החיים הם מה שקורה כשמניחים את המגבונים האנטי-בקטריאליים בצד
מיקה אלמוג, מוסף "הארץ", 22 במארס 2012. עורך: מייקי דגן.
בקריאה ראשונה, זה נראה כמעט מובן מאליו. מניחים את
המגבונים האנטי-בקטריאליים בצד, אז החיידקים ומיקרובים
אחרים יכולים לחיות ולשגשג. אבל בהמשך מתברר שלא
מדובר בחייהם של החיידקים, אלא בחייהם של מי שמניחים
את המגבונים בצד. כלומר, מניחים לרגע את העיסוק הרוטיני,
המקצועי, ה"לא אישי", ומשאירים את ה"אני" במגע ישיר,
ממש לא סטרילי, עם "מה שבחוץ". ו"בחוץ", הרי זה ברור
וידוע, יש חוצנים. כלומר, אנשים אחרים, שיש להם ריחות
אחרים, מראה אחר, מחשבות אחרות, עיסוקים אחרים, רצונות
אחרים, טעמים אחרים ועוד, ועוד ועוד. הכל אחר. ים של
"אחרות".
גיבורת הסיפור הקצרצר הזה של מיקה אלמוג עומדת על חוף
ים ה"אחרות", טובלת קלות את כף רגלה במים, ושוקלת אם
לצאת לשחייה, או לצלילה, או, שאולי מוטב לחזור אל חוף
המבטחים של המגבונים האנטי-בקטריאליים. אבל אז (בהנחה
שמדובר במערכת שקרויה בעולמות מסוימים בשם "פונקציה
דו-כיוונית"), אולי יהיו מגבונים, אבל לא יהיו חיים.
בעיה.
