צוללות וטילים בקן הקוקיה – כיצד קובעים בעולם החי תקציב ביטחון אופטימלי

.
הקוקיה, כידוע, נוהגת להטיל את ביציה בקיניהן של ציפורים אחרות.
אם הציפורים המארחות, או הפונדקאיות אינן מזהות בעוד מועד
את הביצה הזרה בקנן, הן דוגרות על ביצי הקוקיה ומטפלות בגוזליה.
מכאן, שכושר ההישרדות של הקוקיה תלוי, מצד אחד ביכולתם של הפונדקאים
לזהות ביצים זרות המונחות בקנם, ומצד שני, במידת יכולתה לפתח שיטות
מתוחכמות יותר, להונאת הפונדקאים. במלים אחרות, האבולוציה של הקוקיה
הטפילה קשורה ותלויה באבולוציה של הפונדקאים שלה. למעשה, האבולוציות
שלהם שלובות זו בזו במידה רבה כל-כך, עד שחוקרי זואולוגיה נוהגים
לדבר בהקשר הזה על "אבולוציה משותפת".
.
מערכות של אבולוציה משותפת למינים שונים בטבע, כמו במקרים של
טפיל ופונדקאי, או טורף ונטרף, מציגות שאלה שקשה למדי לענות עליה
במסגרת ההבנה המקובלת של האבולוציה הדרוויניסטית, שכן, הצלחתו של
מין אחד במערכות האלה, באה תמיד על חשבונו של המין האחר. ככל שהטורף
נעשה יעיל ומפותח יותר, מתמעטים סיכויי ההישרדות של הנטרף. ככל
שהנטרף מתפתח ונעשה זריז ומתוחכם יותר, מתמעטים סיכוייו של הטורף
למצוא את מזונו, ובכך, כמובן, מתמעטים סיכויי ההישרדות שלו. כיצד,
אם כן, פועלות מערכות כאלה של אבולוציה משותפת?
.
הזואולוגים ריצ'ארד דוקינס (מחבר "הגן האנוכיי") וג'ון קרפס, הציעו
דגם פעולה של מערכות כאלה, שהם כינו "דגם מירוץ החימוש".
לפי ההצעה הזאת, מתנהלת האבולוציה המשותפת בדרך דומה לדרך שבה
מתפתח מירוץ חימוש בין מדינתי. השלכת הדגם הזה על המערכת של הקוקיות
ופונדקאיהן, תביא לתיאור שלפיו, המאבק המתמיד מחייב את הקוקיות מצד
אחד, ואת מארחיהן מצד שני, להשתנות ולהסתגל ולהמציא תחבולות חדשות
ללא הרף. כפי שקנאת סופרים תרבה חוכמה, הרצון והצורך להישרד יעודדו
ויאיצו את ההתפתחות, בשני אגפי המערכת. התפתחות של אמצעי הונאה חדש
בצד הקוקיות, גוררת התפתחות מקבילה של יכולת זיהוי והתגוננות בצד
הפונדקאים. הטיפוס הזה בסולמות מקבילים, עשוי, עקרונית, להימשך ללא
סוף.
.
מירוץ ללא הפסקה
.
לפי תיאוריית מירוץ החימוש האבולוציוני, הייתרון הזמני של מין
אחד על אויבו, נובע מהקצב השונה שבו מתרחשת האבולוציה בכל אחד
מהמינים האלה. פונדקאים שיכולתם לזהות את ביצי הקוקיה, מתפתחת לאט,
מנוצלים על-ידה יותר. קוקיה שמפתחת אמצעי הונאה חדשים, בקצב אטי
יחסית, תמצא פחות ופחות פונדקאים מתאימים. מודלים מתמטיים לא מעטים
נבנו כדי לתאר בדייקנות רבה ככל האפשר את מירוץ החימוש המתמיד הזה.
כלומר, את היחס שבין ההפרש במהירות האבולוציה של הקוקיה ופונדקאיה,
לבין מידת ההישרדות שלהם.
.
תמונה זו של מירוץ חימוש אבולוציוני מתמיד, לא התקבלה על דעתם
של כל הזואולוגים, ואחדים מהם ביקשו לחקור ולברר, האם, מתי, ובאילו
תנאים, נעצר המירוץ הזה במה שאפשר לכנות איזון אסטרטגי, המכונה
בפיהם שיווי משקל אבולוציוני. מחקרם של אמוץ זהבי וארנון לוטם, נועד
גם הוא למטרה זו. לוטם חקר את מערכת האבולוציה המשותפת של הקוקיה
האירופית, והקניות האירופיות, ציפורי שיר קטנות המשמשות לה
פונדקאיות. אזור התפוצה של הקוקיה האירופית ושל הקניות האירופיות,
משתרע על כל אירופה וצפון אסיה, לרבות יפן.
.
שקט מתוח
.
הנחה אחת אומרת שמירוץ חימוש אבולוציוני אכן מתחיל ומתקיים בטבע,
אלא שבשלב מסוים, הוא מפסיק והמערכת מתייצבת בשיווי משקל
אבולוציוני. לפי תפיסה אחת, במקרה של הקוקיה ופונדקאיה, מירוץ החימוש
הסתיים לפני הרבה מאוד זמן, כך שהדגם שלפיו מתנהלת המערכת היום,
הוא דגם שיווי המשקל, או האיזון האסטרטגי.
.
הסיבה העיקרית להפסקת מירוץ החימוש ולהתייצבות האיזון
האסטרטגי, נובעת מהעובדה הידועה, שכל פיתוח של תכונה חדשה בתהליך
האבולוציוני, גובה מבעל-החיים מחיר כלשהו. לדוגמה, נמר שיפתח מבנה
גוף קל ורגליים ארוכות, יזכה ליתרונות ברורים בעת המרדף אחרי האיילה
שהוא מבקש לטרוף. אבל, אותה תכונה עצמה, עלולה לגרום לו נחיתות בעת
קרב או מאבק עם נמרים אחרים. אם כך, הנמר צריך "להחליט", עד איזה
גבול כדאי לו לפתח תכונות מועילות בתחום הציד. מעבר לאותו גבול
כדאיות, האבולוציה לא תימשך, וישתרר מצב פחות או יותר קבוע.
אותו סוג של החלטה, נדרש ממי שצריך להחליט על שיעורו של תקציב
הביטחון. מעבר לגבול מסוים, תוספת הביטחון שמקנה הגדלת התקציב, אינה
שקולה כנגד תוצאותיה הכלכליות, החברתיות והאחרות. במערכות של
אבולוציה משותפת, התייצבות המצב בצד אחד של המערכת, עשויה להביא
להתייצבות גם בצד השני.
.
תחשיבי הכדאיות האבולוציוניים במערכת של הקוקיה ופונדקאיה,
עשויים להיות מורכבים למדי. כל אחד מהם מנסה להגדיל את יתרונו היחסי
עד למקסימום, בהתחשב בנסיבות. הפונדקאי צריך להחליט, עד כמה כדאי לו
להתאמץ, כדי לזהות מבעוד מועד את ביצת הקוקיה, ולהשליכה מהקן. כדי
לקבל החלטה כזאת, הוא צריך לדעת מה שיעורו של הנזק הצפוי לו, במקרה
שלא יזהה את ביצת הקוקיה, ויטפל גם בגוזל שלה.
.
הצעה שקשה לסרב לה
.
תיאוריה אחת הניחה ש"אפקט מאפיה" חזק מונע מהפונדקאי לזרוק
מקנו את ביצת הקוקיה. כלומר, הקוקיה עשויה לבוא ולבדוק את הקן שבו
הטילה את ביצתה. אם תמצא שהביצה הושלכה מהקן, היא עלולה להרוס
אותו, על הביצים והגוזלים שבו. מצד שני, ויתור לקוקיה עלול לגרום נזק
גדול מאוד. ראשית, הקוקיה עצמה נוהגת להשליך מהקן את אחת מביצי
הפונדקאי, בעת שהיא מטילה בו את ביצתה, ובנוסף לכך, גוזל הקוקיה,
שבדרך-כלל בוקע מביצתו לפני גוזלי הפונדקאי, דוחף מהקן את ביצי
מארחיו (לעתים הוא מפיל גם את הגוזלים המתחרים שכבר בקעו).
.
שיקול נוסף: להיטות רבה מדי להשליך ביצים שנראות שונות מהאחרות,
עלולה לגרום טעויות שבעטיין ישליך הפונדקאי מקנו את ביציו
שלו. אחד מאמצעי ההונאה של הקוקיה, מתבטא ביכולתה לעצב את מראה
ביציה, כך, שתדמינה לביצי הפונדקאי. זוהי תופעה של חיקוי גנטי,
הידועה בכמה מקרים בעולם החי. יכולת החיקוי הזאת של הקוקיה, מחייבת
את הפונדקאי לזהות בין ביציו שלו, את ביצת הטפיל, הנראית שונה רק
במעט. אבל, גם ביציו של הפונדקאי עצמו אינן זהות. כלומר, ביצה
הנראית שונה במעט, עלולה להיות ביצת קוקיה, אבל קשה מאוד לוודא שזה
אכן המצב. טעות בזיהוי (עקב זהירות יתר) עלולה, כאמור, לגרום
לפונדקאי שבקנו כלל לא מצויה ביצת קוקיה, להשליך את ביציו שלו.
.
איזון אסטרטגי
.
חישוב פשוט מראה שהנזק שעלול להיגרם לפונדקאי עקב טעויות חוזרות
כאלה, יכול להשתוות לנזק שייגרם לו, אם יוותר ויטפל בגוזל הקוקיה.
מכאן, שהשלכת ביצה חשודה מהקן עשויה להיות כדאית, רק אם סיכויי
הטעות קטנים. למערכת המשוואות הזאת, צריך להוסיף גם נתונים באשר
לשיעור הסיכון שקוקיה אכן תטיל את ביצתה בקנו של הפונדקאי. מתברר
שבאירופה, הסיכון הזה אינו גדול: פחות מעשרה אחוז מהקנים "זוכים"
לביקור הקוקיה.
.
ואם לא די בכך, מתברר שהשלכת ביצה מקן, אינה משימה קלה, ותוך
כדי ביצועה, עלול הפונדקאי לגרום נזק לביציו שלו, עד כדי כורח
לנטוש את הקן הבנוי, ולבנות קן חליפי, מה שמחייב כמובן השקעת
אנרגיה רבה. כל אלה הם שיקולים וגורמים המשפיעים על הפונדקאי
בכיוון של ויתור, עצירת מירוץ החימוש האבולוציוני, וההתייצבות
במצב של "איזון אסטרטגי".
.
מחקרים תצפיתיים על פונדקאי קוקיות (קניות אירופיות), הראו
שלעתים הם משליכים את ביצי הקוקיות מקניהם, ולעתים נמנעים מכך.
כיצד הם מקבלים את ההחלטה הגורלית הזאת?
.
ביצה שלא נולדה
.
הסבר אפשרי מתבסס על העובדה, שבראשית העונה מטילות בעיקר הנקבות
הבוגרות, באמצע העונה מטילות הנקבות הצעירות, שזו הטלטן הראשונה,
ובסוף העונה, מטילות נקבות שזן הטלטן השנייה בעונה.
.
השוואת מערכת השיקולים של הפונדקאים לעובדות האלה, מראה שקיים
קשר ברור בין גיל הנקבה המטילה, לבין נטייתה להשליך ביצים חשודות
מקנה. אפשר להניח שיכולתה של הנקבה הפונדקאית לזהות את ביציה שלה,
נרכשת בתהליך דמוי החתמה. כלומר, בעת שהיא מתבוננת בפעם הראשונה
בביציה, נחרתת צורתן בזכרונה. מכאן ואילך, עשויה הנקבה הפונדקאית
לזהות, בדרך השלילה, ביצים שאינן שלה, כלומר, ביצי קוקיה.
.
שאלה של ניסיון
.
הקוקיה מנסה להערים על הקנית (הפונדקאית) בכך שהיא מעצבת את
ביציה שלה בדומה לביצי הקנית. אבל, הדמיון שהיא מסוגלת להגיע אליו,
הוא כללי, ומתייחס לביצי המין כולו. דמיון זה אינו מספיק כדי לשכנע
קנית בודדת, שכבר הטילה פעם אחת, וחרתה בזכרונה את מראה ביציה שלה,
הנבדלות אך במעט מביצי המין כולו. במלים אחרות, הקוקיה יכולה לרמות
את הקנית ולגרום לה להאמין שביצת קוקיה היא ביצת קנית (כלשהי), אבל
היא לא יכולה לשכנע אותה שזוהי ביצתה שלה.
.
מכאן, שקניות צעירות ולא מנוסות, שזו הטלטן הראשונה (המבוצעת
באמצע עונת ההטלה), עדיין לא יודעות לזהת בבירור את ביציהן. לכן, הן
עלולות לטעות ולהשליך מקנן את ביציהן שלהן, במקום את ביצי הקוקיה.
לכן הן מעדיפות להבליג ולא לזרוק שום ביצה. לעומתן, קניות מנוסות,
המטילות בראשית העונה ובסופה, בטוחות יותר ביכולתן לזהות את ביצת
הקוקיה, ולכן הן נוטות יותר להסתכן ולהשליכן מקניהן.
.
ניסויים נוספים הראו שנטייתן של הקניות להשליך ביצים חשודות
מקניהן, תלויה במידת החשיפה הקודמת שלהן, לביציהן שלהן. כלומר,
נראה שמירוץ החימוש בין הקוקיות לקניות הסתיים, וכיום שולט במערכת
האבולוציה המשותפת שלהם, איזון אסטרטגי עדין. היחס המשתנה של הקניות
לביצי הקוקיה, נובע בעיקר ממנגנון לימוד (המושפע מהגיל), המחזק
ומתגבר את הנטייה הטבעית (הקיימת אצל כל הקניות) להשלכת ביצים
חשודות. האטיות היחסית של מנגנון הלימוד הזה, היא הערובה לאמינותו,
אך בה בעת, היא המאפשרת לקוקיה להערים על חלק מהקניות. הקוקיה אינה
יכולה לרמות את כולם תמיד. הקניות הצעירות, הנאיביות, והלא מנוסות, מתבגרות
ולומדות לזהות את ביציה, אבל במקומן תמיד באות צעירות חדשות. כך
המירו הקוקיות והקניות, את מירוץ החימוש המתמיד, בדו-קיום מתנדנד,
אך יציב