הכל, אם רוצים, נמצא במקום כלשהו על הרצף בין שני קטבים. בין דבר
להיפוכו. היהדות מציבה את הסיטרא אחרא (הדרך האחרת) למול האל
הטוב, הקדוש-ברוך-הוא. בנצרות ובאיסלאם מתקיים הניגוד בדרג נמוך
יותר, דרגת המשיח, נציג האל. כך מול ישו ניצב ה"אנטי-כריסט" ומול
המהדי של המוסלמים, "המונחה בידי האל", ניצב דג'אל הדומה לו בצורתו
אך ההפוך ממנו בתכונותיו המוסריות. מעבר למראה של עליסה שוכן
ופועל עולם הפוך ("האם טעמו של חלב מראה טוב כטעמו של חלב רגיל?").
ייתכן שהמבנה הדו-קוטבי הזה, החוזר ומופיע שוב ושוב, מהדהד חוקי טבע.
מולקולות זהות מבחינת הרכבן, מופיעות בשני מופעים (כיוונים) הפוכים
לחלוטין, כמו שיד ימין ויד שמאל חופפות זו לזו והפוכות זו מזו. בעולמם
של החלקיקים היסודיים, מול כל חלקיק חומר מתקיים חלקיק של אנטי-חומר
השווה לו בכל, אך הנושא מטען חשמלי הפוך. מול מוליכי-על, מתברר
שקיימים גם מבודדי-על. אם כך, האם ייתכן שקיימים גם כוכבים הופכיים?
האם לשמש יש אח תאום הנסתר מעינינו? ומה בדבר כוכבי-לכת וירחים?
האם ייתכן שסביב כדור-הארץ נעים שני ירחים דומים-שונים?
ב-21 במארס 1846, בשעות הערב המאוחרות, צפה האסטרונום הצרפתי
פרדריק פטיט, בטלסקופ במצפה הכוכבים של טולוז. משהו שיבש ככל
הנראה את התצפית, ופטיט היה משוכנע שגילה ירח שני, קטן, מהיר ואפל
יחסית, המקיף את כדור-הארץ, בנוסף לירח המוכר. ז'ול ורן תיאר את הירח
השחור הזה בספרו "מסע אל הירח". המדענים, ברובם, התגייסו כדי לפסול
את אפשרות קיומו של "האחר". אבל האמן הקונספטואלי הרב-תחומי האנגלי
דגלס וייט נכבש בקסמו של האפשרי, התיאורטי, האלטרנטיבי. משהו אפל
ביקש לצאת לפועל, ודגלס ווייט התייצב לדגל.
.
דגלס וייט. ירח אחר
מפות חדשות של קווי דמיון
וייט: "הירח האחר מאפשר לנו ללמוד על מעמדנו במרחב. החלום לא
חייב להיות מהימן, וברור שיש לא מעט הונאה שטנית בעבודה בעולם
החזותי". כדי לשרטט מפות חדשות של קווי דמיון, הוא יוצק שעוווה
מותכת למיים קרים. את התוצאה הוא ממקם בין שני לוחות זכועית דקים,
הנתונים בארגז אור של נורות LED. כך הוא יוצר את דמותו המעורפלת
של "האחר", מכניס אותו למסגרת ומציג אותו לעיני כל. הנה כך עשויה
להיראות אפשרות היפותטית, דמיונית, כמעט דמונית, שהמדע פסל
מכל וכל.
דגלס וייט. האחר
אלא שהפסילה המדעית הזאת מוגבלת למדי. היא מתייחסת לכאן ועכשיו.
אם מרחיבים את היריעה, נכנסות אפשרויות נוספות ל"טווח המותר". לפני
ארבעה מיליארד שנים, מתברר שהחיזיון של שני ירחים הזורחים בשמי
הלילה של כדור-הארץ, לא היה "אלטרנטיבי" כלל וכלל. הוא היה מציאות
אסטרונומית. מודל חדש מציע כי הרמות הגבוהות בצדו המרוחק של הירח
היחיד המוכר לנו כיום, נוצרו כתוצאה מהתנגשות עם ירח מלווה קטן יותר.
החוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז מכנים את ההתנגשות הזאת
בשם "המעיכה הגדולה".
דגלס וייט. זריחת הירח השני
מדוע הצד הקרוב והצד המרוחק של הירח כה שונים זה מזה? חידה זו מלוה
את המדענים במשך שנים. הצד הקרוב נמוך ומישורי יחסית בעוד הטופוגרפיה
של הצד המרוחק גבוהה והררית, והקרום שם עבה יותר. במובן מסוים, אפשר
לומר שהירח נוטה לצד אחד.
לפי מודל "המעיכה הגדולה", עצם בגודל של מאדים התנגש עם כדור-הארץ
בתחילת ההיסטוריה של מערכת השמש ופלט שרידים שהתאחדו ויצרו את
הירח. מודל ממוחשב חדש מראה כי הירח השני, שקוטרו היה 1,200 ק"מ,
נוצר במסלול סביב כדור-הארץ באותה התנגשות. מאוחר יותר, נפל העצם
הקטן יותר לתוך הירח הגדול וציפה צד אחד שלו בשכבה נוספת של קרום
מוצק בעובי של עשרות קילומטרים.
ההתנגשות בין שני הגופים הייתה איטית יחסית, והתחוללה במהירות של
כ-8,000 קמ"ש. מספיק איטית כדי שהסלעים לא יותכו ולא ייווצר מכתש
פגיעה. במקום זאת, הסלעים והקרום מהירח הקטן יותר התפשטו על-פני
שטח נרחב.
לפי השערה אחת, הירח המלווה נלכד בתחילה באחד מנקודות לגראנז' –
הנקודות שבהן כוחות הכבידה שמפעילים השמש, כדור-הארץ והירח מאזנים
אלה את אלה. עצם שניצב בנקודות אלה יימצא במקום יציב ולא ייפול אל
אף אחד מהגופים המושכים אותו.
לאחר מכן, כאשר מסלול הירח התרחק מכדור-הארץ, הפך המסלול בו היה
הירח המשני לבלתי יציב, וכתוצאה מכך הוא נפל והתרסק על הירח
הגדול יותר.
המודל גם מסביר את השונות בהרכב קרום הירח, שבצד הקרוב לכדור-הארץ
עשירה באשלגן ובזרחן. יסודות אלה, כמו גם אורניום ותוריום נמצאו, לפי
ההשערה, בריכוז גבוה באוקיינוס המגמה ששרד בעומק הירח.
יש סקס אחר?
במיתולוגיה העברית, בספר הזוהר, מסופר על לילית, אשתו הראשונה
של אדם הראשון. לילית הייתה גורמת צרות מקצועית. היא התווכחה
עם אדם על התנוחה הראויה ליחסי מין ודרשה שוויון זכויות גם
(לא רק) בתחום זה. באחת מהמריבות הקולניות, עזבה הגברת את
גן העדן בטריקת דלת. מאז היא נחשבת לצרה צרורה, איום על "הסדר
הטבעי" בעולם, סמל לאינטואיציה הנשית, המהות הנשית, החזותית,
הרגשית, "הרואה דברים בחלום" (אנימה). בקיצור, טיפוס שלילי,
מבשרת רע. לילית מייצגת עוצמה ועצמאות נשית. ועם זאת, היא
בודדה, מרתקת, מפתה, מסתורית ובעלת תבונה. לילית, לפי ספר
הזוהר היא ה"אחר" המושלם. לכן, אולי, הירח ה"אחר" מכונה גם
בשם "לילית". לא ברור אם לרעה הזאת התכוונו חברי להקת תחיית
קרידנס קלירווטר בשיר "זריחת הירח הרע.
Bad Moon Rising
Song: Eddie Miller, Dub Williams and Robert Yount
Music: Creedence Clearwater Revival
I see the bad moon arising.
I see trouble on the way.
I see earthquakes and lightnin'.
I see bad times today.
Don't go around tonight,
Well, it's bound to take your life,
There's a bad moon on the rise.
I hear hurricanes ablowing.
I know the end is coming soon.
I fear rivers over flowing.
I hear the voice of rage and ruin.
Don't go around tonight,
Well, it's bound to take your life,
There's a bad moon on the rise.
All right!
.
Hope you got your things together.
Hope you are quite prepared to die.
Looks like we're in for nasty weather.
One eye is taken for an eye.
Don't go around tonight,
Well, it's bound to take your life,
There's a bad moon on the rise.
Don't go around tonight,
Well, it's bound to take your life,
There's a bad moon on the rise.
דגלס וייט לא בטוח שהירח האחר, השני, הוא שלילי כל כך, ומבשר רוע,
כלייה ומוות. הוא נמשך אל השונה, אל הצד הנשי שלו. אל ההתגרות,
הצגת האלטרנטיבה. מבחינתו לא מדובר באיום אלה באפשרות שמן הראוי
להוציא אותה מהארון, לבחון אותה מכל צדדיה, בזהירות, ואחר כך
להחזירה בעדינות למקומה (או שלא).
דגלס וייט. ירח בארון.
