כך יעשה למי שמוכר מניות של חברות ישראליות – וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון – ויקר

.
בעיתונות פורסם באחרונה כי אוניברסיטת הרוורד האמריקאית
מכרה את המניות של החברות הישראליות בתיק ההשקעות שלה.
"לא ניתנה סיבה לפעולת המכירה" נאמר בתקשורת, בסוג של
קריצה ומנוד ראש למבינים: אנחנו, הישראלים, יודעים היטב מדוע
הרוורד מכרה את מניות החברות שלנו. מדובר בסוג של מלחמה
כלכלית-פסיכולוגית-אנטישמית, שמונעת בכוח הלחץ של הסטודנטים
המוסלמיים והפטרו-דולרים של מי ששלח אותם לארה"ב.
.
האומנם?
.

לפי הודעת חברת ניהול הקרן הצמיתה של הרוורד, המכירה כללה
כ-30 מיליון דולר במניות "טבע", קצת פחות משני מיליון דולר
במניות "נייס", קצת פחות מארבעה מיליון דולר במניות "צ'ק-פוינט",
כמיליון דולר במניות "סלקום", וכשני מיליון דולר במניות
"פרטנר". באותה הודעה הודיעה חברת הניהול כי השקיעה כחצי
מיליארד דולר בתעודות סל (כלומר, לא במניות ספציפיות, אלא
ב"קומבינציות", או מדדים), בעיקר בסין, בברזיל וב"שווקים
מתעוררים" אחרים. הקרן הצמיתה של הרוורד כוללת 30 מיליארד
דולר, וחברת הניהול שמנהלת את השקעות כספי הקרן קונה
ומוכרת מניות ותעודות סל בכחמישה מיליארד דולר מדי שנה.
.
לפי נתונים אלה, הרוורד מכרה מניות של חברות ישראליות בערך
כולל של 39 מיליון דולר (רוב הסכום במניות "טבע", שעוררו
עניין גם בישראל) – שהן פחות מאחוז אחד משווי המניות ו/או
תעודות הסל שהרוורד מוכרת בשנה (כאמור, חמישה מיליארד
דולר). אפשר להניח, למשל, שהם מכרו באותה תקופה מניות של
חברות גרמניות בשווי כולל של פי-20 משווי המכירה של המניות
הישראליות. אבל עובדה זו לא נכללה בדיווחים בתקשורת.
.
צריך להבין: הרוורד אומנם מחזיקה בבעלותה קרן צמיתה ענקית,
אבל היא סובלת באחרונה מקשיי נזילות. הם השקיעו סכומי עתק
בקרנות פרטיות ובנדל"ן, שני ערוצים שאין אפשרות לממשם כיום
מבלי לספוג הפסדים כבדים. הדרך היחידה הפתוחה בפניהם
לצורך השגת מזומנים, היא מכירה של מניות.
.
הדיווחים הרומזניים בתקשורת מובילים את הקורא למסקנות בדרך
שאפשר לתאר במשל-המטריצה הבא: נניח שאוניברסיטת בייג'ינג
הייתה מחליטה לסגור את פעילותה בתחומי מדעי החיים, והתקשורת
הכלכלית-פוליטית הייתה מדווחת כי "אוניברסיטת בייג'ינג סוגרת את
מעבדות הביולוגיה שבראשן עומדים מדענים יהודים" (או נשים, או
אנשים נמוכים, או כל קבוצה מובחנת אחרת).

האם יש אמת בדיווח כזה? כן. האם זהו דיווח ראוי לדפוס? לא. האם
זהו דיווח הוגן? האם הוא מכבד את תבונתו של הקורא? התשובה על
כך נתונה לקוראים בלבד.