.
האם התרבות התעשייתית היא המסכנת את האיזון
האקולוגי של כדור הארץ ?האם בני-אדם, במעשיהם או
במחדליהם, יכולים לחולל שינויי אקלים גלובליים ?
ההשקפה הרווחת עונה על השאלות האלה בחיוב. אם
נמדדת עלייה מסוימת בטמפרטורה הממוצעת בעולם, מייחסים
אותה חוקרים ומדינאים לפליטת יתר של גזים שונים, כגון
פריאונים, מתן או פחמן דו-חמצני, על-ידי התעשייה האנושית,
או מוצריה. במובנים ידועים, אפשר לומר שהאופנה העכשווית
בתחום מדעי הסביבה מחייבת אותנו ליטול את כל
האשמה והאחריות לשינויי אקלים עולמיים, על עצמנו.
.
פרופ' אריה איסר, שעבד שנים רבות במכון לחקר המדבר בשדה
בוקר של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הוא מהמעטים הרואים
בנכונות הזאת שלנו להאמין שאנו הגורמים העיקריים המשפיעים
על שינויי האקלים, יותר משמץ של שיגעון גדלות. "לא התרבות
האנושית גרמה וגורמת שינויים אקלימיים גלובליים", אומר
פרופ' איסר, "אלא השינויים הגלובליים, הם הגורמים שינויים
מרחיקי לכת בתרבות האנושית. עד היום, אנחנו, בני-האדם, נסחפנו
ועודנו נסחפים בתהליכים עולמיים ויכולתנו להשפיע עליהם
מוגבלת מאוד, ובוודאי שאיננו מסוגלים לגרום להיפוך מגמות. אם
העולם מתחמם, אנחנו יכולים לגרום לו להתחמם מעט יותר. אם
העולם מתקרר, אנחנו יכולים להאט את התהליך הזה. לא יותר".
.
השקפתו של פרופ' איסר, הנתמכת בלא מעט ראיות מחקריות, מטילה
ספק באחת מההנחות הבסיסיות ביותר של רוב מדעני הסביבה שמטילים
על האדם את רוב האשמה להתחוללותם של תהליכים סביבתיים לא רצויים.
תפיסה זו מובילה אותנו להשקפה שלפיה רק האדם יכול לתקן את נזקיו
במעשיו. היד שלקחה היא היד שתשיב. אבל, אם נכונה התיאוריה
של פרופ' איסר, הרי שגם אם האנושות תתקן את דרכיה, לא יהיה
בכך כדי להציל את העולם משינויי אקלים. השפעתו הסביבתית הכוללת
של התיקון הזה תהיה מוגבלת, ובוודאי שלא תוכל לגרום להיפוך
מגמה גלובלית.
.
תיאוריה זו עשויה גם להביא להבנה חדשה של תהליכים
היסטוריים שונים שהתחוללו במסופוטמיה העתיקה, במזרח התיכון,
ואף בסין ובמזרח הרחוק כולו. למעשה, ההתאמה הטובה
שבין התיאוריה לבין השינויים המדיניים והפוליטיים שהתרחשו
באזורנו ובמזרח הרחוק, בעבר, עשויה, לדעתו של פרופ' איסר, לאפשר
חיזוי מדויק למדי של השפעות הגומלין העשויות להתחולל בעתיד,
בין שינויי אקלים גלובליים לבין התפתחויות פוליטיות, כלכליות
וחברתיות שונות.
.
ההנחה המקובלת על היסטוריונים רבים, אומרת שמאז שחר
ההיסטוריה לא התחולל שינוי אקלימי משמעותי באזורנו, כך שכל
האשמה על אסונות אקולוגיים שונים, ניתנת לייחוס לאנשים שחיו
באותם זמנים באותו אזור. כך למשל, התפיסה המקובלת אומרת
שתושבי מסופוטמיה הקדומה גרמו להמלחת אדמותיהם ולהפיכתן
למדבר, כאשר השקו אותן השקיית יתר. אותה דרך מחשבה
אומרת גם שהמוסלמים גרמו להצחחת ארץ ישראל, כאשר
איפשרו רעיית יתר של עדרי צאן. "למעשה", אומר פרופ' איסר,
"ההיפך הוא הנכון. לא השקיית היתר גרמה את ההצחחה, אלא
ההצחחה גררה צורך בהשקייה רבה יותר. יותר מזה: הבבלים
הקדומים לא יכלו להשקות את שדותיהם בהשקיית יתר
(לצורך שטיפת המלח מהאדמות). באותה תקופה, כאמור, התחוללה
הצחחה גלובלית, כמות המים בנהרות הפרת והחידקל ירדה
באופן משמעותי, כך שפשוט לא הייתה להם כמות מספקת של
מים זמינים לצורך השקייה רגילה, ובוודאי שלא לצורך השקיית יתר.
תהליך דומה התחולל במזרח התיכון בתקופת המוסלמים. לא רעיית
היתר גרמה את ההצחחה, אלא ההצחחה גרמה צורך ברעיית יתר.
בצורת מתמשכת שהתחוללה כתוצאה מהתחממות גלובלית, אילצה
את המוסלמים להניח לעדריהם של הבדואים לעבור את הקו האדום
של התחדשות שדות המרעה. במלים אחרות, הבבלים והמוסלמים
היו קורבנותיו של שינוי אקלימי. הם לא חוללו אותו".
.
מסקנות אלה עולות מבחינת ממצאיהם של קידוחי מחקר בקרקע
הכינרת. מקידוחים אלה אפשר לדעת על היחס שהתקיים באטמוספירה
הקדומה, בין איזוטופים שונים של חמצן (חמצן 16 וחמצן 18), וכן בין
איזוטופים שונים של פחמן (פחמן 12 ופחמן 13). יחסים אלה, יחד
עם שרידי אבקת צמחים שנמצאת באותן דוגמאות קרקע, עשויים
ללמד על שיעור המשקעים שירד באותה תקופה באזור, וכן על
שיעור הפעילות הביולוגית הכוללת באותו זמן. כללית, עלייה
בשיעורו היחסי של האיזוטופ חמצן 18 באטמוספירה הקדומה, מצביע
על ירידת כמות קטנה יותר של גשמים שמקורם בצפון הקר
(מה שמצביע על טמפרטורה ממוצעת גבוהה יותר באזור). עלייה
בשיעורו היחסי של האיזוטופ פחמן 13 בסביבה, מצביעה על
קיום ופעילות של פחות אורגניזמים חיים בקרקע באותה תקופה.
.
דו"ח מחקר בעניין זה שהוגש לאונסק"ו, הביא את הארגון הבין-לאומי
לשלוח צוות מדענים למשימת מחקר דומה בסין. הדו"ח שהגישה
משלחת מחקר זו דומה בעיקרו לתוצאות המחקר שבוצע בישראל, אלא
שכיוונו הפוך לחלוטין. כלומר, תהליכי התחממות גלובלית שהביאה
להצחחה ולהתפוררות מסגרות ארגוניות ומדיניות במזרח התיכון,
גרמה בסין לתקופה של פריחה מדינית, חברתית תרבותית.
.
מתברר שהתחממות גלובלית המרחיבה את גבולות המדבר באזורנו,
מגבירה את אידוי מהימים, מה שמחזק את המונסון ומביא לירידת
גשמי קיץ במזרח הרחוק. תופעה זו מאפשרת לתושבי המזרח הרחוק
לעבד יותר אדמות, עם כל המשמעויות הכלכליות והחברתיות הנובעות
מכך. לעומת זאת, כאשר חלה התקררות גלובלית, עולה שיעור
המשקעים במזרח התיכון, החקלאות כובשת שטחים מידי המדבר, מה
שמביא לפריחה כלכלית ותרבותית. באותו זמן, בשל הפחתת האידוי
מהימים, נחלש המונסון במזרח הרחוק, ובשל קיומו של אזור לחץ
גבוה מעל סיביר, חודרות לסין רוחות קרות ויבשות. רוחות אלה
מייבשות את היבולים, ופותחות בשרשרת אירועים הפוגעת בסופו
של דבר גם במבנה הכלכלי והחברתי.
.
לוח הזמנים האקלימי-תרבותי שמציע פרופ' איסר, מתחיל בתקופה
הכלקוליתית (4,500 – 3,200 לפנה"ס), ולאחריה, בתקופת הברונזה הקדומה
(3,200 – 2,200 לפנה"ס). בחינת איזוטופים בדוגמאות גיאולוגיות מאותה
תקופה, מראה שהייתה זו תקופה של התקררות גלובלית. ואכן, באותה
תקופה פרחה העיר ערד והתקיימה התיישבות נרחבת בבקעת הנגב.
באותו זמן בסין, גרמה ההתקררות, לדברי החוקרים הסיניים, לפלישה
גדולה של שבטים צפוניים, שדחקו את החקלאים דרומה.
.
בתקופות הברונזה התיכונה והעליונה (2,200 – 1,300 לפנה"ס) חלה
התחממות גלובלית. במזרח התיכון עלתה הטמפרטורה, המדבר הרחיב
את גבולו, העיר ערד ננטשה ותושבי כנען הקדומים, ובהם אברהם
ויעקב אבינו, ירדו לשבור שבר במצרים. תקופת הפריחה שממנה
נהנתה מצרים באותה עת התאפשרה בעיקר בשל העשרת מי
הנילוס בעקבות התחזקות המונסון שנבעה מהאידוי הרב יותר
של מי הימים. באותו זמן בסין חל "תור זהב" ידוע שהתבטא,
בין היתר, בפריחתה של תרבות הנהרות.
.
בתקופת המעבר שבין תקופת הברונזה לתקופת הברזל (1,400 –
1,000 לפנה"ס) חלה התקררות גלובלית. המזרח התיכון נעשה פורה
ואטרקטיווי יותר. ואכן, באותה תקופה פלשו ההלנים ליוון ודחפו
את תושביה הקדומים דרומה. אלה הגיעו לארץ-ישראל (פלישת
גויי הים). באותו זמן גם יצאו בני ישראל ממצרים אל המדבר,
שהצליח לכלכל אותם. בסין באתו זמן גרמה ההתקררות התייבשות,
ובעקבותיה בא משבר כלכלי חמור.
.
לאחר תקופה קצרה של התחממות בשנים 500 – 400 לפנה"ס, חלה
שוב (300 לפנה"ס) התקררות גלובלית. הנבטים החלו ליישב את
הנגב. הקרחונים הצפוניים גרמו לירידת פני הים התיכון, והורדוס
בנה את הנמל שלו בקיסריה, שהוצף כשעלו פני הים, בהתחממות
שבאה לאחר מכן. באותה תקופה פרחה החקלאות באזורנו. על כך
מעידים שרידים של אבקות פרחים שנמצאו בדגימות גיאולוגיות
שנלקחו בקרקעית הכינרת. דגימות אלה מראות עלייה ניכרת
בשיעור אבקת הזית וירידה בשיעורה של אבקת הצמחייה
הטבעית (אלה ואלון). מכאן מסיקים החוקרים שבאותה עת כרתו
תושבי ישראל שטחים נרחבים של חורש טבעי, ובמקומו נטעו
כרמי זיתים. ברומא נאלצו השליטים קלאודיוס ואדריאנוס, לבצע
מבצע הנדסי נרחב לניקוז מימיו של אגם פוצ'ינו שמימיו גאו
ואיימו להציף את העיר. בסין, לעומת זאת, שחקלאותה וכלכלתה
ספגו מכה בשל דילדול גשמי המונסון, ובשל גל הקור היבש
שגרר הצחחה, החלו באותו זמן המונגולים, שתנאי חייהם הורעו,
ללחוץ על הסינים בניסיונם לרדת דרומה. ואכן, באותו זמן (225
לפנה"ס) החלו הסינים לבנות את החומה הגדולה שנועדה להגן
עליהם מפני הפולשים הצפוניים (מבצע שנמשך לסירוגין זמן רב).
.
מאז חלו התחממות קצרה (300 לספירה הנוצרית) והתקררות קצרה
(400 -600 לספירה הנוצרית), שהביאה לפריחה באזורנו, בתקופה
הביזנטית. התחממות משמעותית יותר חלה בתקופה המוסלמית, במאות
השישית עד העשירית. לאחר מכן, בין המאה העשירית למאה ה-12
חלה התקררות והצלבנים התבססו בארץ. בסוף התקופה הזאת
חלה שוב התחממות, והצלבנים נדחקו על ידי צבאותיו של
צלאח א-דין. האם יש קשר בין ההתחממות האקלימית הגלובלית
לבין דחיקתם של האירופים על-ידי תושבי המדבר ?שאלה זו
מעסיקה עדיין חוקרים רבים. העדויות על כל אותם שינויים
אקלימיים עולות בין היתר ממדידות מחקריות של פני הים התיכון
וים המלח. בתקופות קרות, כאשר בימי הצפון נוצרו יותר קרחונים,
ירדו פני הים התיכון, ובה בעת, בשל הגברת כמות המשקעים,
עלו פניו של ים המלח. בכל אותם תהליכי שינוי אקלימיים,
נשמר "חוק ההיפוך" שבין תקופות הפריחה והשפל בתרבויות
של המזרח התיכון לעומת אלה של המזרח הרחוק.
.
" מהמאה הקודמת ועד עכשיו", אומר פרופ' איסר, "מתחוללת
ככל הנראה התחממות גלובלית נוספת, שבאה לאחר תקופת
ההתקרות המכונה 'תקופת הקרח הקטנה' (1,400 – 1,750).
בעיקרה, ההתחממות הזאת היא שלב נוסף בשרשרת ההתחממויות
וההתקררויות הגלובליות, אבל הפעם נוספה לה דחיפה,
הנובעת מהפעילות הטכנולוגית האנושית. שינוי הרגלי
הצריכה האנושיים והקפדה יתרה על הימנעות מפליטת גזי
חממה לאטמוספירה, תפחית כמובן את קצב ההתחממות, אבל חשוב
להבין שפעולות אלה לא יכולות למנוע את התהליך הטבעי
הזה, שבבוא הזמן, בלי קשר למעשיו של האדם, יתהפך ויתחלף
בהתקררות".
.
