..
מה מקורו ההתפתחותי של שריון הצב? האם הוא הרחבה של השלד
הפנימי? או שהוא מבנה שלדי-חיצוני בדומה לשריון התנינים? תעלומה
זו, שהעסיקה מדענים במשך כ-200 שנה, נפתרה כנראה, באחרונה, בידי
טאטסויה הירסאווה וקבוצת המחקר שלו מהמעבדה למורפולוגיה
אבולוציונית במכון ריקן ביפן.
.
המדענים עקבו אחר תהליך ההתפתחות העוברית של הצב הסיני רך-השריון
(קמיליה פלודיסקוס). כך עלה בידם להבחין כי בשלבים התחלתיים,
מתפתחות הצלעות באופן דומה להתפתחותן בבעלי-חוליות אחרים. אבל
בהמשך, מתנוון השריר שבין הצלעות, ואת מקומו תופסת רקמה גרמית
שחלקיה השונים מתמזגים בהדרגה עד ליצירת צלחת גרמית, מחוץ (מעבר)
לרקמת העור.
.
.
.
.
.
הצב הסיני רך-הגזרה.
.
לאחר שנוכחו לדעת כי השריון מתפתח כחלק מתהליך ההתפתחות
העוברית, פנו המדענים לבחון את האבולוציה של שריון הצב בצבים
ממינים שונים. ניתוח מבני השריון והגנום של מיני צבים שונים, וכן של
זוחלים ימיים מאובנים קדומים, הובילו למסקנה שבין הצבים (היבשתיים
והימיים) לבין הזוחלים הימיים, קיימת קרבת משפחה גנטית מובהקת.
.
הקשר העוברי ןהאבולוציוני בין התפתחות הצלעות לבין התפתחות השריון
עומד במרכז המחקרים הנוכחיים של היראסאווה וחברי קבוצתו. במחקרים
אלה הם מתכוונים לשלב נתונים גנומיים עתיקים, עם מבנים מאובנים,
וכן עם נתונים מקבילים של צבים וזוחלים בני ימינו.
.
