מקבץ ראשון של אבני הדרך שהובילו אותנו מפני האדמה אל העולם השכן.
ספוטניק
ב-4 באוקטובר 1957 הדהימו הרוסים את העולם כששיגרו אל החלל
החיצון את הלוויין המלאכותי הראשון בעולם. היה זה "ספוטניק זאמלי-1"
(חבר למסע). ה"ספוטניק", חברו של כדור-הארץ למסע בחלל,
היה כדור מתכת בקוטר70 ס"מ, ומשקלו לא עלה על 83 ק"ג.
הכדור הכיל שני משדרים, סוללות חשמליות ואנטנות שידור. שאר
הנפח היה מלא גז חנקן דחוס. במשך 22 ימים הוא הקיף את כדור-הארץ 236
פעמים ושידר נתונים שונים. לאחר מכן אזל החשמל בסוללותיו והוא חדל
מלשדר. שלושה חודשים לאחר מכן הוא הנמיך, חדר לאטמוספירה, ונשרף.
אכספלורר
לאחר מספר ניסיונות כושלים עלה בידי האמריקאים, ב-31 בינואר
1958, לשגר את הלוויין המלאכותי הראשון שלהם, "אכספלורר-1",
שהיה דומה במבנהו לעיפרון. משקלו היה 14 ק"ג.
"אכספלורר 1" שידר מהחלל במשך 112 ימים. הנתונים שהעביר סייעו
בגילוי חגורות הקרינה המקיפות את כדור-הארץ (הרוסים זוקפים את גילוי
ה"חגורות" לזכותו של "ספוטניק 3" ששוגר ב-15 במאי 1958.)
לייקה
הכלבה הקטנה לייקה היא היצור החי הראשון שיצא אל החלל שמחוץ
לאטמוספירה של כדור-הארץ. למרבה הצער, הרוסים, ששיגרו את לייקה אל
החלל לא הצליחו להחזיר אותה אל הארץ. לייקה הייתה הקרבן הראשון שנתן
את חייו על מזבח חקר החלל.
לייקה חיה בחלל כשבוע ימים, בתוך הלווין "ספוטניק 2" שמשקלו
הגיע לכ-500 ק"ג. למעשה, "ספוטניק 2" לא נפרד מהחלק העליון של רקטת
השיגור. יחד עם החלק הזה, שחדר אף הוא לחלל החיצון, היה משקלו של
רכב החלל של לייקה כמעט 3,200 ק"ג. הלוויין הקיף את כדור-הארץ מדי 104
דקות. הנקודה הקרובה ביותר של המסלול אל כדור-הארץ הייתה במרחק
(גובה) של 233 ק"מ. המרחק הגדול ביותר של המסלול מפני האדמה היה
1,700ק"מ.
לגופה של הכלבה הקטנה חוברו מכשירי מדידה שונים שהעבירו בשידור
ישיר לכדור-הארץ את תגובת גופה לתנאים השוררים בחלל (לרבות הכבידה
הנמוכה). כללית ניתן לומר כי תוצאת הניסוי הראתה שלתנאים אלה אין
השפעה מזיקה על הפעולות החיוניות של הגוף.
כ-100 שעות לאחר שרכב החלל נכנס למסלולו סביב כדור-הארץ, אזל
החשמל בסוללותיו. הכלבה הקטנה לייקה הומתה באמצעות מתקן הזרקה
אוטומטי, לדברי הרוסים, ללא יסורים.
פיוניר
ב-11 באוקטובר 1958 שיגרו האמריקנים את החללית הלא מאויישת
"פיוניר". החללית, שהייתה אמורה להתנגש בירח, לא הגיע למטרתה.
משקלה הכולל היה 38 ק"ג והיא הגיעה למרחק 113,800 ק"מ מהארץ.
עוד שני שיגורי "פיוניר" נדרשו עד שב-3 במארס 1959 הוזנקה
"פיוניר 4" אל החלל באמצעות טיל "יונו-2". חללית לא-מאוישת זו הייתה
החפץ האמריקאי הראשון שפגע באדמת הירח.
כשנה לאחר מכן שוגרה "פיוניר 5" למסלול סביב השמש, במרחק 36
מיליון ק"מ מכדור-הארץ. משקלה היה 43 ק"ג והיא שידרה אל האדמה
נתונים שונים שאיפשרו את מדידת רוח השמש. (על רוח השמש ראו
את המאמר "מפרשיות ברוח השמש, במדור זה).
לונה
עוד לפני ש"פיוניר 4" האמריקאית הגיעה אל הירח, פגעה בסלעיו
הצחיחים החללית הרוסית "לונה-2". משקלה הכולל של החללית הרוסית היה
כ-390 ק"ג והיא נשאה ציוד מדידה וכן גם מטבעות ומדליות רוסיות.
"לונה 2" טסה בחלל 35 שעות עד שפגעה במטרתה. "לונה 3" הייתה החללית
הראשונה שהצליחה לצלם את צדו הנסתר של הירח.
