.
ידיד רובין יודע לצייר. זה לא טריוויאלי. מעט ציירים, בימינו,
יודעים באמת לצייר. להעביר משיחת מכחול, או עפרון, וליצור
דימות של קטע מציאות שאי-אפשר שלא לזהותו. אלא
שבתהליך יצירת הציור השלם, הוא מעביר את הנושא שלו
בתהליך פיסיקלי-כימי חסר פניות, או לחילופין, תהליך נפשי
חסר רחמים, של הפשטה ומיקוד וצימצום. ולאחר שקילף את
המיותר וחשף את הגרעין, הוא מלביש אותו מחדש בפיסות
של זיכרון ארוך טווח, מרובה מפגשים עם אותו מקום עצמו
בזמנים שונים. כך מתקבלת בתמונה אחת עדות מבוססת על
"דפוס התנהגות" של קטע נוף לאורך זמן, ולא "תמונת הבזק"
מקרית, אנקדוטלית. סרט קולנוע שלם דחוס ל"פריים" אחד.
שקיעה וזריחה באותה הנשימה (סיון שביט, "הצעד הבא").
.
ציורים של ידיד רובין
.
אדם ברוך תיאר פעם את יעקב מישורי כ"גיבור הישראלי שלא
הלך בשדות". ידיד רובין הולך עד היום בשדות. הולך לבד.
הולך נגד הזרם, נגד הגשם האלכסוני המצליף לעיניים, נגד
ענפי עצים הנחבטים בפנים, נגד הישראליות שעשתה סיבוב
פרסה מהשדה אל העיר, מהעבודה אל העיסקה, מהטבע אל
החללים ממוזגי האוויר. ידיד רובין הולך בשדות ומנסה,
בציוריו, לחשוף את שורשי מחזור החיים שלהם. חריש,
נביטה, צמיחה, קטיף. השדה, לפי רובין, הוא העולם שאת
"ספר ההפעלה" שלו הוא מנסה לפענח בציוריו.
.
תורות שדה
.
מה, באמת, הם חוקי המשחק שלפיהם מתנהג "העולם"?
תלוי למה בדיוק אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "העולם".
ליקום ומלואו? למודל מפושט שמייצג את היקום?
התשובה על השאלה הזאת תלויה במידת הדיוק שרוצים
לקבל. אם מוכנים לפשרות בעניין רמת הדיוק, אפשר לדבר
על היקום השלם. אם מתעקשים על דיוק מלא, נראה שאין
ברירה אלא להתפשר על צמצום או פישוט מסוים של הגדרת
"העולם".
.
הפיסיקאים, למשל, בוחנים "עולמות" רבים ושונים. כמה
מהם תיאורטיים לחלוטין, אבל כולם יכולים ללמד אותנו
משהו על העולם האמיתי שבו אנו חיים. סוג אחד של מערכות
כאלה הן תורות שדה. למשל, תורת שדה קוונטית היא תורה
שיש בה שדה מגנטי המחולק למנות של פוטונים (שדה
אלקטרו-מגנטי). תורת שדה כזאת המכילה ארבעה ממדים
נבחנה ואושרה – בתיאוריה ובניסויים – בדיוק של עד
13 ספרות אחרי הנקודה. אבל בשביל הפיסיקאים, 13
ספרות אחרי הנקודה זה לא מספיק טוב. מבחינתם,
האישור של תורת השדות הארבע ממדית הזאת הוא לא
יותר מקירוב. פשרה.
.
צמצום ממדים
.
מי שמתעקש לרדת לעומק ולקבל דיוק מלא, יכול (בעצם,
נכון להיום, חייב), לוותר בדרך על שני ממדים. תורות שדה
דו-ממדיות מסוג מסוים ("קונפורמיות רציונליות"), שאינן
כוללות מאסה, אפשר לפתור במדויק. לא מדובר במודל
אחד ויחיד, שכן קיימות אין-סוף תורות כאלה.
.
למעשה, תורות שדות שונות יכולות לקיים יחסים שונים בין
השדות. לדוגמה, מודל אייזנברג מתאר את היחסים בשדה
מגנטי דו-ממדי. אם נחלק את השדה הזה בקווי אורך ורוחב
למעין רשת, כי אז, לפי מודל אייזנברג, הכפלה של כל
הצמתים בשדה, זה בזה, תיתן את סך כל האנרגיה בשדה.
זהו מודל סטטיסטי המתאים לתורה קונפורמית רציונלית
דו-ממדית.
.
לווייתנים בשדות גבעת-חיים איחוד
.
השדות של ידיד רובין, אם חושבים על זה, הם ביטויים חזותיים
של תורות שדה דו-ממדיות ("קונפורמיות רציונליות"),
שאינן כוללות מאסה. לא מדובר בשדה הפיסי, כמובן (שהוא
לפחות ארבעה-ממדי ובעל מאסה), אלא בדרך שבה דמותו
נאגרת, רבדים רבדים, בזכרונו של רובין, וממנו, לאחר
הפשטה והלבשה מחדש, הוא עולה על הבד הדו-ממדי.
הפחתת מספר הממדים המתחייבת מהרצון להגיע לתוצאה
מדויקת ככל האפשר, מובילה לוויתור על העושר הצבעוני
המתעתע של המציאות, ולנסיגה למספר מוגבל של צבעים
– ועד למונוכרומטיות ממש.
.
מכיוון שקיימים אין-סוף שדות כאלה, אפשר להאמין שבאחדים
מהם נעים, למשל, לווייתנים שמתפקדים כקטפות כותנה לעת
מצוא. זו לא פנטסיה, לא פרשנות ולא דמיון פרוע. זו המציאות
כפשוטה. לפי תורת הקוונטים, אם נחכה מספיק זמן, לווייתנים
אכן יופיעו בשדות גבעת חיים איחוד, קיבוצו של רובין. ואם
כך, מדוע שלא נאמין שזה בדיוק מה שקרה, ושרובין, שהתמזל
לו מזלו, בדיוק חלף שם בטיול הבוקר שלו, ושעוד באותו יום
הוא פשוט העלה את מה שראה על הבד?
.
קץ הילדות
.
הלווייתנים-הקטפות הם הרמז היחיד לקיומו ההיפותטי של
עולם החי לצדו של עולם הצומח. שקט מחריש נושב מציוריו
של רובין. כמעט כבמעמד הר סיני בתיאורו של רבי אבהו
(בשם רבי יוחנן): "כשנתן הקדוש- ברוך-הוא את התורה, צפור
לא צייץ, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים
לא אמרו קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דיברו, אלא העולם
שותק ומחריש". בשדות הכוח של רובין, בעלי-החיים
ובני-האדם אינם שותקים. הם פשוט אינם. כמו ב"קץ הילדות"
של ארתור סי. קלארק, מישהו בא ושאב אותם מן העולם,
במין שואב אבק קוסמי גדול, שהעביר אותם לעולם אחר,
לשלב הבא באבולוציה, כשכאן, על הארץ, נותרו השדות
הצבועים, החרושים, של רובין, כסוג של מסר אילם אך טעון
במידע רב-שכבתי, על תרבות שפעם התקיימה כאן – וחלפה
מן העולם.
