"מלכים רבים נתנו בה עין", מספר שולי רנד על סגולה. ובשולי השיר, ממש בסוף, מחוץ למסגרת המילים הרשמית, הוא מוסיף באנחת רווחה מעומק הלב: "הנה את, גאולה". רוצה לומר, בעניין הזה אין הבדל בין מלך לעני. כולם מחפשים גאולה. את ההרגשה שהם פועלים נכון, שהם עושים את הדבר הטוב והחשוב באמת.
יש מיליוני דרכים נכונות המוצעות בשוק הדעות של העולם, אבל הנה רמז קטן שאפשר לקבל בשיר קטן וצנוע של יהודה עמיחי, שלפיו, המסלול בין סגולה לגאולה עובר בדוכן הירקות בשוק. אפשר לשאול למי יש זמן לזה. אפשר להזמין מצרכים באינטרנט. או, שעם טיפ-טיפת מזל יעשה זאת מישהו אחר. אבל נראה שבכל זאת, יש משהו בביצוע הקניות בגוף ראשון. מדהים לפעמים כמה אהבה אפשר לתת ולקבל כשממששים עגבניות ובוחרים אותן, אחת אחת, בשביל מישהו מיוחד.
בכל אופן, הנה קטע מהשיר "תיירים" של יהודה עמיחי:
פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת דוד, את שני הסלים הכבדים שמתי לידי. עמדה שם קבוצת תיירים סביב המדריך ושימשתי להם נקדת ציון. "אתם רואים את האיש הזה עם הסלים? קצת ימינה מראשו נמצאת קשת מן התקופה הרומית. קצת ימינה מראשו". אבל הוא זז, הוא זז! אמרתי בלבי: הגאולה תבוא רק אם יגידו להם: אתם רואים שם את הקשת מן התקופה הרומית? לא חשוב: אבל לידה, קצת שמאלה ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פירות וירקות לביתו.
