסטרטוספירה, שגרמה
הסופרנובה, יכול היה לאפשר חדירה של קרינה על-סגולה בכמות שדי היה
בה כדי לגרום כוויות שמש לאנשים ולבעלי-חיים שחיו באותו זמן. ייתכן
שמצב זה נמשך כשנתיים שלוש, עד שהתהליכים הטבעיים השלימו את האוזון
החסר וסכרו את ה"פרצה".
.
חוקרים איטלקיים שחקרו את ג'מינגה, הפולט גם מעט אור בטווח
הגלים הנראים לעין האדם, מדדו את המהירות שבה נע הגרם ביקום. מדידות
אלה איפשרו לחשב ולמצוא את המקום המדויק במרחב שבו התחוללה
הסופרנובה שיצרה את ג'מינגה: קבוצת הכוכבים אוריון, שבה עובר קו
המשווה השמימי.
.
בנוסף למחקרים אלה סבורים החוקרים שאפשר לראות את המחסור
הזמני באוזון סטרטוספרי, שיצרה הסופרנובה של ג'מינגה, כמעין הדמיה
ל"חור בשכבת האוזון" שהטריד רבים מאיתנו בשני העשורים שחלפו.
ייתכן שהיא גם רומזת ש"חורים" בשכבת האוזון נוצרים ונסגרים כתוצאה
מתהליכים טבעיים ושלאדם, עם תרסיסי הפריאונים, אין צורך לחוש רגשי
אשמה מיוחדים בעניין זה.
.
מה אומר האזוב
.
עוד מחקר שעשוי ליטול מאיתנו מאט רגשי אשמה, בוצע באזוב מאובן
שנמצא בצ'ילה. הממצאים ממחקר זה מעידים שריכוז הפחמן החד-חמצני
באטמוספירת כדור-הארץ עלה לפני 21,700 שנים במידה דרמטית. מדובר
בעלייה של 80 חלקיקי גז למיליון, שהתרחשה תוך כמה עשרות שנים בלבד.
שיעור עלייה זה שווה, פחות או יותר, לעלייה המצטברת בשיעורו של
הפחמן החד-חמצני שגרמה פעילותם של בני-האדם במשך מאתיים השנים
האחרונות.
.
החוקר ג'יימס וייט מאוניברסיטת קולורדו בבולדר, ארה"ב, גילה את
ההתרחשות הזאת באמצעות ניתוח היחס הכמותי בין שני איזוטופים של
פחמן, שנמצאו באזוב שהשתמר בתוך מרבצי פחם. ריבוי בשיעור כזה של גז
המתפקד כ"גז חממה", היה צריך לגרום להתחממות כללית של כדור-הארץ.
וייט מצביע על כך שזמן קצר לאחר התקופה שבה עלה ריכוז הפחמן
החד-חמצני, אכן הופשרו קרחונים רבים בחצי הכדור הצפוני.
.
החוקרים מתקשים להסביר מה גרם לעלייה כזאת ברמת הפחמן
החד-חמצני. להערכת רבים, התשובה מצויה אי-שם באוקיינוס, המכיל כמות
גדולה בהרבה של פחמן חד-חמצני, בהשוואה לכמותו של הגז הזה
באטמוספירה. וייט משער שהעלייה הגדולה ברמת הפחמן החד-חמצני נבעה
משינויים פתאומיים בזרימת האוקיינוסים, שסיבתם עדין אינה ידועה.
.
