ז'אק מונו, הכוהן הגדול של הרציונליות המדעית, קבע ש"כל עירוב של ידע בערכים הוא מעשה אסור, מעשה בלתי חוקי". פרימן דייסון, הפיסיקאי מפרינסטון, שהלך לעולמו ב-28 בפברואר 2020, ואשר בחייו נהג להדליק שוב ושוב את מדורות הדמיון, אהב לעשות בדיוק "מעשים לא חוקיים" כאלה.
לעתים רחוקות מתקיים באדם אחד שילוב של מדען בעל שיעור קומה, אמן רגיש והומניסט אמיתי. פרימן דייסון גילם באישיותו את כל התכונות האלה, ובנוסף לכך, הוא ניחן בכישרון תקשורתי נדיר. מקובל שפיסיקאים הכותבים ספרי מדע פפולריים, מנסים להסביר לציבור הרחב את עקרונות הפיסיקה, ושביולוגים מנסים לפשט את מחקריהם שלהם.
פרימן דייסון
דייסון לא הכיר בגבולות המלאכותיים שנתחמו בין המדעים השונים. בספרו "אינסופי לכל עבר" (תרגום: עמנואל לוטם. דביר. 260 עמודים), הוא דן במכלול הידע האנושי, ולא היסס להסתער על השאלות
הגדולות באמת, כמו מהות החיים והנפש ומקומם ביקום.
בספרו, הביא דייסון אסופת הרצאות שנשא במסגרת "הרצאות גיפורד" באברדין, סקוטלנד, ב-1985. מדובר בסדרת הרצאות הנישאת בכל שנה על-ידי מדען אחר, והקרויה על שמו של לורד אדם גיפורד. תחום העיסוק של ההרצאות האלה הוגדר על-ידי גיפורד עצמו, כ"תיאולוגיה טבעית". דייסון הסביר, שבכך התכוון גיפורד ליצור שילוב בין האמונה הדתית לבין הטבע, שבניגוד למה שמקובל לחשוב, מותיר בתוכו מקום לאמונה. הבנת השילוב הזה, היא, לפי דייסון, מעין ניסיון "לקרוא את מחשבותיו של אלוהים, המשתקפות בטבע."
המשל והנמשל
"כל מי שמנסה להסביר את המדע המודרני לציבור הרחב", אמר דייסון", עומד בפני ברירה בין כתיבת ספר לימוד בסיסי, לבין חיפוש מפלט במשלים". הוא עצמו בחר במשלים. ואיזה משלים. מובאות משיריהם של א.א. האוסמן, וויליאם בלייק, ממחזותיו של שיקספיר ומהקומדיה האלוהית של דאנטה, מתערבבות ב"משליו" של דייסון על חלקיקי היסוד של החומר, מבנה היקום, והיווצרות החיים והתפתחותם, בשטף אסוציאטיבי אדיר ורחב יריעה להדהים.
על השאלה התלויה באוויר: מה לפיסיקאי בביולוגיה, משיב דייסון בציטוטים ובביאורים מאירי עיניים על דיונים שניהלו בעבר פיסיקאים (למשל, ארווין שרדינגר), ומתימטיקאים (למשל, ג'ון פון נוימן), בביולוגיה. דייסון סיפר שבשנת, 1943 לפני שאוסוואלד אייוורי גילה כיצד חומצות גרעין
ממירות תאים, נשא שרדינגר הרצאות בביולוגיה במכללת טריניטי בדבלין, אירלנד. ועל אף שטיבו של הדי-אן-אי עוד לא היה ידוע, ניחש שרדינגר את טיבו הכללי של מנגנון השיעתוק הגנטי. יותר מזה: הוא ניסח בבהירות אופיינית את השאלות שסייעו להתגבשותה של הביולוגיה המלקולרית. חמש שנים מאוחר יותר, בא המתמטיקאי ג'ון פון נוימן, מפתח המחשב הראשון, והבהיר את הקשרים הלוגיים שבין רבייה וחילוף חומרים, שני התהליכים המגדירים את תכונת החיים.
תכונתו הבולטת ביותר של דייסון, מלבד העושר התרבותי שלו, היא סירובו לעצור במחסומים שמדענים רבים מאוד נזהרים מלעוברם. אבל גם בעת שהוא מתקדם במהירות לתוך שטחי האמונה והפילוסופיה, הוא מקפיד לזכור ולהזכיר שכף רגלו לא היתה כף הרגל המדעית הראשונה שדרכה במחוזות אלה. כך למשל הוא מביא גילוי על כתב יד גנוז של אייזיק ניוטון, העוסק בשאלת ייתכנות החיים מחוץ לכדור-הארץ. מתוך "דברי ימי עולם" של ההיסטוריון וסופר המדע הבדיוני ה.ג. 'ולס, הוא מביא ציטוטים אחדים, ובהם אחד ממשפטי הפתיחה, האומר: "לא זו בלבד שהמרחב, מנקודת ראותם של החיים והאנושות, ריק הוא, אלא גם הזמן ריק. החיים הם כניצוץ זעיר שאך זה נדלק בריקנות רחבת הידיים הזאת". "מה שהיה חשוב לוולס, וחשוב גם לי", אמר דייסון, "הוא ההבנה שהבימה גדולה, והאנושות קטנה. שאין בנמצא יקום גשמי פשוט. ההבנה הזאת חשובה, ומעודדת מאוד, כי היא מבטלת את כל הדיבורים על 'קץ המדע."'
מדע ואמונה
דייסון אומנם רחש כבוד מסויים לדת, אך הוא היה רחוק מלקבל את קביעותיה ללא עוררין. כך למשל, לאחר דיון מדהים ביופיו, הוא הגיע למסקנה שההבדל בין חומר דומם לנפש "המסוגלת לחבר קונצ'רטו לרביעיית מיתרים", הוא עניין של מידה, של כמות, ולא של מהות. כפי שהוא הסביר זאת, השאלה עד כמה יכולים החיים להרחיק לכת, תלויה לא רק ביכולת ההסתגלות הביולוגית, אלא גם בקוסמולוגיה הפיסיקלית. יקום "סגור" שיביא על עצמו קץ ב"ריסוק גדול", יסיים כמובן גם את מסכת החיים. יקום "פתוח", שימשיך להתפשט אל העתיד ללא גבול (גם אם לאט מאוד), יעניק להם הזדמנות להסתגל ולהישאר, כפי שבירך בוב דילן, צעירים לנצח. במקרה כזה, מבחן ההסתגלות האמיתי, יגיע אם וכאשר יתפרקו חלקיקי היסוד של החומר ויחדלו מלהתקיים בצורתם המוכרת לנו. שאלת השאלות היא, לפיכך, האם יוכלו החיים (כתופעה כללית, לא כפי שהם מוכרים לנו כיום), להתקיים ללא פרוטונים. דייסון לא סיפק תשובה ברורה על השאלה הזאת, אבל גם במצב כזה, אמר, "אין סיבה לאבד את התקווה."
תגובה 1
מרתק.