הרצאה: החיים מתחילים כאן – על תעלומת היווצרות החיים מתוך החומר הדומם.
"
החיים" – פרט מתוך סדרה, דגנית ברסט
על הדרך שבה האנושות, לדורותיה, מנסה להתמודד עם השאלה הגדולה מכולן, על סדרה של כישלונות מפוארים, שמונחים בבסיס התרבות האנושית, הפילוסופיה, המיתולוגיה, התיאולוגיה וההיסטוריה של כל העמים. כיצד מנסה (או נמנע) המדע המודרני להתמודד עם השאלה, איפה עומדים הניסיונות האלה כיום, מה צריך לקרות כדי שנצליח לפצח את התעלומה – או שאולי עלינו להרכין ראש ולהבין שהפתרון אינו מצוי בהישג ידינו.
וגם: האם יש חיים מחוץ לכדור-הארץ?
המרצה: יבשם עזגד, מחבר הספר "החיים מתחילים כאן – החיפוש שאינו נגמר אחר האב הקדמון המשותף האחרון" – בהוצאת "ידיעות ספרים".
להזמנת ההרצאה: Yivsam@Azgad.com
שילוב חיים וחיים מלאכותיים – מיכה לורי
הקדמת הספר "החיים מתחילים כאן" מאת יבשם עזגד.
האושר לחיות
המשפט הבא עלול לקומם רבים, אבל אם חושבים על זה, ההבדל בין אדם לפרעוש קטן בהרבה מהדמיון ביניהם. הנה מבחן שעשוי להבהיר את האמירה הזאת: אם לפנינו אדם, פרעוש ואבן, מי מבין השלושה הוא יוצא הדופן? החיים המפכים באדם ובפרעוש כאחד, הם גורם כל כך דומיננטי, עד שלעומת עצם דומם, הם נראים כמעט בני משפחה, וכל ההבדלים האינטלקטואליים, התרבותיים והאחרים ביניהם מתגמדים.
האדם והפרעוש, שניהם ינוסו על חייהם במידת הצורך, שניהם חשים ומוקירים את האושר לחיות, מה שהצרפתים מכנים Joie de vivre, את עצם ההוויה, עצם הקיום השקט של תהליכי החיים הבסיסיים. קליטה, פליטה, עיבוד, התחלקות, התרבות, העברת מסרים – וחלק מעצמך – לדורות הבאים. ההבדל ביניהם מתבלט בעיקר לנוכח העובדה שהפרעוש מסתפק, אולי, באושר לחיות כפשוטו, אבל האדם מנסה להבין את העולם, לפענח את החוקים שמניעים את מה שקורה סביבו, לרבות שאלת השאלות: כיצד נוצרו החיים?
המפץ הגדול, ראשיתו של היקום המוכר, יצר את המרחב והזמן והמיר תועפות אנרגיה בכמויות גדולות של חומר דומם. בהדרגה, התארגן החומר במבנים גלקטיים, כוכבים נדלקו באנרגיה גרעינית והחלו להפיק חומרים מורכבים יותר ויותר. כוכבי לכת נוצרו והחלו לנוע סביב כוכבים – אבל כל אלה התחוללו בממלכת הדומם. בשלב כלשהו, בערך 11 מיליארד שנים לאחר המפץ הגדול, ופחות מארבעה מיליארד שנים לפני שהמילים האלה נכתבו על ידי אורגניזם חי, חל האירוע המשמעותי והמסתורי ביותר בדברי ימי היקום: חומר דומם התארגן במבנה שהתאפיין בתכונה חדשה, לא צפויה, ואשר לא ברור עד כמה היא מתחייבת – אם בכלל – מחוקי הפיסיקה: חיים. איך זה קרה? איפה? מדוע? מה, באמת, ההבדל בין כמות מסוימת של אטומים מסוגים שונים, ובין אותם אטומים עצמם, המרכיבים יצור חי, שלא לומר אדם מסוים, החביב עלינו.
בהיעדר תשובות, השאלות מוסיפות לעלות. האם הופעת החיים היתה מתחוללת – בהינתן חומר דומם ודי זמן – בכל מקרה? בכל מקום? ואם התשובה על כך חיובית, מה בדיוק קרה שם? או, במילים אחרות, כיצד נוצרו החיים מתוך החומר הדומם?
דורות של מדענים, פילוסופים וסופרים ניסו – ועדיין מנסים – לפענח את החידה הזאת. לעתים, כדי להבין מה היה בעבר ואת המשמעויות העמוקות של תופעה מסוימת, אפשר לנסות לדמיין התרחשויות עתידיות. זה, פחות או יותר, אחד מתחומי הפעילות המסורתיים של המדע הבדיוני (מד"ב). זו המסגרת שבה, בשנת 1941, פִרסם תיאודור סטרג'ן (1918–1985 Sturgeon Theodore) את אחד מסיפורי המד"ב הטובים שבכל הזמנים: "אל בזעיר אנפין". גיבור הסיפור, ג'יימס קידר, מצליח לפתח מערכות מולקולריות שמסוגלות לשכפל את עצמן באופן עצמאי – זו התכונה המאפיינת את תופעת החיים. המערכות המולקולריות החדשות המלאכותיות של קידר היו, לפיכך, מעין חלופה סינתטית לעולם החי והצומח בכדור הארץ, המבוסס על יכולת השכפול העצמי של הדי-אן-אי והאר-אן-אי – אלא שקידר "עיצב" בשבילן מערכת חדשה לחלוטין של קידוד מידע וחילוף חומרים, שתוכננה לבצע תהליכים כימיים שונים הרבה יותר מהר מתהליכי החיים באורגניזמים המוכרים לנו בכדור הארץ. חילוף החומרים הוא – בין היתר – המנוע של האבולוציה. היצורים החדשים של קידר הציפו מוטציות חדשות בקצב מסחרר והגישו אותן ל"ועדות הקידום" של הברירה הטבעית, דבר שיצר אבולוציה מהירה שהובילה את היצורים החד-תאיים הראשוניים, בתוך שנים אחדות, ליכולת לעקוף את האדם. בסיפור של סטרג'ן, היצורים החדשים הסתפקו בהתבדלות וביכולתם להגן על עצמם משיגיונותיהם של בני האדם. במובן הזה, יש לסיפור סוף טוב.
קידר ברא חיים אחרים וכך רכש לעצמו, כפי שתיאר זאת סטרג'ן, כוח רב מדי. בשביל היצורים החדשים הוא היה אלוהים. בורא עולם שאין עוד מלבדו. וכשהם אמרו, או חשבו או האמינו ש"הכל כתוב", הם התכוונו לנוסחאות הכימיות של קידר.
עלילתו של ה"אל בזעיר אנפין" מתרחשת באי קטן באוקיינוס האטלנטי, מול חופי מסצ'וסטס. לא רחוק מהמכון לטכנולוגיה של מסצ'וסטס, MIT, שבו, כבר בשנות ה-90 של המאה שעברה בנה הכימאי ג'וליוס רבק (1944 Julius Rebek) מערכת מולקולרית שמסוגלת לשכפל את עצמה. מאז הוצעו עוד כמה רעיונות באשר למערכות שמסוגלות לשכפל את עצמן, אבל איש עדיין לא הצליח לעלות למעלתו של "אל בזעיר אנפין".
קבוצות מחקר לא רבות בעולם מעזות להתמודד עם האתגר הזה ולהגדיר אותו כתחום העיסוק העיקרי שלהן. כנסים מדעיים מתקיימים בנושא מעת לעת, אך לפחות חלק מהם סגורים לתקשורת. רוב המדענים שעוסקים בנושא עושים זאת כפרויקט נוסף לעבודתם המחקרית ה"רגילה". העיסוק בניסיונות לברוא חיים נתפס במידה לא מבוטלת כמעין שיגיון, או "מוזרות", או, גרוע מזה, "ילדותיות"; דברים שלא ממש מועילים למדען חוקר כשעניינו מובא לפני ועדות קידום אקדמיות או ועדות שיפוט של מענקי מחקר.
אל תנסו
המילים Don't try – אל תנסו – החקוקות על המצבה של המשורר והסופר צ'רלס בוקובסקי (1920–1994 Charles Bukowski), מבטאות היטב את המסר של עולם המדע למי שמנסה להתחקות אחר מוצא החיים. כולם מסכימים שמדובר באחת מהשאלות המרכזיות והעמוקות שעומדות לפתחנו. אבל רוב המדענים סבורים שעדיין אין בידינו יכולת וכלים הנחוצים להתמודדות של ממש עמה. ובינתיים, אל תחקור במופלא ממך. חכה. זו משימה שממתינה לדורות הבאים. ממש כמו בוקובסקי, שכתב פעם לחברתו: "אתה מחכה, ואם שום דבר לא קורה, אתה מחכה עוד". הספר הזה מביא את סיפוריהם של מדענים אמיצים, שאינם מוכנים לחכות, שאינם חוששים לנסות ונוטלים סיכון כדי לחקור במופלא מאיתנו, כדי להגיע למקור, לנקודת ההתחלה של השורש, כדי להבין מאיפה באמת באנו.
הפרקים המצפים לקוראים בהמשך הספר:
פרק ראשון: חפש את התכלית
פרק שני: בריאה ספונטנית
פרק שלישי: בין ימין לשמאל
פרק רביעי: עולמות מולקולריים
פרק חמישי: עידן המידע
פרק שישי: חשמל באוויר
פרק שביעי: שכפול ראשון
פרק שמיני: חילוף חומרים חלופי
פרק תשיעי: חיים אחרים
פרק עשירי: הגיהינום הוא הזולת?
פרק אחד-עשר: אנחנו העולם
פרק שנים-עשר: חיים מלאכותיים
פרק שלושה-עשר: היקום הנבחר
מילה אחרונה – מה יהיה?
חיים ממוחשבים – ליאור בן-גיא
שיר / תדיאוש רוז'ביץ'
הגיעה שעתי
הזמן דוחק
מה לקחת
אל הגדה ההיא?
מאומה
אז זה
הכל
אמא?
כן בני
זה הכל
אז זה רק זה?
רק זה
אז אלה כל החיים?
כן כל החיים
מתוך "אחרי מהפכות רבות", תרגם רפי וייכרט, הוצאת כרמל
להזמנת ההרצאה: Yivsam@Azgad.com
