למצטרפים חדשים: מומלץ לקרוא את הפוסט "מה זה המדור הזה – אבא של שלומית", המוצג בתחילת המדור באתר זה.
.
אין לך מצווה חביבה כסוכה, וכל המרבה לנמק בעניין זה – הרי זה
מיותר. אבל הפעם, עוד לפני שנבנתה הסוכה, באה הילדה והודיעה:
-נרשמתי לתחרות.
– ?
-העירייה עורכת תחרות לבחירת הסוכה הנאה והמקושטת. אנחנו נזכה.
משכנו כתפיים. בבקשה, שתזכה. היא כבר ילדה גדולה, אנחנו לא
בעסק. בכל זאת, נאלצנו לתרום למאמץ שולחן וכיסא ומספריים ונייר דבק
וכמה טושים וניירות צבעוניים וסיכות וכמה שעות עבודה בכריתת ענפים
לסכך וכמה שקלים לקניית קישוטים ש"אי-אפשר להכין בבית".
בערב החג, כשעלתה השירה מהסוכה המוארת, סברנו שהעניין סגור.
אבל למחרת באה הילדה וביקשה שוב טושים-ניירות-שקלים.
-חשבנו שהסוכה כבר מקושטת.
-הייתה מקושטת. אנחנו במלחמה עם ילדי הבניין הסמוך. גם הם נרשמו
לתחרות העירונית, ומכיוון שהסוכה שלנו יפה יותר, הם קילקלו לנו את
הקישוטים.
רצינו ללכת ולהחליף כמה מלים עם הוריהם של הברברים הצעירים,
חוצפה שכזאת, לקלקל קישוטים של מישהו אחר, מי שמע על התנהגות כזאת,
ו… ו… אבל הילדה הרגיעה אותנו.
-לא צריך. הרסנו להם בחזרה.
חוץ מזה, הצצנו לסוכה וראינו שהיא דווקא נראית בסדר גמור,
יחסית. לא צריך לעשות עניין מכל ריב בין ילדים. יש תחרות, ובאופן
טבעי, זה גורם מתח והתרגשות. אז פה ושם מתלהטות הרוחות, אז מה.
מלחמת שבעת הימים ושבעת הלילות נמשכה למרות ניסיונותיהם של גורמים
שונים לתווך בין הצדדים. אבל איכשהו, הסוכות לא ממש ניזוקו.
כמה ימים אחרי החג, נזכרנו פתאום בפרשת הסוכה.
-שלומית, מי זכה בסוף בפרס הסוכה הנאה?
-לא יודעת, הם אפילו לא באו לראות את הסוכה שלנו, חברי הוועדה של
העירייה. ואנחנו כל כך השתדלנו וחיכינו להם.
-חבל.
-להם זה יהיה חבל. אם העירייה לא באה אל האזרח הקטן, יבואו כל
התושבים אל הקלפי, בבחירות הבאות.
זכות התגובה:
חבל שאבא שלי לא מרשה לי לפרסם באיזו עירייה בדיוק מדובר.
לדעתי, הוא מפעיל כאן, בפעם הראשונה במדור הזה, צנזורה לא צודקת.
הוא אומר שהמדור הזה לא עוסק בפוליטיקה. טוב. אבל בבחירות המקומיות
הבאות אני אעסוק בפוליטיקה, ועוד איך.
שלומית
