.
אפריל בפריס
מיכאל ואלנר
תרגום מגרמנית: דפנה עמית
222 עמודים
הוצאת "מטר"
.
בדיוק שנתיים לפני האירועים שמתוארים בפוסט הקודם,
משוטט בפריס של שנת 1943, גיבור ספרו של מיכאל ואלנר,
רות. רות הוא חייל זוטר בוורמאכט הכובש, הלופת את
פריס באגרוף ברזל, כמו זרוע של רובוט תעשייתי גדול
המדגים אחיזה בכוס מרטיני.
.
רות אינו חייל "קרבי". הוא מתורגמן בשירות האס-אס.
בשעות העבודה הוא שותף מלא לכיבוש: הוא מתרגם
את עדויותיהם של נחקרים צרפתיים, העוברים עינויים
קשים לנגד עיניו. בשעות האלה הוא אפילו לא חולם לבדוק
איך הדברים נראים בעבר האחר של המשוואה. בשעות
הפנאי שלו הוא מהווה מעין "מחתרת אורבנית" של
איש אחד. הוא עובר על כל פקודה אפשרית, לובש בגדים
אזרחיים, מתחזה לצרפתי, משוטט ברחבי פאריס,
ומזדהה עם הפריסאים והפריסאיות. זה הסיפור הקלאסי
על ניסיון לחיות בשני עולמות, לנהל חיים כפולים, להתקין
"חומה סינית" שמחלקת את התודעה לאיזור אסון ולאיזור
פרטי, סודי, מנחם.
.
רות מאמין בתמימות שאם ימשיך לנהל את חייו החשאיים
כצרפתי, יוכל לשכוח את האכזריות של קלגסי האס-אס.
השגרה מתערערת כאשר הוא פוגש את שנטל, מתאהב בה,
ומתחיל לחלום על הימלטות, אלא שבאפריל של פאריס 1943
לכל אחד יש מסילה משלו. ושנטל, גם שנטל, היא חיילת
בשירותם של גורמים חזקים ממנה בהרבה – ה"רזיסטנס",
שמגלה עניין ברומן המתהווה.
.
מאוחר מדי מבינים רות ושנטל כי הם מסובכים עד מעל לראשיהם
במסכת של שקרים, נאמנויות סותרות ואהבה. זה הסיפור הקלאסי
של כובש ונכבשת, שיכול היה ליפול למלכודת של "סיפור
מסגרת", אלא שוואלנר (שנולד וגדל באוסטריה), משכיל
לצמצם את המרכיבים הכלליים ומתמקד באירועים הנפשיים
הפרטיים של שני גיבוריו. כך הוא מוביל חייל גרמני צעיר
שרוצה נואשות להישאר מחוץ למעגל הרוע, להיות מעורב
ולנקוט עמדה, ובה בעת בוחרת לוחמת המחתרת
את הבחירה שלה.
.
.
13 שנה לפני האירועים שמתוארים בספר הזה, בשנת 1932,
כתבו ורנון דיוק (מוסיקה) ואי-וי הרבורג (מילים) את הסטנדרד
April In Paris . ה"לקוח המקורי" היה מפיק שהעלה
מחזמר בברודווי. אלא שמאז הוא זכה לעשרות ביצועים
בפיהם ותזמורותיהם של גדולי הג'ז.
כאן, בביצוע של אלה פיצ'ג'רלד.
.
http://www.youtube.com/watch?v=3ZWYun6GzMo
.
.
והנה גירסת אולפן של אלה פיצ'ג'רלד עם לואי ארמסטרונג
.
.
.
והנה הביצוע של דוריס דיי, מתוך הסרט "אפריל בפריס"
של דייוויד באטלר, על-פי סיפור ותסריט של ג'ק רוז. שנת
הפקה: 1952. יציאה לאקרנים: אפריל 1953.
כאן כבר מדובר בסיפור הוליוודי אופייני. גבר עובד, נערת
מקהלה. הסתבכות קלה. שירים יפים. סוף טוב. פופקורן,
קוקה קולה, נשיקה. סוף. אבל דוריס דיי היא דוריס דיי
ומעבר לזה, מי שרוצה יכול להיזכר בקזבלנקה, ומשם
לעבור בקפיצה קלה אל הפילדמרשל רומל, ומשם, החיבור
לראשית הפוסט הזה, ואפילו לפוסט הקודם, כבר יותר
מובן.
.
.
.
