אירה ליטמנוביץ' מציעה, בתערוכה באצירת יבשם עזגד, מבט נדיר אל תהליכי היצירה בסטודיו של האמנית. אירה ליטמנוביץ היא אנימטורית ובמאית סרטי אנימציה, ישראלית שחיה ועובדת במוסקבה. נושא העבודה המוצגת כאן היא אחד מסיפוריהם הידועים של "חכמי חלם", כפי שתוארו בשיר של המשורר היהודי הרוסי הידוע אובסי דריז Ovsey Driz (הידוע גם בשם שיקה דריז). בתערוכה, חושפת ליטמנוביץ סקיצות, "סטורי-בורדס", וכן ציורי רקע, תמונות מצב ותחריטים.
אירינה (אירה) ליטמנוביץ' נולדה בשנת 1980 בעיר רוסטוב על הדון, בברית המועצות לשעבר. ב-1997, כנערה בת 17, עלתה לישראל והשתתפה בתוכנית מיוחדת לעליית בני-נוער של הסוכנות היהודית. למדה וקיבלה תואר ראשון מ"בצלאל". באותן שנים גם שיחקה במספר מחזות, ועבדה כעורכת גרפית באוניברסיטה הפתוחה.
ב-2004 – אחרי שבע שנות עבודה ומגורים בירושלים – עברה למוסקבה ועבדה כעוזרת במאי ומנהלת אמנותית במספר הפקות של סרטי אנימציה שזכו בפרסים ובהערכה. במקביל השלימה לימודי בימוי, ופרויקט הגמר שלה במסגרת זו, סרט אנימציה על "חכמי חלם", הוא נושאה של תערוכה זו.
ליטמנוביץ השתתפה בהפקות רבות, במיצגים, ולימדה אנימציה במסגרוצת שונות. עבודותיה הוצגו ברחבי ארה"ב, רוסיה, ישראל ועוד. סרטי האנימציה שלה זכו בפרסים בפסטיבל "סנט אנה" במוסקבה, בפסטיבל למוטיבים יהודיים בוורשה, זכתה בפרס הראשון בפסטיבל Cetraro לאנימציה באיטליה, ובדיפלומה להומור ואבסורד בפסטיבל Krok.
Выставка Ирины Литманович в Реховоте
תיעוד התערוכה
השיר על "חכמי חלם" של אובסי (שיקה) דריז, שעליו מבוסס סרט הגמר של ליטמנוביץ, שחומרים מתהליך יצירתו מוצגים כאן, תורגם לרוסית בידי הנרי ספגיר. השיר מספר על אחד מהאירועים הידועים המיוחסים ל"עיר החכמים": העיר סבלה ממכת עכברים, ומועצת חכמי חלם החליטה להיפטר מהעכברים באמצעות חתולים, ואחר כך להיפטר מהחתולים באמצעות כלבים, וכך הלאה…
ליטמנוביץ: "אני חשה שהשיר הזה מביא רובד תרבותי שלם של פולקלור יהודי על העיירה חלם. קראתי סיפורים רבים, אגדות ומשלים על חלם, אך רק בשיר זה מצאתי את מה שלדעתי הוא תמצית הדמות היהודית".
כידוע, לפי אחת האגדות, עיירת החכמים, חלם, נוסדה כאשר אלוהים שלח מלאך עם שני שקים, שק אחד הכיל נשמות של אנשים חכמים, בעוד שבשני היו נשמות של טיפשים. המלאך נצטווה להפיץ את הנשמות האלה באופן שווה ברחבי העולם, אך אחד השקים – זה עם הנשמות הפחות חכמות – נקרע… והסוף ידוע.
הווידיאו-ארט של ליטמנוביץ
ליטמנוביץ: "באגדות רבות מוצגים אנשי חלם כטיפוסים אקסצנטרים. כל דבר בחייהם בדרך כלל הפוך. אבל לי היה מעניין יותר לחפש ולמצוא היגיון במעשיהם, שרק במבט ראשון עשויים להיראות אבסורדים. אנחנו, היהודים, רגילים לבקש עצה מחכמי הדור, אלא שגם להם לא תמיד יש תשובה סדורה. לפעמים, מה לעשות, השאלות רבות מהתשובות… בתקציר הסרט שהכנתי לפסטיבלים שונים שבהם הצגתי אותו, רשמתי שנושאו הוא 'שמחה ועצב על הבעיות הבלתי נגמרות'".
אירה ליטמנוביץ
הסרט כמעט שאינו כולל טקסט או דיאלוגים. ליטמנוביץ: "רציתי להתרכז במחוות ובהבעות פנים, שהם, אחרי ככלות הכל, השפה הבסיסית של בני-האדם באשר הם. הסרטים האילמים של ראשית המאה ה-20 הראו לנו את הדרך להצלחה בתחום זה".
כמובן, המוסיקה היא גורם מרכזי ו"ספק רמזים" בסרטים האילמים, ובעבודה זו השתמשה ליטמנוביץ במוסיקה לפסנתר שהלחין ומנגן אביה, ד"ר ויאצ'יסלאב ליטמנוביץ.
