משרד החקלאות האמריקאי החל לאסף חבילות זרעים קטנות שהגיעו לאלפי משפחות אנריקאיות שלא הזמינו אותן. אמזון, שהובילה את הזרעים הלא רצויים והלא מוזמנים האלה, משערת שמדובר בהזמנות אמיתיות שהתעכבו. כך או כך, העברת זרעים לא מזוהים ולא בדוקים היטב בין מדינות, היא מעשה חסר אחריות שעלול להוביל לאסון שלעומתו משבר הקורונה ייראה כמו סוף-שבוע רגוע.
הכל בגלל נגיף קטן
הכנסה פתאומית של גורם חדש לשטח, עשויה ליצור תגובת שרשרת שקשה
מאוד לצפותה. ב"בכלות העשב" מתאר ג'ון כריסטופר
כיצד נגיף תמים למראה שזה מקרוב בא לעולם (לא ברור כיצד), מכלה את
כל עולם הצומח על-פני האדמה. כך שלבעלי-החיים הצמחוניים אין מזון
והם נכחדים. בעלי-החיים הטורפים, שבעלי-החיים הצמחוניים הם מזונם,
גוועים ברעב גם הם. בני-האדם מוצאים את עצמם בעולם עירום, ללא מזון,
ללא צמחים וללא בעלי-חיים. עידן חדש של קניבליזם פורץ והורס במחי
ימים אחדים את כל התרבות האנושית.
ג'ון וינדהאם, ב"יומו של השלושרגל", מספר על צמחים שהונדסו
במיוחד כדי לשפר את הרכבם התזונתי. אלא שלאחר שהוצאו מהמעבדה
לשטח החופשי, התברר שעם ההרכב התזונתי המשופר פיתחו הצמחים הללו
יכולת שרידה לא רגילה. למעשה, הם דוחקים את רגליו של האדם צעד אחר
צעד – ומשתלטים על העולם. בשלב זה כבר לא ברור מי אוכל את מי,
בני-האדם את השלושרגל, או השלושרגל את בני-האדם. התיאורים האלה,
של אפקט דומינו סביבתי טוטלי, הם, כמובן, קיצוניים מאוד (וההסתברות
להתרחשות משהו מעין זה היא נמוכה מאוד). אבל הם ממחישים היטב את
אי-הוודאות ואת הסכנות הכרוכות בהוצאת צמחים ובעלי-חיים שהמטען
הגנטי שלהם שונה בטכניקה של הנדסה גנטית, ממעבדות המחקר אל העולם
החופשי.
גם אם הדברים לא יגיעו לחיסול האדם, או התרבות האנושית,
עדיין יכולות להיגרם צרות ממשיות כתוצאה משחרור לא מבוקר של
אורגניזמים מהונדסים – או כאלה שמכילים חומרים מזיקים, או נגיפים, או מזיקים כגון גלמי חרקים (כפי שאכן נמצא בכמה מחבילות הזרעים הלא מוזמנות שנחתו על מרפסות בתיהם של אזרחים רבים בארה"ב). כך עשוי, למשל, להיווצר (או להתפתח) הרכב חלבוני שונה של בשר בקר, העלול לגרום לבני-אדם קשיי
עיכול. למשל, צמח שהונדס לתת פירות טובים יותר, אבל באותו זמן
שורשיו מפיקים חומרים רעילים ומפיצים אותם בקרקע. למשל, יצירת
מחלות חדשות שעלולות להכחיד מיליונים בטרם יימצא להן חיסון, או תרופה.
הגנים הנשתלים בתהליכים של הנדסה גנטית בצמחים ובבעלי-חיים,
הם גנים טבעיים של בעלי-חיים או צמחים אחרים. מדובר בחומר גנטי
טבעי לחלוטין. אבל השילוב החדש גורם לצמח, או לבעל-החיים לייצר
בגופם חלבון שבדרך הטבע אינו נוצר בהם, או שהוא נוצר בהם בכמויות
אחרות. ההבדל הזה יכול לגרום לשינוי התנהגותם או לשנות את יחסי הגומלין
שלהם עם הסביבה.
אומנם, גם בטבע נוצרות מוטציות רבות ללא הרף. אלא
שצריך לזכור שההנדסה הגנטית מאיצה במידה רבה את קצב התרחשותן של
המוטציות. והיא עשויה להעניק יכולת הישרדות למוטציות שבאופן טבעי לא
היו יכולות להתקיים. קשה להניח, למשל, שחיידק כלשהו היה מתחיל
לייצר מעצמו, וכתוצאה ממוטציה טבעית כלשהי, את הורמון הגדילה של
האדם. אבל במפעלים ביו-טכנולוגיים שונים מייצרים את הורמון הגדילה
הזה בגופם של חיידקים. מה יקרה, למשל, אם כתוצאה מאי-הקפדה
על תנאי בידוד מתאימים, יברחו כמה חיידקים כאלה החוצה ויצליחו
להתקיים ולהתרבות בטבע? אם הם יגיעו בדרך זו או אחרת למזונן של בהמות
המשמשות לתעשיית מזון לבני-אדם, ייתכן שתהיה לזה, ברבות הימים,
השפעה על מבנה גופם של אנשים שאכלו מבשר הפרה.
בא לשכונה גנום חדש
הבעיה היא שאי-אפשר לצפות מראש את כל התגובות ותגובות
השרשרת שתתחוללנה במערך העדין והמורכב של הסביבה הטבעית, כתוצאה
מכניסתו של גורם חדש ל"שכונה". מכיוון שכך נקבעו במדינות מתוקנות
כללים שונים לשחרור צמחים ובעלי-חיים מהונדסים.
בתחילה, המדענים עצמם חששו מאוד מההשפעות הלא ידועות של
האורגניזמים המהונדסים, ורוב הניסויים בהנדסה גנטית נעשו ממילא
בתנאי בידוד מחמירים במיוחד. עם השנים, כאשר התברר שרוב האורגניזמים
המהונדסים אינם מסוגלים לשרוד בסביבה הטבעית, פחת המתח. תנאי הבידוד
הוקלו, וניסויים בוצעו באישור של ועדות מקומיות שהוקמו בכל מכון
מחקר. טכניקות לאבטחת בתי הגידול של חיידקים וצמחים מהונדסים,
פותחו ושוכללו, וכללי בקרה לביצוע ניסויים שבהם צמחים מהונדסים
מגודלים בשטחים מוגדרים מחוץ למעבדות המחקר, נוסחו בקפידה.
אז למה אנשים רבים כל-כך חוששים מההשפעות הלא ידועות של הצמחים
המהונדסים? אולי מכיוון שרובנו שונאים סיכונים. מעט מאוד אנשים
מבינים באמת מה בדיוק בוחנים בניסוי מדעי מסוים. וכשאתה לא מבין,
וכשהאימון בשלטונות נמוך, אתה לא רוצה צמחים מהונדסים מתחת
לחלון ביתך.
כך חוזר הניגון הישן של התנגשות האינטרסים בין מי שמנסים להרחיב את
גבולות המעטפת ולממש סיכויים לבניית עולם חדש ואמיץ, לבין מי שמעדיפים
לשמור על הקיים ולוותר על שתי הציפורים שעל העץ. מדובר בדילמה כלכלית-
פסיכולוגית קלאסית, שאין ממנה מוצא. כל קבוצה מושכת או דוחפת את
האינטרס שלה (הרחבת ידע לעומת צמצום סיכונים). הגבול נקבע בקו
שיווי המשקל בין הווקטורים האלה, והוא נע ומתעצב ומתעדכן בהתאם
לשינויים חברתיים ופוליטיים. ועל הגבול צועדת לה כיתה אלמונית של
מדענים. נשמתה להבה ודגלה אהבה, הנושק פני עבר ועתיד. והגבול, כמו הגבול,
הוא בלב כל מדען.
