.
על רקע נתוני האבטלה הגוברים, מתפתח בארץ "שוק של מעסיקים".
נותני עבודה למיניהם, שעד לפני זמן לא רב שיוועו לעובדים מקצועיים
נוספים אך לשווא, מוצאים לפתע את עצמם כשמבקשי עבודה רבים צובאים על
פתחיהם, והם נדרשים רק לבחור ולברור לעצמם את המתאימים להם ביותר.
מי הם המתאימים ביותר? על-פי אילו קריטריונים רשאי מעסיק לבחור את
עובדיו מבין המועמדים השונים? ובכן, ישנם, כמובן, הנתונים המקצועיים
ונתוני הדרישות הכספיות. יש גם נתון אחד נוסף, שבדרך כלל לא מרבים
לדבר עליו, והוא :מינו של מבקש העבודה. מי עדיף גבר או אשה? הגבר,
בישראל, יוצא לתקופות ארוכות של מילואים, אבל האשה, "עלולה" להכנס
להריון, היא לא תבוא לעבודה גם כאשר הבן-יקיר שלה השתעל פעמיים
רצופות אתמול בערב, וחוץ מזה, נו, איך לומר זאת, יש לה את הדבר הזה,
פעם בחודש.
.
בישראל, ארץ ליברלית ודמוקרטית, אסור להפלות אדם בשל מינו.
אסור לך להעדיף עובד גבר, סתם כך מפני שלדעתך, נשים – שערן ארוך
ושכלן קצר. חוק הזדמנות שווה בתעסוקה שנתקבל בכנסת בשנת 1981, קובע
מפורשות כי ":אסור לסרב לקבל אדם לעבודה מחמת מינו או מחמת היותו
נשוי או הורה, אלא אם אופיו או מהותו של התפקיד מונעים את קבלתו של
בן אחד המינים לעבודה הנדונה". מה זה "אופיו או מהותו של התפקיד?".
.
ובכן, אנחנו יודעים, למשל, שלתפקידי ביטחון ואבטחה, "דרושים גברים",
ואילו אח בבית-החולים שביקש לעבור קורס מילדות, נדחה, וכל פניותיו
לבתי -דין לא הועילו לו. הוא, כגבר, לא יהיה אח מיילד (על-אף העובדה
שרופאים גברים מועסקים בעבודה זו).
.
מה שמחוקקי החוק לא ידעו, הוא שהתאמתו של אדם לתפקידו, יותר
משהיא מושפעת ממינו הביולוגי, היא נקבעת על-ידי זהותו המינית
הנפשית. זהות מינית מוגדרת כמכלול הסטריאוטיפים המיניים, גבריים
ונשיים כאחד, אותם מפנים הפרט במהלך הסוציאליזציה. תרגום: זהותך
המינית נקבעת, ללא כל קשר למינך הביולוגי, על-פי מה שנחשב בעיניך
ל"גברי" ומה שנראה לך כ"נשי". ההבחנה בין זכר לנקבה הינה עיקרון
בסיסי בארגונה של כל תרבות אנושית. לפי הספרות האנתרופולוגית, ברוב
התרבויות האנושיות קיימת הבחנה בתפקידים המינים. גבר ואשה מבצעים
מטלות שונות, לשניהם זכויות, חובות, וכללי התנהגות שונים. בחברה
הטיפוסית, מטפלת האשה במשק הבית ובילדים, בעוד הגבר אחראי לרווחתה
הכלכלית של המשפחה, ואחת היא אם הוא יוצא לשם כך למסעות ציד מפרכים
בסוונה המשוונית, או שהוא יושב במשרד ברוקרים ממוזג ב"וול-סטריט".
במקביל לחלוקת התפקידים המיניים, המחולקים בפועל בין שני בני הזוג,
קיימות גם "אמונות" שונות באשר למהותן של התכונות האופייניות לכל מין,
הקובעות את התאמתו לכל סוג של עבודה.
.
הסטיראוטיפ המקובל של מנהל, למשל, מיחס את היכולת להנהגתם של
אנשים בסגנון משימתי-סמכותי-קשוח, למין הגברי ה"חזק". היכולת להפעיל
אנשים בשיטה חברתית ומתחשבת, מיוחסת, בדרך כלל, למין הנשי ה"יפה".
אם אתה רואה אשה יושבת בכורסת המנהלים, ושולטת בעובדיה ביד
רמה, קרוב לודאי שזהותה המינית היא, בניגוד למינה הביולוגי, גברית
למהדרין. לעומת זאת, גבר המנהל את הכפופים לו בשיטה חברתית, מאזין
לבעיותיו של כל אחד, משתתף בשמחות משפחתיות וכיוצא באלו, הוא, קרוב לוודאי,
בניגוד למינו הביולוגי, בעל זהות מינית נשית-נקבית.
.
מחקר פסיכולוגי שביצעתי באוניברסיטת בר-אילן בהנחייתו של
פרופ' יהודה אמיר, נועד לבחון את ההנחות הללו, ולבדוק את זהותם המינית של
54 מנהלים ו-152-מכפיפיהם באחד מהאירגונים הכלכליים הגדולים בארץ,
אשר מפאת "רגישות הנושא" התנה את הסכמתו לעריכת המחקר בין כתליו,
באי פרסום שמו, או כל פרט מזהה אחר. שיערנו כי רוב המנהלים
באותו אירגון יתגלו כבעלי זהות מינית גברית, אך להפתעתנו, לא אושרה
השערת מחקר זו. לעומת זאת הוכח, מעל לכל ספק, הקשר ההדוק שיש בין
היותו של מנהל בעל זהות מינית גברית, לבין סיגנון הניהול
ה"משימתי-סמכותי". לעומת זאת, קיים עדיין ספק מסוים באשר לקשר
המוחלט בין זהות מינית נשית לבין סגנון ניהולי "חברתי-מתחשב". עם
זאת, כדאי לזכור כי רוב המנהלים בעלי הזהות המינית הנשית, אכן נטו
לסגנון הניהול ה"רך". נמצא, בניגוד להשערתנו (החוקרים), כי מנהל בעל
זהות מינית גברית אינו מעדיף בכל מקרה כפיפים שגם הם, כמוהו, בעלי
זהות מינית גברית. הוא "מסתדר" עם כולם. מנהל בעל זהות מינית נשית,
לעומת זאת, מצליח הרבה יותר בעבודתו אם הכפופים לו גם הם, כמוהו,
בעלי זהות מינית נשית. נמצא גם כי עובדים בעלי זהות מינית נשית,
מעדיפים, לרוב, לעבוד תחת מנהל בעל זהות מינית דומה לשלהם,
וזאת בניגוד לעובדים בעלי זהות מינית גברית שלא גילו כל העדפה לגבי
זהותו המינית של מנהלם. נשים (שימו לב! הפעם מדובר במין ביולוגי ממש!),
העדיפו בכל מקרה מנהל בעל זהות מינית נשית, גם אם הן עצמן היו בעלות
זהות מינית גברית.
.
מנהל דו-מיני
.
אחד מהמימצאים המעניינים במחקר נוגע לעניינו של הטיפוס המכונה
"המנהל בעל הזהות המינית האנדרוגנית ("הטיפוס האנדרוגני"), כדאי
שנזכיר לעצמנו בשלב זה כי אנו עוסקים בזהותו המינית של אדם ולא
בנטיותיו המיניות או במינו הביולוגי. אנשים בעלי זהות "בין-מינית" זו, אינם
מגבילים את עצמם להתנהגות המתאימה למינם אלא בוחרים לעצמם את דרך
הטיפול המתאימה ביותר לכל מצב נתון. לכאורה, יש לנו כאן מודל נפשי
המבטיח יכולת תיפקוד מעולה בתפקידי ניהול. האם המנהל האידיאלי
הוא בעל זהות מינית נפשית אנדרוגנית? קשה עדיין לומר זאת בביטחה.
הספרות הפסיכולוגית, מכל מקום, מתייחסת לאנדרוגניות כאל
"מצב פסיכולוגי אידיאלי". בשלב מסוים אף הציעו מומחים שונים טכניקות
לריפוי נפשי המיועדות לשינוי זהותו המינית של המטופל לזהות מינית אנדרוגנית.
.
ובכן, ראשית יש לציין כי במחקר זה נמצאו מעט מאוד מנהלים בעלי
זהות מינית אנדרוגנית. אם לא די באכזבה הזו, התברר, בנוסף, כי
רוב המנהלים הללו נוטים לסגנון ניהולי המכונה "מתבדל",
סגנון שאינו מצטיין באף אחת מן התכונות הרצויות: יכולת להנהגה
משימתית מצד אחד והנהגה חברתית-משתפת, מצד שני. בקיצור, יש מעט, וגם
הם לא בדיוק מה שחשבנו. אחת הסיבות לממצאים הללו יכולה לנבוע
מהמציאות הישראלית המקדשת את המיתוס הגברי. "הטובים לטיס – הטובות
לטייסים" (איפה הן טובות? במיטה?); "המלח שלי הוא המלאך שלי", ועוד.
כן, יש כבר כמה טייסות, אבל עד כה איש לא כתב עליהן שיר. והרי אי-אפשר למנות
כאן את חלקו הארי של הזמר העברי. אצלנו, אוי לו לגבר המנהל שלא יוכיח
את גבריותו ב"הורדת פקודות" קשוחה. אוי לה לאשה המנהלת שתסרב
לשמוע את חוויותיה ובעיותיה של מזכירתה. אם אתה רוצה להצליח בחיים,
אתה צריך לענות על הציפיות והדרישות של החברה שבה אתה חי,
ואצלנו, כאמור, אין מקום לבעלי זהות מינית אנדרוגנית.
שחור ולבן, זה הצבע שלנו. ובכל זאת, הבה נקווה שעוד יהיו ימים טובים
מאלה, ולא ישא מין אל אנדרוגינוס בוז והשפלה, וכיתתו בורותם
ורשעותם ליעילות פורה, ומציון תצא תורת המינהל התקין, ונאמר אמן.
