בעוד ימים אחדים, ב-31 במרץ ימלאו 298 שנים למותו של אייזיק ניוטון, הנחשב על-ידי רבים כגדול הפיזיקאים בהיסטוריה של המדע (לפני איינשטיין).
אבל עד כמה מי שגילה את כוח המשיכה (הכבידה), ופיתח את החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי (אינפיניטיסימלי, או בקיצור, בישראל, חדו"א – וראו הערה בסיום המאמר), היה נאמן לערכי ולעקרונות המדע ה"רציונלי"? השאלה הזאת, שנראית אולי מיותרת, ואולי אפילו "מוזרה", קיבלה זווית חדשה לנוכח רישומי הערות שניוטון רשם לעצמו, ואשר התגלו ונרכשו על-ידי הכלכלן ג'ון קיינס, בשנות ה-30 של המאה הקודמת.
איזק ניוטון
קסמים חסרי ערך?
ברישומים אלה תיאר ניוטון את הניסויים שביצע בתחום האלכימיה, שקיינס כינה "קסמים חסרי ערך". אם לא די בעובדה ההיסטורית הזאת, מתברר שהוא השקיע מאמץ לא מבוטל בחיפוש ובפיענוח "מסרים מוצפנים" על-פי דילוגי אותיות ו"טכניקות הצפנה נוספות" בתנ"ך.
האמת היא שניוטון לא היה המדען היחיד שהאמין בעולם הנסתר, שעשוי היה לכלול (אם אכן היה אמיתי…), לחשים, מיתוסים, "כוחות", לצד מכשפות, חדי קרן, בתולות ים, ותורות אסטרולוגיות לניבוי העתיד. בין המאמינים לפחות בחלק מכל אלה אפשר למנות את רוברט בויל, הידוע כמי שניסח את "חוק בויל", אחד מאבני היסוד של הכימיה המודרנית, וקארל לינוס, שפיתח את השיטה הטקסונומית שלפיה אנו מסווגים מינים חיים עד לעצם היום הזה.
מי שהעז לסתור את אריסטו, באוקספורד של המאה ה-14, נקנס בחמישה שילינג על סתירת אריסטו. סקרנות נחשבה לחטא.
בימי הביניים, חוקרים רבים חיפשו ידע ותובנות על העולם כמעט רק בכתבים עתיקים, לעיתים חלקיים, ולרוב מתורגמים באופן מטעה, של אריסטו, תלמי ואחרים. מסלולי המחקר האלה היו מחייבים. מי שסטה מהם נענש. למשל, מי שהעז לסתור את אריסטו, באוקספורד של המאה ה-14, נקנס בחמישה שילינג על סתירת אריסטו. סקרנות נחשבה לחטא.
אחד הראשונים שייסד את שיטת הניסוי המדעי כפי שהוא מוכר לנו כיום, הוא הרופא השוויצרי-גרמני פרצלסוס בן המאה ה-16. יש האומרים שהיכולת שלו לבצע ניסויים נבעה במידה מסוימת מכך שהם נחשבו בעיניו למעין "קסם", כלומר, שגם הניסוי היה סוג של יישום תורת נסתר קסומה. עבורו, רפואה, אסטרולוגיה ואלכימיה היו חלקים באותה מערכת של ניסיון לפענח את צפונות החיים. ומכאן שהמדען שמבצע ניסויים במטרה להשיג "ידע אלוהי", הוא בעצם סוג של "קוסם".
מחקר ש"מקרב לאלוהים"
טיכו בראהה, שקיטלג את הכוכבים בשמי הלילה והמציא את הסקסטנט שאיפשר (ולמעשה, עדיין מאפשר) בין היתר לימאים לנווט ספינות בלב ים, האמין באסטרולוגיה ובאלכימיה ואמר שהקדיש את חייו לחקר היקום מכיוון שזה "קירב אותו לאלוהים". בכתביו על תגליות הסופרנובות, אותם כוכבים מתפוצצים בשמי הלילה, הקפיד לכלול את הפרשנות על המשמעות וההשפעה של הכוכבים האלה על חייהם – ומותם – של בני-אדם בעתיד.
המחקרים וה"קסמים" האלה, שנראים כל כך מרוחקים מעולם המדע כפי שאני מכירים אותו, אכן הובילו להתפחויות, לתגליות ולתובנות מדעיות אמיתיות וחשובות.
העניין הוא, שלמרבה ההפתעה, המחקרים וה"קסמים" האלה, שנראים כל כך מרוחקים מעולם המדע כפי שאני מכירים אותו, אכן הובילו להתפחויות, לתגליות ולתובנות מדעיות אמיתיות וחשובות.
האלכימיה הובילה להתעניינות בכרייה וחקר מינרלים, שיפורים בתהליכי זיקוק, תכנון תנורים, מערכות אוורור וזכוכית. העניין באסטרולוגיה הוביל לפיתוח עדשות טובות יותר, מראות, ציוד אסטרונומי ואפילו שעונים, ששימשו לתזמן את תנועת הכוכבים.
אפילו רנה דקארט האמין שגופתו של קורבן רצח תזלוג דם באופן ספונטני בנוכחות הרוצח… מדענים-קוסמים שגילו את מחזור הדם בגוף, ניתחו קרפדה שנחשבה בעיניהם למכשפה. לינאוס דחק באקדמיה המלכותית השוודית למדעים לפתוח במצוד אחר בתולות ים.
הערה:
החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי – (אינפיניטיסימלי) נשען במידה רבה על עבודותיהם של ארכימדס, בארו, דקארט, פרמה והויגנס. פותח משמעותית, בעת ובעונה אחת – וללא קשר ביניהם – על-ידי אייזק ניוטון וגוטפריד לייבניץ. והשאר, כמו שאומרים – היסטוריה.
בכתיבת המאמר נעזרתי במאמר מאת דייל מרקוביץ בניוזלטר ,נאוטילוס".
