מסע אל הקוטב המיני – על נקבות-על, מיני-זכרים, וחיות אחרות

התפוח של חווה, מתברר, לא נפל רחוק מהעץ. וכמו תפוחים מסיפורים
אחרים, גם התפוח הבראשיתי הזה היה – ועודנו – מורעל. הוא רווי
בהורמוני מין שמבלבלים עלינו את דעתנו, וחוזרים ומבלבלים אותה, עד
שלפעמים קשה לנו להבחין בין גברת לאדון, ועוד יותר קשה לנו להחליט
מי מהם – אם בכלל – מושך אותנו יותר.
.
בלבול מיני עשוי להפחית את הפעילות המינית בדרך הטבע, דבר
שעלול להביא לצמצום משמעותי באוכלוסיה. טכניקות של הפחתת חשק מיני,
או פגיעה ביכולתם של בני מין מסוים לזהות את בני המין השני, הן
המלה האחרונה, או המלה העתידית, במה שקשור למניעת התרבות של חרקים
ובעלי-חיים אחרים המזיקים לחקלאות. במקום לרוץ אחרי כל חרק ולאלץ
אותו לבלוע רעל, אפשר לפגוע ביכולתו לזהות את בת זוגו. אפשר גם
לגרום לו לפתח אדישות בסיסית כלפי השותף המיני הטבעי שלו. התוצאה של
המניפולציה הזאת, בדור הבא, תהיה הכחדה מושלמת, נקייה ו"אלגנטית" של
המזיקים.
.
הרעיון הזה שימש בעבר בסיס לספקולציות מדעיות-בדיוניות לא
מעטות, שלפיהן העלייה הגדולה בתפוצת הנטיות ההומוסקסואליות בקרב
זכרים או נקבות של המין האנושי, אינה נובעת ממניעים פסיכולוגיים,
או גנטיים. היא בכלל לא נובעת ממשהו שבני-אדם חושבים או עושים. זו
תוצאה של מניפולציה עולמית המבוצעת בידי יצורים מכוכב אחר, שפשוט
משמידים בדרך זו את בני-האדם ה"מזיקים" כדי לרשת את עולמם.
.
חוטי התשוקות הכבויות
.
עכשיו מתברר שאולי יש משהו בטענה הזאת, אלא שהמושכים העלומים
בחוטי התשוקות המיניות הכבויות, או בחוטים המפעילים את הנטיות
ההומוסקסואליות, אינם יצורים שלא מהעולם הזה. הם אנשים ונשים
רגילים, העושים את מלאכתם ומנהלים משקי בית מודרניים. התפיסה
החדשה, המטילה את האשמה הזאת על תושבי העולם התעשייתי, טוענת
שזכרים המפתחים נטיות מיניות נקביות, אורח התנהגות "נקבי", והבונים
בגופם איברי הולדה נקביים, מצייתים בכך לציווי הורמונלי סביבתי.
לפי התפיסה הזאת, מדובר בתופעה לא צפויה, הנובעת כנראה ממציאותם
של חומרים מזיקים ומזהמים מלאכותיים שונים, בים, ביבשה ובאוויר.
.
שורה ארוכה למדי של מחקרים שבוצעו בעשורים האחרונים, לאורכו
ולרוחבו של עולם החי, מצביעה על האפשרות שחומרי הדברה מסוימים
ותוצרי פירוק של חומרים המצויים בתכשירי ניקוי שונים, יכולים לתפקד
כמעין "הורמונים נקביים סביבתיים" ולהשפיע על בעלי-חיים ובני-אדם
הבאים איתם במגע. ייתכן שחומרים אלה מחקים את פעולתם של הורמוני
המין הסטרואידיים הנקביים מקבוצת האסטרוגנים, וגורמים לזכרים רבים
לפתח נטיות נקביות מובהקות, ואף לאבד עניין מיני בבנות זוגם. חוקרים
לא מעטים העלו באחרונה חששות, כי תופעה זו עלולה להביא להכחדה של
אוכלוסיות שלמות של בעלי-חיים מסוימים.
.
חלק מחומרי ההדברה שנראה כי הם מחקים את פעילותם של
האסטרוגנים, אסורים כיום בשימוש, אבל מכיוון שמדובר בהשפעה סביבתית
ארוכת טווח, עדיין אפשר להבחין בתוצאות הסביבתיות, והמיניות, של
השימוש בהם בעבר. בין אלה אפשר למנות חומרים כמו די-די-טי,
די-די-אי, קפון, הפטכלור, דילדרין, מירקס וטוקסופן. חומרים אחרים
מסוג זה, נפלטים עדיין ללא הרף לסביבה. הבולטים שבין אלה הם תוצרי
הפירוק של חומרי ניקוי ממשפחת האי-פי-אי EPA, הכלולים בין היתר
בנוזלי ניקוי רבים המיועדים לשימוש במדיחי כלים. האי-פי-אי עצמו
אינו מחקה אסטרוגן, אך אחדים מתוצרי הפירוק שלו נראים כאילו שהם
עלולים לעשות זאת. חומרים אלה נמצאו בריכוזים גבוהים יחסית גם
בשפכים תעשייתיים של מפעלי טקסטיל במקומות שונים באנגליה ובארה"ב.
.
בנוי לקשר
.
נראה כי הדרך שבה החומרים האלה מחקים את פעולת האסטרוגנים
הטבעיים, נובעת מדמיון מסוים, חלקי, בין המבנה התלת-ממדי של
המולקולות שלהם, למולקולות האסטרוגנים. האסטרוגן פועל את פעולתו על
תאי הגוף, כאשר הוא נקשר למקרו-מולקולות ייחודיות, הקרויות קולטנים,
המצויות בתאים מסוימים בגוף. כאשר מולקולה של אסטרוגן
נקשרת לקולטן, נפתח תהליך שרשרת המוביל לשינוי בהתנהגות התא. כך,
התקשרות של אסטרוגן לקולטנים שבתאים, יכולה להביא לייצורם של
חלבונים שונים, העשויים להשפיע, לעורר ולדכא פעילויות שונות בגוף.
.
ידוע שבנקבות, האסטרוגנים בולמים את בריחת הסידן מהעצמות וכן
ממלאים תפקיד במניעת מחלות לב. מצד שני, הם עלולים לעורר התרבות לא
מבוקרת של תאים, דבר שעלול להתבטא בהתפתחות גידול סרטני. בדרך כלל
מדובר בהקשר זה בסרטן השד, או בסרטן השחלות. האסטרוגנים ממלאים
תפקיד חשוב גם בתהליך התפתחות העובר, ובעיקר בתהליך ההתפתחות של
מערכות המין וההולדה. גם בגופם של זכרים קיימת כמות קטנה יחסית של
אסטרוגנים, המצויים בדרך כלל במיעוט ברור בהשוואה להורמון המין
הזכרי טסטוסטרון. עודף או מחסור של אסטרוגן בגוף, עלול לעתים לשבש
את מאזן ההורמונים, דבר שעלול להתבטא גם בתופעות התנהגותיות.
.
יכולתו של האסטרוגן להתקשר לקולטנים, נובעת מהתאמה מבנית
ביניהם. מדובר בהתאמה הדומה לזו שקיימת בין שני חלקים מתאימים של
משחק פאזל, או בין מפתח למנעול. אבל, כידוע, לעתים אפשר למצוא שני
מפתחות שונים, שהדמיון המבני ביניהם מאפשר להם לפתוח את אותו
המנעול. באותה דרך, המבנה התלת-ממדי של הדי-די-טי, או חלק ממנו,
יכול להיות דומה למבנה התלת-ממדי של האסטרוגן, או חלק ממנו. הדמיון
המבני-צורני הזה, עשוי לאפשר התקשרות של מולקולות די-די-טי,
לקולטנים שמטבע בריאתם נועדו לקשירת האסטרוגן. כאשר התקשרות כזאת
מתחוללת, היא עלולה לפתוח בשרשרת התהליכים הנגרמים בדרך כלל על-ידי
האסטרוגן, דבר שיתבטא בתגובה טבעית של הגוף – לאסטרוגן. בדרך כלל,
התקשרות האסטרוגן ה"אמיתי" לקולטנים מתאימים בסוגי תאים שונים,
פותחת בתהליכים אחדים בעת ובעונה אחת. לעומת זאת, החומר המחקה את
האסטרוגן, עשוי לפתוח רק באחד מהתהליכים האלה, בעודו מתעלם לחלוטין
מ"תפקידיו" האחרים של האסטרוגן. הבעיה היא שקשה מאוד, ולמעשה אי-
אפשר לנבא את הדרך שבה ישפיעו החומרים המחקים את האסטרוגן על מערכות
ביולוגיות שונות. לעומת זאת, קל יותר להיווכח בהשפעותיהם, לאחר
מעשה.
.
ביצה שלא נולדה
.
מחקרים שונים ובלתי תלויים שבוצעו בעשורים האחרונים, מראים כי חומרים
"מחקי אסטרוגן" שונים, עשויים למלא תפקיד בהתפתחותן של מחלות
סרטניות באיברי ההולדה הנקביים, סרטן השד, סרטן השחלות, סרטן צוואר
הרחם, וכן, להשפיע על תהליכי ההתפתחות של איברי המין בזכרים
ובנקבות, דבר שעשוי להשפיע על פוריות, וכן על התבססותו של
אורח התנהגות מיני.
.
כך למשל, הדי-די-טי ששימש בעבר כחומר הדברה נפוץ כנגד חרקים,
והידוע כחומר שמשפיע על תהליכי חילוף הסידן בגוף, גרם גם להפחתת
העובי של קליפות ביצים של ציפורים שונות. כתוצאה מכך, חלק מהעוברים
שהיו בביצים לא זכו להגנה מספקת, ומתו טרם בקיעתם מהביצה. במקרים
אחרים, הקליפה הדקה ונוכחות הדי-די-טי השפיעו על תהליכי ההתפתחות של
העוברים. מחקרים שונים שבוצעו בתחום זה מציעים, שהשפעה זו היא אחד
הגורמים לעובדה שבאזורי מחייה של שחפים, שהיו מזוהמים בשיעור גבוה
יחסית של די-די-טי, נמצאו ציפורים רבות מאוד שמערכת איברי ההולדה
שלהן לא תיפקדה כראוי.
.
כך, למשל, בסנטה-ברברה שבקליפורניה, איזור מזוהם בשיעור גבוה
למדי של די-די-טי, נצפו נקבות של שחפים המקיימות "יחסי מין
לסביים", וכן זכרי שחפים צעירים שבגופם נמצאו רקמות שכביכול נועדו
להרכיב איברי הטלה נקביים: שחלות ואמות ביצים. בעובר המתפתח
קיימים המטען הגנטי והיכולת לפתח את שתי המערכות, זכרית ונקבית, של
המערכות האלה, ורק המערכת האחרת ממשיכה להתפתח. כך נקבע מינו של
בעל-החיים היוצא לאוויר העולם. ייתכן שהחומרים מחקי האסטרוגן
שיבשו את תהליך הספיגה הזה, כך שבחלק מהעוברים, שבאופן רגיל היו
מתפתחים לזכרים נורמליים, המשיכו שתי המערכות להתפתח במקביל, כך
שכאשר הם יצאו לאוויר העולם, הם היו למעשה דו-מיניים במידה כזאת או
אחרת.
.
יחסים חד-מיניים
.
בנקבות שנראו רגילות, לעומת זאת, נמצאו מערכות כפולות של איברי
הטלה. נראה שגם התופעה הזאת נבעה מחשיפה של עוברים שנמצאו בשלבי
ההתפתחות של מערכות המין וההולדה, לעודף של חומרים פעילים דמויי
אסטרוגן. כלומר, המאפיינים הנקביים השונים התעצמו בזכרים ובנקבות
כאחד. הזכרים שפיתחו רקמות נקביות, גם איבדו את העניין המיני הרגיל
שלהם בנקבות, ואחת התוצאות של המצב הזה, היו "יחסי המין הלסביים"
שהנקבות קיימו בינן לבין עצמן. השערה אחרת היא שיחסי המין שנצפו
היו טבעיים לחלוטין, אלא שהזכרים שנטלו בהם חלק פיתחו – בהשפעת
החשיפה לחומרים דמויי אסטרוגן – מאפיינים חזותיים נקביים.
.
בניסיונות שנועדו להוכיח את הקשר שבין התופעות האלה לבין
חומרים מחקי אסטרוגן כדוגמת די-די-טי, הזריקו החוקרים די-די-טי
לביצים של שחפים שנאספו באזורים הנקיים מזיהום סביבתי. התוצאה:
בשחפים שבקעו מהביצים המוזרקות, נצפו תופעות דומות לאלה
שנצפו בשחפי סנטה ברברה.
.
ברוב מדינות העולם נאסר השימוש בדי-די-טי ובנגזרותיו השונות, ללא
קשר לתופעות המתוארות, אלא שחוקרים לא מעטים חושדים שמזהמים
סביבתיים מחקי אסטרוגן אחרים עדיין פועלים בשטח. החשודים העיקריים
בעניין הזה, הם החומרים ממשפחת הפי-סי-בי. בניסוי ראשוני בתחום זה,
ניתחו חוקרים 15 שחפים זכרים שנאספו בניו-בדפורד,
מסצ'וסטס, באזור הסמוך לאתר סילוק של פסולת רעילה, שידוע כי
מסולקות אליו כמויות גדולות יחסית של פי-סי-בי. רק ארבעה מ-15
השחפים הזכרים נמצאו נורמליים. בכל השאר נמצאו איברי הטלה נקביים,
בדרגות שונות של התפתחות.
.
זרעים, ביצים ותנינים
.
תופעה דומה נצפתה גם באליגטורים. במחקר שבוצע בפלורידה, שגידול
האליגטורים בה הפך לתעשיית ענק, ביקשו החוקרים לברר את הגורמים
הסביבתיים המשפיעים על שיעור הבקיעה של אליגטורים מביציהם. הם אספו
ביצים מאגמים רבים, ועקבו אחר התפתחות העוברים שבהן, עד לבקיעת
הביצים. כללית, קרוב ל-80% מהביצים שנאספו בקעו. רק בקרב ביצים
שנאספו באגם אחד – אגם אפופקה – נצפתה תופעה הפוכה: כ-80% מביצי
האליגטורים שנאספו באפופקה – לא בקעו. העוברים שבהם מתו טרם בקיעתם.
ומחצית מאלה שבקעו מתו תוך כשבועיים. שיעור תמותה הגדול בהרבה מזה
שנצפה באליגטורים הצעירים שבקעו מביצים שנאספו באגמים אחרים.
.
החוקרים בחנו את שיעור הורמון המין הנקבי אסטרוגן והורמון המין
הזכרי, טסטוסטרון, שנמצאו בביצי האליגטורים שבקעו. בביצים שמהן
בקעו זכרים, צפוי היה שיימצא שיעור טסטוסטרון גבוה משיעור האסטרוגן,
ובביצים שמהן בקעו נקבות, צפויה הייתה עדיפות של אסטרוגן על-פני
הטסטוסטרון. החוקרים נדהמו לגלות, שבביצי האליגטורים שנאספו באגם
אפופקה, לא נמצא כלל יחס ההורמונים האופייני לביצים שמהם בקעו
זכרים. במקום זה הם מצאו שתי קבוצות: אחת שהתקיים בה יחס הורמונים
נקבי אופייני, ואחת שהציגה יחס שהתאים למה שהחוקרים כינו
"נקבות-על".
.
בהמשך התברר, שמהביצים שהציגו יחס הורמונים נקבי רגיל, בקעו
למעשה אליגטורים זכרים, ואילו מאלה שהציגו יחס של "נקבות-על", בקעו
נקבות. כמה חודשים לאחר מכן, בחנו החוקרים את תפוקת ההורמונים בגופם
של האליגטורים הצעירים, וקיבלו תוצאה דומה: נקבות המפיקות אסטרוגן
בשיעורים גדולים בהרבה מהרגיל, וזכרים שמפיקים שיעורים נמוכים מאוד,
כמעט אפסיים, של טסטוסטרון. בהמשך ההתפתחות, נמצא שזכרי אפופקה
פיתחו בגופם איברים נקביים כמו שפופרות הטלה, ואיבר המין הזכרי שלהם
היה קטן באופן משמעותי: מחצית או שליש מהגודל הממוצע בזכרים בני
גילם, שנאספו באגמים אחרים. בצד השני של המטוטלת המינית, הטילו
נקבות אפופקה כמויות גדולות בהרבה מהרגיל של ביצים. שפופרות ההטלה
שלהן, אמר אחד החוקרים, ממש העלו עשן. ה"מקסי-נקבות" לוו
ב"מיני-זכרים".
.
הורמונים בסביבה
.
סיבת התופעה הזאת נעוצה, ככל הנראה, בעובדה שעל שפת אגם אפופקה
פעל במשך שנים מפעל לייצור חומרי הדברה שונים. בעבר הרחוק
נעשה בו שימוש גם בדי-די-טי. בעבר היותר קרוב, נמצאו בו כמויות
גדולות במיוחד של חומר הקרוי דיקופול, שלדעת חוקרים אחדים, עשוי
לחקות את הורמון המין הנקבי אסטרוגן, ולהתקשר לקולטנים המתאימים לו,
המצויים בגרעיני תאים מסוימים בגופם של בעלי-חיים שונים, לרבות
אליגטורים. המפעל נסגר, ללא קשר לתופעות המתוארות, והפך אתר
לסילוק פסולת רעילה.
.
מחקרים אחרים נועדו לבחון את שיעורו של
החלבון ויטלוגנין המצוי בדמם של צבים זכרים שנאספו במקווי מים
הסמוכים לאתרי סילוק אשפה רעילה. ויטלוגנין הוא אחד מהחלבונים
הכלולים בחלמון הביצה, ולפיכך בדרך כלל הוא מיוצר רק בגופן של נקבות.
הגן האחראי לייצורו של הוויטולגנין מצוי כמובן גם בזכרים, אלא שבדרך
כלל הוא מצוי בהם במצב של "תרדמה", ואינו מתבטא, כלומר, אינו גורם
לייצור החלבון בגוף. תהליך ייצור הוויטלוגנין מתחיל בדרך כלל כאשר
מולקולות של הורמון המין הנקבי אסטרוגן, נקשרות לקולטנים המצויים
בגרעיניהם של תאים מסוימים בכבד. כתוצאה מכך, נפתחת שרשרת אירועים
שבסופה הכבד מייצר את החלבון, המופרש אל זרם הדם, שבאמצעותו הוא
מגיע אל הביצה המתהווה בגוף הנקבה. מבצעי המחקר מאמינים, כי הימצאות
של ויטלוגנין בדמם של צבים זכרים, עשויה להעיד על פעילותו של הורמון
המין הנקבי אסטרוגן, או על חשיפה למזהם סביבתי, המחקה את פעילותו של
האסטרוגן. כמות של אסטרוגן – או חומר המחקה אותו – העשויה לגרום
להימצאות של ויטלוגנין רב בדם, עלולה גם לבלום את הפעילות הטבעית של
האשכים.
.
חוקרים אנגליים כבר הודיעו שנמצאו כמויות גדולות של ויטלוגנין בדמם
של צבים ודגים שנאספו בקרבת מספר אתרים לסילוק פסולת. נתוני המחקרים
האנגליים מראים כי בגופם של דגים זכרים אחדים נמצאה כמות ויטלוגנין
האופיינית לנקבות המצויות בעיצומה של עונת ההטלה.
.
תיאוריית קונספירציה
.
הנטייה להטיל את האחריות לתופעה על חומרי הדברה וחומרים רעילים
אחרים הכלולים בחומרי ניקוי, אינה בהכרח מוצדקת. לפחות קבוצה אחת של
חוקרים, מציעה תסריט המפנה אצבע מאשימה לכיוון אחר לחלוטין. ה"אשם"
לפי התסריט הזה, הוא לא אחר מאשר החומר אי-אי EE שהוא אחד מהמרכיבים
ה"אסטרוגניים" העיקריים הכלולים בגלולות למניעת הריון. לפי ההשערה
הזאת, נשים הנוטלות גלולות למניעת הריון, מפרישות את האי-אי בשתן,
וחלק מהחומר הזה עובר ו"שורד" בתהליכי טיהור השפכים, ומגיע בסופו של
דבר למקווי מים, שם הוא משפיע את השפעתו האסטרוגנית על זכרי הדגים
והצבים שנחקרו.
.
בניסיונות שנועדו להוכיח את ייתכנות התסריט הזה, החזיקו
החוקרים דגים וצבים באקווריומים שמימיהם כללו אי-אי, ביחס דילול
נמוך מאוד: עשירית הננוגרם אי-אי לליטר מים. חלק ניכר מזכרי הדגים
והצבים שהוחזקו באקווריומים האלה, אכן החלו לייצר בגופם כמויות
גדלות והולכות של ויטלוגנין. אם נכונה ההנחה שכמות גדולה של
ויטלוגנין עלולה לבלום את פעילותם התקינה של האשכים, כי אז נראה
שגלולת מניעת ההריון לנקבה, עשויה בתנאים מסוימים לגרום, בעת
ובעונה אחת, גם לניטרול מסוים של מערכת הפריון הזכרית.
.
מחקרים אלה העלו את החשד, כי מזהמים סביבתיים מחקי אסטרוגן,
אחראיים גם לחלק מקשיי ההתרבות שפוקדים בעשורים האחרונים את "פנתר
פלורידה". האוכלוסיה הכוללת של בעלי-חיים אלה אינה עולה כיום על
כמה עשרות פרטים, וחוקרים לא מעטים מאמינים כי גורלו של פנתר
פלורידה כבר נחרץ לכליה, וכי אנו יכולים רק להיות עדים להיעלמותו
מבימת החיים. סקר שבוצע בין בעלי-החיים האלה, העלה, כי כ-70% מפנתרי
פלורידה הזכרים, נולדים בשנים האחרונות כאשר אחד מאשכיהם, לפחות,
אינו מתפקד. כמה מהם גם מייצרים תאי זרע פגומים. דגימות דם שנלקחו
מהם, הראו שיעורים כפולים מהרגיל של הורמון המין הנקבי אסטרוגן.
המחקר שאפשר לבצע בבעלי-חיים אלה הוא מוגבל מאוד, הן בשל מספרם
המועט, והן בשל העובדה שהם מוגנים, כבעלי-חיים המצויים בסכנת
הכחדה, אבל מחקרים שבוצעו בחולדות, הראו כי חשיפה של זכרי חולדות
לחומרים מזהמים מחקי אסטרוגן, גרמה לאיבוד העניין שלהם בנקבות
ולהתפתחות מאפיינים התנהגותיים נקביים.
.
אורך-גל
.
חוקרים אחרים מאמינים כי לפחות חלק מהגורמים להשפעות
האסטרוגניות בזכרים, הם הגלים האלקטרמגנטיים ארוכי הגל הנפלטים,
למשל, מקווי חשמל במתח גבוה. כידוע, קווי חשמל המוליכים מתח גבוה,
פולטים קרינה אלקטרו-מגנטית בתדר נמוך מאוד:כ-60 הרץ ופחות, ובאורך
גל ארוך מאוד. השפעה הביולוגית של קרינה מסוג זה עדיין לא נחקרו די
הצורך, ובשום מדינה עדיין לא התקבלו תקנים מחייבים בתחום זה.
ניסויים שונים שבחנו את ההשפעות האלה בטווח זמן קצר, גילו שהשפעת
הקרינה אינה תלויה באופן רציף בתדר, וכי קיימים "חלונות תדר" בעלי
השפעות ביולוגיות שונות. לפיכך, קשה לנבא באיזה תחום תדרים תתרחש
ההשפעה הביולוגית. במחקרים קצרי טווח אלה, נמצא שקרינה בתדר נמוך
ובעוצמה נמוכה (גלים ארוכים מאוד), גרמה בתרביות תאים ורקמה,
שינויים בתהליך השיעתוק של הדי-אן-אי, החומר המאכסן את המידע הגנטי
בגרעין התא, וכן לתנודות בקצב יציאת הסידן מרקמת המוח, ובפעילותם
של תאי הדם הלבנים.
.
מחקרים אלה בוצעו בארה"ב בעקבות מתאם שנמצא, בין שכיכות הופעת
סרטן הדם בילדים, לבין מרחק בתיהם של אותם ילדים מקווי חשמל במתח
גבוה. בהמשך, בוצעו מחקרים בקופים, שנחשפו לקרינה אלקטרו-מגנטית
הנובעת מקווי חשמל במתח גבוה. נמצא שלקופים נגרמו, כתוצאה מהקרינה,
האצה בקצב פעימת הלב, והאטת יכולת התגובה לגירויים. בחולדות שנחשפו
לקרינה כזאת, נמצאו שינויים ביכולת הלמידה. הסוכנות האמריקאית להגנת
הסביבה הגדירה, לנוכח הממצאים האלה, את קרינת קווי המתח הגבוה "גורם
אפשרי לסיכון בריאותי".
.
במחקרים שנועדו לבחון את השפעת הקרינה הזאת, וקרינה בתדר נמוך
עוד יותר, על ההתפתחות והתפקוד המיני, חשפו החוקרים עכברות הרות
לקרינה בשיעורים שונים. החשיפה בוצעה בתקופה שבה מתבצעת במוח
המתפתח של העובר, ההתמיינות המינית. הזכרים שנולדו פיתחו אשכים
גדולים מאוד וגילו ירידה מסוימת באורח ההתנהגות הזכרי האופייני.
לעומת זאת, עכברים זכרים מבוגרים שנחשפו לקרינה, הגיבו בצמצום גודל
האשכים, ולא גילו שינוי התנהגותי. משמעות הממצאים האלה אינה ברורה,
ומכיוון שההשפעה הביולוגית של קרינה נמוכת תדר עדיין אינה מובנת,
נראה שיחלפו עוד שנים רבות עד שיתברר אם קרינה אלקטרומגנטית, כזאת
או אחרת, אכן יכולה להשפיע השפעה אסטרוגנית בבעלי-חיים, או בבני-אדם.
.
ובינתיים באוכלוסיה הכללית
.
בינתיים, מחקרים ארוכי טווח בבני-אדם שבוצעו באירופה ובארה"ב
בעשורים החולפים, מצביעים על מגמה מדאיגה של עלייה חדה למדי בשיעור
התחלואה בסרטן האשכים. גם השיעור היחסי של תינוקות זכרים הנולדים עם
פגם באשכים, עולה בהתמדה. מדובר בפגמים העלולים לגרום בהמשך לאי
יכולת להפיק תאי זרע – ועקרות. סקרים של ספירת זרע המבוצעים באופן
שוטף, באוכלוסיה המוגדרת נורמלית, מראים ירידה בשיעור תאי הזרע
היעילים המופקים בגופם של גברים עכשוויים, בהשוואה לנתוני ספירת
זרע שנאספו בשני הדורות הקודמים. כל התופעות האלה, למעט סרטן
האשכים, נצפו בשיעור גבוה במיוחד, בזכרים שבתקופת עוברותם, אמהותיהם
טופלו בתרופות סינתטיות שהכילו חומרים אסטרוגניים.
.